ארבעת המפתחות לסנסציה: איך ישראל יכולה לעצור את נורבגיה של הולאנד?

בתוך שנים ספורות, בעקבות עלייתם לבוגרים של כמות כשרונות בלתי סבירה, הפכה נבחרת נורבגיה מאחת הנבחרות הכי בינוניות ביבשת, אם לא מטה מכך (לא העפילה לטורניר גדול מאז יורו 2000) לאחת הנבחרות המוכשרות ביבשת.

השנה, הנבחרת אותה סטאלה סולבאקן מאמן כבר חמש שנים השלימה את התהליך וכבר הפכה לאחת הנבחרות החזקות ביבשת עם 0:3 מדהים על איטליה וניצחון אסטרונומי 1:11 על מולדובה שהמחיש כמה כוח אש יש לנורבגים בחלק הקדמי, ועד כמה הפוטנציאל הזה יכול להתממש בערב נתון. מתוך 10 המשחקים האחרונים שלה, נבחרת נורבגיה ניצחה בתשעה, בשבעה מהם היא כבשה לפחות שלושה שערים והיא מוליכה את הבית עם מאזן מושלם – כשהיא תקווה לחגוג מולנו עלייה למונדיאל לראשונה מאז מונדיאל 1998. נורבגיה במומנט היסטורי.

ואם לא מספיקה הנסיקה של נורבגיה, האיכות שלה, כאמור – מקבילה גם לבעיות הנוכחיות של נבחרת ישראל: משבר הבלמים הארוך שפוקד את הכדורגל הישראלי כבר שנים, כשלאתגרים בחלק האחורי ניתן להוסיף את העובדה שהשוערים פרץ וגלזר לא משחקים, אלי דסה לא שיחק זמן רב ומחמוד ג'אבר, שחקן שיכול לעזור בצמצום פערי איכות בהגנה, נגרע מסגל הנבחרת בשל פציעה. אז איך לעזאזל אפשר בכל זאת להתמודד עם ארלינג הולאנד, סורלות', אוסקר בוב, ריירסון, סטרנד לארסן, נוסה וסנדר ברגה?

1 – החיסרון

שם אחד לא הופיע ברשימה לעיל – מרטין אודגור, שלא ישחק. אז נכון, גם לישראל יש חיסרון מהותי בהתקפה (דור פרץ) אבל המשמעות של אודגור לנבחרת נורבגיה היא קריטית – כשיש לך חלוצים כמו הולאנד וסורלות' ויוצר כמו אודגור, גם ביום חלש אתה תגיע למצבי התקפה איכותיים.

המשמעות, משתי צידי הפציעות, די ברורה: לא ברור מי יחליף את אודגור, אבל כדאי לישראל לוותר על הלחץ הגבוה ולהתמקד בשחקנים שהנטל ההתקפי ייפול אליהם בהיעדרו של הקפטן של ארסנל, ואולי זה גם אומר בחירת מחליף עם תכונות הגנתיות יותר בהשוואה לאלו של דור פרץ שיסייע במאמץ. כשהכדור מגיע לחלוצים של נורבגיה, אפשר לרוב רק להתפלל –במשחק הקודם, נורבגיה בעטה נגד ישראל 12 בעיטות רק למסגרת. ייתכן ולנבחרת יהיה עדיף להשקיע במשחק את מירב המאמצים בלחץ בשליש המרכזי, במקום לחץ גבוה או ויתור על הכדור לחלוטין.

2 – המיקום של אוסקר גלוך
אוסקר גלוך עדיין לא החל לממש את הפוטנציאל שלו ברמת הנבחרת, בניגוד לאייאקס שם הוא החל לפרוע שטרות על אף הקשיים הקבוצתיים. הנבחרת תמיד זקוקה לגלוך, אבל הפעם המיקום שלו קריטי – הנבחרת תצטרך שגלוך יקבל את הכדור פנוי, יחסית נמוך במגרש, עם הפנים לשער הנורבגי כדי שיוכל להיות בכמה שיותר סיטואציות בהן הוא יוכל לנצל את התכונה הכי טובה שלו – מסירות לעומק, לתנועה המהירה של מנור סולומון או ענאן חלאילי שאמור לפתוח.

לנבחרת יהיה קשה מאוד לייצר התקפות במשחק מסודר וגלוך כמובן יזכה לשמירה אדוקה, אבל בפעמים המועטות בהן היא תוכל לצאת למעברים – היא תהיה חייבת שגלוך יתחיל אותם, כי זו האופציה הכי ריאלית לפגוע בנורבגיה.

3 – סולומון נגד ריירסון
במשחק מול איטליה, סולומון הוכיח שהאחד על אחד שלו ברמה הגבוהה ביותר כשהוא התעלל בשמות כמו ג'ובאני די לורנצו, לוקאטלי וסנדרו טונאלי והרבה הודות לכך הנבחרת הצליחה לתת פייט היסטורי לאיטליה. האזורי לא באו מוכנים לסולומון, וסביר להניח שהנורבגים יבואו יותר מוכנים.

למנור יש שלוש משימות חשובות מול מגן מעולה – ריירסון של בורסיה דורטמונד: להצליח לעבור אותו פעם אחת בשליש האחרון ולייצר מצב הבקעה איכותי – סטייל שער הבעיטה של דור פרץ נגד איטליה, לצמצם את התמיכה של ריירסון בהתקפה (כאמור, נורבגיה ללא אודגור תלך כנראה לאפיקי ייצור מצבים אלטנטיביים) ובמקרה הצורך, הלוואי: אם הנבחרת תהיה בתוצאה טובה, מנור יכול לשמור על הכדור נגד ריירסון, להרוויח קצת זמן ולהקשות על הנורבגים עוד קצת בפיתוח משחק מסודר.

4 – ריכוז, ריכוז, ריכוז
הכי קלישאתי והכי טריוויאלי, אבל בנבחרת של רן בן שמעון זה הרבה יותר בולט: הנבחרת של רן בן שמעון היא נבחרת נלהבת, לוחצת, אמיצה ונחושה, גם כי היא מאמינה בעצמה אך גם כדי לפצות על הנחיתות הקבוע בהגנה ע"י אקסטרה בכל התכונות הנ"ל.

ההתלהבות והרצון המבורכים של הנבחרת יצרו לא מעט פעמים מצבים של טעויות קשות שמובילות לגול, ספיגות ממש דקות ספורות אחרי כיבוש שער והמון חוסר ריכוז מרוב רצון טוב להגיע למקום שהנבחרת לא הייתה בו שנים ארוכות. הנבחרת חייבת להיות מודעת שהיתרונות שלה לעיתים פוגעים בה, ושאין מקום לעזור להולאנד וסורלות'.

המשחק נגד איטליה הדגים מצוין את קצה היתרונות וקצה החסרונות של הנבחרת הזאת, וכולנו נקווה שהנבחרת תצליח לקחת את הדברים הטובים שעבדו נגד איטליה ואת הריכוז המושלם בהגנה מהמשחקים מול צרפת ובלגיה בליגת האומות ולחבר אותם לערב שכולנו לא נשכח.