נתחיל בהבהרה: מעולם לא הייתי במצב של סטיבן ברחוויין, הכדורגלן ההולנדי שעבר השבוע מאייאקס לערב הסעודית תמורת שכר של 27 מיליון יורו לשלוש שנים. 9 מיליון יורו בשנה, נטו, נקי, בלי מסים. אלה הם סכומי כסף אדירים, עצומים, מהפנטים, משבשי תודעה. יש שיאמרו שזו השפלה לשחק בליגה הסעודית, אבל רבים וטובים מאיתנו מתפשרים הרבה יותר בקריירה, ותמורת הרבה פחות.
מעולם לא קיבלתי הצעה כזאת. קשה לדמיין בכלל איך מתמודדים איתה, או איזה סטייט אופ מיינד צריך כדי לדחות אותה. אני לא מכיר את ברחוויין אישית, יודע מעט על הרקע שלו, רק יודע שהוא אמר ש"אלה סכומים שבתור ילד לא יכולתי אפילו לחלום עליהם". מי מאיתנו כן? אין לי שום רצון לשפוט אותו על ההחלטה, על אף שמיד אעשה זאת. סביר להניח, אינני יודע, שגם אני הייתי מקריב שלוש שנים מחיי תמורת סכומים כאלה, ואף קטנים יותר. אולי. אבל לא זאת הסוגיה, אלא הכדורגל.
השבוע מאמן נבחרת הולנד רונלד קומאן התייחס למעבר של ברחוויין, ואמר שזה חיסל את סיכוייו לשחק בנבחרת. "הסיפור די גמור מבחינתו", אמר קומאן כשנשאל אם יזומן לסגל, לאור המעבר, "הוא יודע מה אני חושב על זה. כשאתה בן 26, האמביציה המרכזית שלך צריכה להיות ספורטיבית, לא כלכלית. אלה הן הבחירות ששחקנים צריכים לקבל". ומבחינת קומאן, זה בלתי נסלח. ברחוויין נפסל. הדלת נסגרה.
לא מעניין אותו כושר המשחק של ברחוויין, כדורגלן שרשם כבר 35 במדי נבחרת הולנד, כולל שתיים ביורו האחרון שבו הולנד העפילה לחצי הגמר. גם אם ברחוויין יכבוש עכשיו שערים בליגה הסעודית, ישרוף את האגף במדי אל איתיחאד, יציג ברשתות את האימונים המפרכים שלו, יביע את המחויבות שלו למשחק או את הרצון שלו להמשיך לייצג את המדינה, גם אז זה לא יספיק. מבחינת קומאן, וכמובן מבחינת אוהדי כדורגל רבים, להחלטה לעבור לליגה הסעודית יש משמעות: זה ויתור.
קומאן כמובן שופט את ההחלטה של ברחוויין, אבל גם מסתייג ומבהיר ש"אני מעולם לא הייתי במצב הזה, כי אני יכולתי ללכת לשחק בברצלונה". עם זאת, מיד לאחר מכן הוא מוסיף: "אבל ברחוויין היה יכול להישאר באייאקס. זה לא רע, לא? צריך לכבד את ההחלטה שלו, אבל באופן אישי, אני לא הייתי עושה זאת". כלומר, מאחר שלדעתו כסף הוא משני, ולאור העובדה שגם באייאקס היה מרוויח שכר די מכובד, מבחינת קומאן המעבר לסעודיה הוא בחירה עקרונית ערכית, אקט הצהרתי. מבחינתו, ברחוויין מבהיר שאין לו יותר שאיפות מקצועיות.
קומאן מנצל את מעמדו כמאמן לאומי: גם לוקסוס לבחור שחקנים מרשימת אפשרויות ארוכה, ובמקביל תחושת אחריות ויומרות לשמש דוגמה ולהנחיל ערכים. הוא מעלה מחדש את הטענות המוכרות – על כך שבספורט ההצלחה לא נמדדת רק בכסף, שהשאיפה צריכה להיות לא לכסף אלא למיצוי מקסימלי של כישרון, מצוינות ושיפור – אבל הפעם הולך צעד קדימה: פסילה אוטומטית. זו פריצת דרך. לא זכור מקרה כל כך מובהק של מאמן שפוסל שחקן שעובר לסעודיה מיד עם החלטתו, בצורה פומבית וחד משמעית.
כלומר, זה לא רק שלא אכפת לו באיזה כושר ברחוויין יהיה. לא רק שהוא מרגיש שהמעבר לסעודיה מכבה אותו. קומאן אפילו לא מחכה לבחון אם המעבר יפגע לו ביכולת. קומאן למעשה מיד אומר – שחקן כזה, אני לא רוצה לידי. עד לא מזמן הוא היה בחירה ראויה לסגל (למעשה, קומאן היה זה שנתן לו את ההזדמנות הראשונה בנבחרת ב-2018), אבל עכשיו הכדורגל כפי שאנחנו מכירים אותו, כבר לא מעניין אותו. זה ספורטאי שלא אכפת לו לרדת ברמה של האימונים והמשחקים, ללכת לליגה זניחה, לשחק באצטדיונים קטנים מול יריבות שהוא לא מכיר ולא אכפת לו מהן. שחקן כזה לא יכול להיות בנבחרת שלי. אני רוצה רק את הרעבים לכדור, רק את המצוינים.
קומאן מביע בפרשה שמרנות אירופאית, שעולה ממנה איבה וחשדנות כלפי הכסף הערבי, אבל בעיקר ניסיון להגן על כבודה של אייאקס ושל הליגה ההולנדית והכדורגל האירופי. חורה לו שספורטאי מוותר על האפשרות להתחרות ברמה הכי גבוהה שהוא יכול. זה לא מסי ורונאלדו שיצאו לפנסיה של מיליארדים בסוף הקריירה, אחרי שכבר עשו הכל. אז בתגובה, קומאן שורף את ברחוויין בפומבי. בלי לדבר איתו, בלי להסביר לו, בלי לשמוע את הצד שלו בסיפור. ברחוויין מקבל את הבשורה מהתקשורת.
לא ברור אם זו ההחלטה הנכונה, האם היא סופית, האם לא יתחרט עליה. אולי היא ממחישה דווקא את הבעייתיות באופי של קומאן, חסר הרגישות, שבעבר כבר הסתבך בקשריו האישיים, וגם הפעם התנהג מעט בגסות וחוסר כבוד. זה לא יפתור את הבעיה, ספק אם יגרום לשחקנים לחשוב פעמיים בפעם הבאה, וכמובן, אי אפשר להתעלם מהצביעות, הלא גם הכדורגל האירופי כבר מזמן מונע רק על ידי כסף.
אבל כן יש פה מחאה קטנה, סמלית, נגד חזירות. כלומר, אם עד עכשיו עולם הכדורגל התקשה להגדיר במדויק את תופעת המעבר לסעודיה, בא קומאן ועושה סדר: הכל טוב, אתה יכול לעבור, מבין אותך, זכותך. אבל דע שיש לזה השלכות.
מה דעתך על הכתבה?