"אם קלענו 97 נקודות כשאנחנו משחקים בלי שני הרכזים העיקריים שלנו (פטריק בוורלי וג'ו רגלנד), בערב שבו אנחנו מאבדים 19 כדורים, זה אומר עלינו משהו", אמר בסוף השבוע מאמן הפועל תל אביב סטפנוס דדאס, לאחר הטיול ל-79:97 על בני הרצליה בליגת העל. זה הניצחון החמישי ברציפות שהוא ספר מאז החל חודש אוקטובר, ובהחלט היה לו ממה להיות מרוצה.
מסביב למועדון אין רגע דל. העימות סביב המעבר שיהיה או לא להיכל מנורה, גל העזיבות של אנשי ההנהלה, חוסר שביעות הרצון של נועם יעקב ממעמדו, הספקולציה שהייתה בנוגע לחזרה של ים מדר, העזיבה האפשרית של בן בנטיל ו/או אחד הגארדים הזרים ומלחמות הציוצים של הבעלים עופר ינאי בשלל נושאים – כל אלו אינם תורמים לשקט תעשייתי; בתחילה, כשהתבשיל תובל בהפסדים למכבי רמת גן ברבע גמר גביע ווינר ולבדאלונה בפתיחת היורוקאפ, נדמה היה שנקודת הרתיחה מתקרבת. דווקא אז החל רצף ההצלחות, ובתנאים הללו בולטת ההצלחה המקצועית של דדאס ושחקניו.
בדיקה מהירה הייתה אמורה לוודא שמדובר בסטריק די נדיר – אבל העלתה את ההפך. לזכות הפועל תל אביב ייאמר שתקופות חיוביות מהסוג הזה הפכו כבר לשגרה; בשלוש השנים האחרונות היו לה עוד שישה רצפים של חמישה ניצחונות ומעלה (חמישה תחת אימונו של דני פרנקו ואחד עם דדאס), ושניים מהם האמירו והתארכו עוד ועוד.
את העונה שעברה פתחה הקבוצה בסטריק דומה של ארבעה ניצחונות (כולם במסגרת האירופית, בשל דחיית משחקי הליגה אחרי טבח 7 באוקטובר), ובסוף השנה האזרחית היא רצה לרצף שיא של 11 ניצחונות ב-11 משחקים בכל המסגרות.
גם לפני שנתיים האיר אוקטובר פנים לאדומי המדים, וגם אז הם רצו לארבעה ניצחונות, שאותם שיחזרו בדצמבר; תקופת השיא – עם תשעה ניצחונות בחודש – החלה ב-11 במרץ ונקטעה בהפסד לבדאלונה ברבע גמר היורוקאפ באמצע אפריל.
הערב (רביעי, 21:00) ייצאו האדומים להקפות בטרנטו וייתקלו ביריבה שמעט קשה להבין אותה. מצד אחד, היא עומדת על שלושה הפסדים בארבעה משחקי יורוקאפ, לאחר שניצחה רק את טרפל סופוט החלשה והובסה בשבועיים האחרונים ב-21 וב-40 הפרש בידי בודוצ'נוסט ובחצ'שהיר; מצד שני, מדובר באותה קבוצה ששומרת על מאזן מושלם של 0:4 ומדורגת בפסגת הליגה האיטלקית.
מה דעתך על הכתבה?