הערב (שישי) תצא לדרך עונת 2025/26 בליגה הפורטוגלית, כשהאלופה ספורטינג ליסבון תתארח אצל קאסה פיה (22:15, ספורט4). בניגוד למסורת, נתחיל עם מה שלא תקראו בטקסט הזה:
לא יהיו כאן הבטחות לסנסציות, לשינויים מרהיבים או תמורות מרחיקות לכת במבנה הריכוזי של הליגה הפורטוגלית, אלא להיפך – אתם קרוב לוודאי תקבלו את עסקית הצהריים שאתם רגילים להזמין – בנפיקה, ספורטינג ופורטו נאבקות על האליפות, בראגה רביעית ומעבר להרי החושך שאר הליגה תיאבק על פירורי הפירורים של הכרטיסים לליגה האירופית והקונפרנס ליג לעונה הבאה.
מתוך 20 העונות האחרונות, ב-11 מהן זה היה סדר הטבלה – שלוש הגדולות בשלישייה הראשונה ובראגה במקום הרביעי באחד עשר מהמקרים.
רק בעונה אחת בראגה נאבקה על האליפות – 2009/10, ורק בשלוש עונות מתוך ה-20 האחרונות השתחלה קבוצה אחרת לשלישייה הראשונה: פעמיים ויטוריה גימראייש (2017, 2008) ופאסוס דה פריירה ב-2012/13.
ואף על פי כן, דווקא מה שצפוי בליגה הפורטוגלית, הוא המסקרן: המאבק על האליפות בין שלישיית הענקיות, שהחריף מאז שובה של ספורטינג ליסבון לעניינים בעשור הנוכחי. ספורטינג חזרה כ"כ חזק לעניינים כשהיא זכתה בשלוש מתוך חמש האליפויות האחרונות, כשהעונה האחרונה הייתה מפגן יציבות מרשים למועדון – היא הסתיימה בדאבל על אף עזיבתו של רובן אמורים למנצ'סטר יונייטד בנובמבר 2024.
מעבר למאבק האליפות — הליגה הפורטוגלית היא גם גן עדן עלי אדמות עבור סקאוטים ואוהדי כדורגל נייטרלים. שלוש הגדולות ייצרו בשנים האחרונות כמות שחקנים מקומיים ברמת וורד קלאס שהיא לא פרופורציונלית לרמתה הכוללת של הליגה עם שמות כמו ברונו פרננדש, רובן דיאש, ברנרדו סילבה, רפאל לאאו, ויטיניה וז'ואאו נבש. זוהי רשימה חלקית, ואלו רק השחקנים הפורטוגלים.
אז מה השתנה בליגה הפורטוגלית מהעונה הקודמת?
ספורטינג:
רכש בולט: לואיס סוארס (חלוץ, אלמריה), גאורגיוס ויאנידיס (פנאתייניקוס, מגן שמאלי), גיורגי קוצ'וראשווילי (קשר אחורי, לבאנטה), רוי סילבה (שוער, בטיס).
עזיבות בולטות: ויקטור גיוקרש (ארסנל), ג'ובאני קואנדה (נמכר לצ'לסי אך יישאר השנה בספטורטינג), מרקוס אדווארס (אמנם מיעט לשחק בעונה שעברה אבל עשה קדנציה משמעותית בקבוצה. עבר לברנלי).
הדאבליסטית פותחת את העונה ללא ה- ה- ה- שחקן שלה – ויקטור גיוקרש. השבדי, שהיה מעורב ב-102 משחקים בספורטינג במספר אסטרונומי של 125 שערים (97 גולים, 28 בישולים), הלך לצפון לונדון להביא את האליפות לארסנל, כפי שעשה בצד הירוק של בירת פורטוגל.
גיוקרש סיים שנתיים ברציפות כמלך שערי הליגה והגביע ביחד ובשנת 2024 הוא הבקיע הכי שערים בעולם בשנה קלנדרית – 60. היו שחקנים טובים ומוכשרים ממנו בליגה, אבל דומיננטיות כזו של שחקן אחד לא נראתה שם שנים, אם בכלל.
לואיס סוארס (הקולומביאני!) אמנם עבר עונת ענק באלמריה מהליגה השנייה בספרד עם 31 שערים ושמונה בישולים בכל המסגרות, אך מראש – המשימה להגיע לכמות המספרים של גיוקרש היא בלתי אפשרית. כשמוסיפים לכך את עזיבתו של רובן אמורים בנובמבר שעבר – זוהי מכה כפולה עבור ספורטינג.
אז כן, מועדונים בסדר הגודל שלה לא מאמינים בחיי נצח – ספורטינג מגדלת שחקנים, משביחה אותם, מוכרת אותם ומביאה/מגדלת כישרונות חדשים וחוזר חלילה – אך כאן לא יהיה מוגזם לומר שמדובר במאמן הכי טוב ובשחקן הכי דומיננטי שהיו במועדון במאה ה-21.
על אף הדאבל המרשים ב-24/25 תחת רוי בורג'ס שעשה עבודה שנדמתה כבלתי אפשרית, יהיה קשה לראות את ספורטינג משחזרת חצי מזה, ואולי אפילו אף אחד מהשניים. לא סתם מעל 50% מהפסקה על האלופה מוקדשת לאלה שהיו ואינם. אחרי שלוש אליפויות בחמש שנים שהגיעו אחרי בצורת בת כמעט שני עשורים – מרגיש שהמועדון יהיה מוכן לספוג שנה פחות טובה בזירה המקומית.
מה גם שספורטינג נחותה משמעותית בהישגים בזירה האירופית אל מול יריבותיה הגדולות:
בנפיקה, היריבה העירונית השנואה, זכתה פעמיים בליגת האלופות והגיעה עוד חמש פעמים לגמר. בליגה האירופית היא הגיעה שלוש פעמים לגמר (יחד עם גביע אופ"א). פורטו זכתה פעמיים בליגת האלופות, פעמיים בליגה האירופית (יחד עם גביע אופ"א) וגם לקחה את הסופרקאפ האירופי.
לעומתן ספורטינג אמנם זכתה בגביע המחזיקות בשנת 1964, אך חוץ מזה השיאים שלה הם רבע גמר ליגת האלופות ב-1983, והפסד בגמר גביע אופ"א 2005 לצסק"א מוסקבה. שנות אור משתי הצ'ילבות שלה.
הישג נאה בליגת האלופות והעמדת קבוצה תחרותית שתרוץ עד הסוף במפעלים המקומיים ותבנה תשתית לעונה הבאה נשמעת כמו הצלחה כבירה לספורטינג, שנכנסת לעונה לא פשוטה בכלל. ההפסד בדרבי בגמר הסופרקאפ אולי מעיד על חילופי השלטון בעונה הקרובה.
בנפיקה:
רכש בולט: ריצ'ארד ריוס (קשר אחורי, פלמייראס), פראניו איבאנוביץ' (חלוץ, סאן ז'ילואז), אמאר דדיץ' (מגן ימני, זלצבורג), אנסו ברנצ'אה (קשר אחורי, מושאל מאסטון וילה, שיחק ב-24/25 כמושאל בוולנסיה).
עזיבות בולטות: אנחל די מריה (רוסאריו סנטרל) אורקון קוקצ'ו וז'ואאו מאריו הקשר (בשיקטאש), אלברו קאררס (ריאל מדריד), ארתור קברל (בוטאפוגו).
כל מי שבא במגע אי פעם בימי חייו עם אוהדי בנפיקה, יודע שכל מי שקשור במועדון הזה בטוח שמדובר במועדון הגדול בעולם. הם בטוחים בכל מגרש שהם הולכים לנצח כל יריבה, ופחות מאליפות זה כישלון ובושה. לא במקרה מדובר במועדון שמעוטר ב-84 תארים. דמיינו כמה לחץ יש במועדון שהיריבה העירונית שלו התעוררה וזוללת תארים על חשבון הגאווה, השאפתנות והאגו שלו. בכל עונה בנפיקה מגיע עם אותו המסר – רק אליפות, אך לא בכל עונה המסר הזה מגיע מעמדת נחיתות כזו, ולא מעמדת עוצמה כפי שהנשרים רגילים.
למרות השמות הגדולים שעזבו, מבין 15 השחקנים ששיחקו הכי הרבה דקות בבנפיקה בעונה הקודמת, 12 נשארו (נכון לכתיבת שורות אלה) כשביניהם השחקנים הכי חשובים בקבוצה: בראש ובראשונה אחד הבלמים המוכשרים בעולם, אנטוניו סילבה וגם הבלמים שלצידו – ניקולס אוטמנדי המנוסה ותומאס ארואחו המוכשר. אוטמנדי, אגב, נראה רעב כמו שחקן בן 18.
בחלק הקדמי, נשאר כרגע הסקורר היווני ונגליס פבלידיס שכבש 30 שערים בעונה שעברה, כשגם קארם אקטרקוגלו שהיה מעורב ב-29 שערים בעונה שעברה ועשה עונת ענק בפן האינדיבידואלי והשוער אנטולי טרובין – כולם כרגע בבנפיקה.
לשלד היציב צירפה בנפיקה את ריצ'ארד ריוס המצוין שצריך להיכנס לנעליו של קוקצ'ו ואת קאררס שהלך לריאל צפוי להחליף חברו של אוסקר גלוך עד לא מזמן, אמר דדיץ. את קו ימין מאיישים כרגע ג'אנלוקה פרסטאני בן ה-19 וטיאגו גוביה. גם אם יצטרף שם בולט יותר לעמדה – את אנחל די מריה אי אפשר להחליף. זה חוק טבע.
עם הסגל היציב והרכש התמציתי, ההרכב של בנפיקה כרגע נראה ככזה שיכול לעמוד במטרה ולהחזיר את האליפות אחרי שלוש שנים. ברונו לאז'ה כבר עשה את העבודה בעונת 2018/19, ובסך הכל יש לו ארבעה תארים בבנפיקה. הוא מכיר ויודע. בבנפיקה לא מוכנים לשמוע על פחות, וודאי בהתחשב במה שמתחולל בשנים האחרונות מעבר לכביש. אליפות אחת בשש העונות האחרונות זה צלם בהיכל הכי גדול בפורטוגל.
פורטו:
רכש בולט: לוק דה יונג (חלוץ, איינדהובן), גברי וייגה (קשר התקפי, אל אהלי), ויקטור פרוהולדט (חלוץ, קופנהאגן), נהואן פרס (בלם, אודינזה), בורחה סיינס (כנף שמאל, נוריץ'), יא בדנארק (בלם, סאות'המפטון).
עזיבות בולטות: ז'ואאו מאריו המגן (יובנטוס), איבן מרקאנו (פרש), פאביו ויירה (שב לארסנל כרגע מההשאלה), אוטאביו (פריז FC). יש לציין את עזיבותיהם בינואר 2025 של גאלנו לאל אהלי וניקו למנצ'סטר סיטי, שהשפיעו מאוד על הקבוצה.
בראש ובראשונה, פורטו עברה שתי טרגדיות מחוץ למגרש שהשפיעו על המועדון: הראשונה קרתה בפברואר, כשנשיא המועדון לשעבר ואולי האיש החשוב בתולדות פורטו, חורחה נונו פינטו דה קוסטה, הלך לעולמו בגיל 87 לאחר מאבק בסרטן הערמונית. השנייה קרתה לפני שלושה ימים, כשז'ורז'ה קוסטה, קפטן הקבוצה בזכייה בליגת האלופות ב-2004 והספורטינג דיירקטור של הקבוצה התמוטט במגרש האימונים של הקבוצה והלך לעולמו בגיל 53.
ואם הטרגדיות הנוראיות לא מספיקות – פורטו מינתה מאמן שהגיע אחרי טרגדיה ספורטיבית:
פרנצ'סקו פראיולי, אחד המאמנים המוכשרים באירופה, הוביל את אייאקס בעונה הקודמת לאליפות קלילה. עד אפריל. אייאקס של האיטלקי הובילה בתשע נקודות חמישה מחזורים לסיום העונה, אך התרסקה, פ.ס.וו איינדהובן ניצלה את הקריסה וזכתה בתואר על חשבונה. העונה החלומית הסתיימה בתמונה של המאמן הצעיר מתרסק בדמעות על הדשא, כשהשחקנים מנחמים אותו.
פראיולי מגיע ע"ח מרטין אנסלמי שסיים את העונה, כשהעונה הוא הולך לאמן את מי שגזל ממנו את הצלחת – לוק דה יונג. פראיולי, אגב, מבוגר מהחלוץ שלו בשנה וארבעה חודשים בלבד. פורטו, למעשה, לא מצליחה להתאושש מעזיבתו של סרג'יו קונססאו, שאימן אותה שבע שנים והוליך אותה ל-11 תארים כשבראש ובראשונה – שלוש אליפויות. לא רק בבנפיקה אובססיביים למתכות שמרימים בחודש מאי. קונססאו, אגב, כרגע ללא קבוצה.
בדומה לבנפיקה, פורטו שמרה על הבסיס שסיים את 24/25 ועליו הוסיפה מספר שחקנים שצריכים להחזיר אותה להיות מועמדת לאליפות, לכל הפחות.
ההעברה שתפסה את מירב תשומת הלב הגיעה בחודש האחרון – לוק דה יונג חתם מבלי שאף אחד ידע, ופורטו פשוט הציגה אותו במגרש בהצגת השחקנים המסורתית. האקט הזה לווה בתחושה שפורטו רעבה קצת יותר השנה להשיב את התואר אחרי ארבע שנים. עם כל הכבוד לרכש המאסיבי שעלה 88 מיליון יורו – ה-שחקן של פורטו הוא בראש ובראשונה רודריגו מורה.
הקשר ההתקפי בן ה-18 הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים בעולם והשחקן הכי מוכשר בפורטוגל כעת. יש לו כבר 11 שערים וארבעה בישולים בפורטו, הוא זומן לנבחרת פורטוגל ומדובר בשחקן שבהסבר הכי פשוט – יכול לבצע כל פעולת התקפה, כבר עכשיו, ברמה הגבוהה ביותר. קפיצת מדרגה שלו, מעבר למכירה עתידית, יכולה לשדרג את פורטו העייפה משמעותית.
הסגל של בנפיקה נראה יותר טוב, אבל עם עונת ענק של מורה, קפיצה של פראיולי וסימני שאלה שיהפכו לסימני קריאה – העונה הזאת יכולה לבשר טובות עבור פורטו, אולי אפילו בזירה האירופית.
בראגה:
אז למה לצפות מבראגה בעונת 25/26? בראש ובראשונה, שתפסיק לנצח ישראליות באירופה. וברצינות, הסיכויים של בראגה להצליח לאתגר את 3 הגדולות העונה לא נראים שונים מבד"כ.
אז על מה להסתכל בבראגה? ז'ואאו מוטיניו עדיין משחק, ריקרדו הורטה שתמיד שם ולצידו ישחקו בחלק הקדמי שני כשרונות מעניינים: רוג'ר ופאו ויקטור שהגיע מברצלונה.
רוג'ר בן 19 ו-ויקטור בן 23, ואצל שניהם הפוטנציאל טרם התפוצץ. רוג'ר הוא שחקן קו ימין מהיר כמו שד שצריך ללמוד איך לחווט את החוטים כדי להביא את המספרים, ועבור פאו ויקטור שהיה חלוץ מחליף בבארסה, לשחק בבראגה זו הזדמנות מצוינת להפוך בפעם הראשונה לשחקן בוגרים משמעותי.
על הקווים קרלוס ויסנס הספרדי החליף את קרלוס קרבליאל, והוא יצטרך לקוות שהקבוצה שלו תהיה מנצחת כמו שהיא כיפית, ושהרבה דברים ישתבשו אצל הגדולות.
כארם זועבי:
נסיים עם הנציג שלנו: כארם זועבי מריו אבה.
לפעמים שוכחים, אבל מדובר בשחקן כל כך צעיר – רק במאי האחרון זועבי חגג 19. בעונה שעברה הוא שיחק פחות מ-300 דקות במדי הקבוצה הראשונה, אך בזמן שהיה על המגרש הוא כבש שער אחד ובישל שניים. לזועבי יש שלושה שחקנים שמתחרים איתו על עמדת החלוץ – בראש ובראשונה קלייטון, שכבש 18 שערים ב-24/25 וריו אבה מימשה עליו את האופציה הקיץ כשנרכש מואשקו דה גאמה תמורת 3 מיליון יורו. עם זאת, זועבי צעיר ומגוון ויכול לשחק גם בכנף ימין, אולי ללמוד להתאים את עצמו לעמדות נוספות.
אז למה לצפות מזועבי? יותר דקות משחק, מן הסתם. במעט שקיבל אשתקד הוא הראה ניצני יעילות, ואם ימשיך בקו הזה הוא יוכל להפוך בעונה הבאה לשחקן הרכב בריו אבה, וכבר השנה לשחקן משמעותי בנבחרת הצעירה.
מה דעתך על הכתבה?