השבת האחרונה האירה פנים לברצלונה. אחרי שבוע לא טריוויאלי, עם לעג מכל הכיוונים בעקבות ההחתמה השנויה במחלוקת של מרטין בריית'ווייט, חגגו הקטאלונים עלייה לא צפויה למקום הראשון, בדיוק בעיתוי המושלם לפני הקלאסיקו במחזור הבא.
בעקבות הפסדה הסנסציוני של ריאל מדריד באצטדיונה הצנוע של לבאנטה, חלפה בארסה על פני הבלאנקוס בדרך לפסגה, פתחה פער של שתי נקודות ותפסה שוב את ההובלה במרוץ האליפות. אם לא תפסיד בסנטיאגו ברנבאו ביום ראשון, הקלפים יהיו בידיים שלה. אם תנצח, לא כדאי לקנא בזינדין זידאן וחניכיו.
אגב הניצחון 0-5 על אייבר רשמה ברצלונה הישג היסטורי קטן וחסר משמעות, אך בכל זאת כזה שמחמם את הלב: היא עקפה את ריאל, לפחות זמנית, בדירוג הכיבושים בכל תולדות הליגה הספרדית. החמישייה שיפרה את המאזן ההיסטורי ל-6,151 שערי ליגה, בעוד ריאל, שלא מצאה את הרשת והפסידה 1-0, עומדת בינתיים על 6,150.
ובעוד התקשורת בקטאלוניה חוגגת גם את הנתון הזה, מעניין לשים לב שליאו מסי הבקיע 437 שערי ליגה בקריירה. תוסיפו 176 בישולים, ותקבלו מעורבות ישירה ב-613 שערי ליגה במדי בארסה – וזאת בלי לקחת בחשבון מעורבות עקיפה והשתתפות בבניית ההתקפות. לא צריך מחשבון כדי לראות כי 613 מהווים כ-10% מ-6,151. זהו נתון עוצר נשימה.
מכל השיאים והסטטיסטיקות המטורפות של הפרעוש, זו אולי הנקודה המדהימה ביותר. תחשבו על זה: הכוכב הארגנטיני מעורב ישירות באחד מכל עשרה שערים בממוצע מכל שערי בארסה בליגה הספרדית מאז הקמתה ב-1929. זהו חלק עצום, וגם מעריציו המושבעים ביותר של מסי עשויים לראות את תרומתו ההיסטורית באור חיובי אפילו יותר כאשר מסתכלים עליו כך. הקבוצה בנויה סביבו כבר מזמן, אך התלות בו רק הולכת ומתעצמת.
כשהוא מתקרב ליום הולדתו ה-33, מסי אמור לעשות את כל העבודה בחלק הקדמי – גם להנדס את ההתקפות, וגם לסיים אותן. ארנסטו ואלוורדה ויתר על השיטה והפך את מסי עצמו לשיטה. הוא פוטר, אך קיקה סטיין לא שינה מהותית את התמונה בשבועות האחרונים. בדיוק להיפך – הוא מהלל כבר מזמן את האדמה עליה דורך הארגנטיני ומעניק לו יד חופשית ליצור ולקחת את הקבוצה על כתפיו.
אז מסי עושה זאת. בקרב הקשה במגרשה של בטיס הוא בישל את כל השערים בניצחון 2-3. בניצחון הקשה על חטאפה הוא סיפק את האסיסט לשער הקריטי של אנטואן גריזמן. נגד אייבר הוא הבקיע רביעייה מרהיבה בעצמו. לשבוע הגורלי מגיעה ברצלונה כשהכל נמצא ברגליו. היא תתארח הערב אצל נאפולי במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות, ואז מתחילה את ההכנות לקלאסיקו, שכאמור טומן בחובו השלכות דרמטיות למרוץ האליפות. וללא מסי, אין לה כלים בחוד. הוא חייב לספק את הסחורה בשני המשחקים החשובים.
מסי וסטיין. המצב לא השתנה מתקופת ואלוורדה (LLUIS GENE/AFP via Getty Images)
האתגר מול נאפולי אולי לא נראה קשה במיוחד על הנייר לאור מצבה של היריבה, אבל יש בשורותיה לפחות שחקן אחד ששמו מעביר צמרמורת בכל אוהד ברצלונה. הבלם היווני קוסטס מנולאס היה האיש שנגח את השער שהשלים את הקאמבק לזכות רומא ברבע גמר ליגת האלופות לפני שנתיים, והטראומה הזו עדיין טרייה. בארסה הודחה למרות שניצחה 1-4 במשחק הראשון, ובעונה שעברה חוותה תסריט דומה בחצי הגמר מול ליברפול, כאשר עפה למרות ניצחון 0-3 בקאמפ נואו.
בתום ההשפלות האלה, מעבר לאש לכיוונו של ואלוורדה, הופנתה ביקורת לא מבוטלת גם כלפי מסי. הארגנטיני, שדווקא הפגין יכולת טובה באנפילד והינדס מצבי הבקעה לחבריו, הואשם בכך שאינו מגלה מנהיגות ברגעי האמת.
הטענה הזו מופרכת, כמובן. אפשר לכתוב ספרים על מגוון המשחקים בהם הציל הפרעוש את קבוצתו ואת נבחרתו כאשר הכל היה נגדן. ואולם, יש גם צדק מסוים בתלונות, כי שפת הגוף של מסי על המגרש לא תמיד מזכירה מנהיג. כתפיים שמוטות ומבט מושפל – זו התגובה הטבעית של הפרעוש לספיגות גורליות. כך היה באולימפיקו אחרי השער של מנולאס, כך היה באנפילד אחרי החגיגה של ג'ורג'יניו ויינאלדום ודיבוק אוריגי, וחזינו בכך גם כאשר בארסה נכנעה בוולנסיה בליגה לפני חודש. מסי אינו קפטן דומיננטי מסוגו של סרחיו ראמוס, למשל. הוא מהווה דוגמה אישית בפעולותיו על המגרש, אך קולו לא נשמע בדרך כלל. והרי לעתים תכופות הקול הזה נחוץ.
מסי וראמוס. הפכים גמורים (AFP VIA Getty Images)
במובן הזה אפשר לראות אפקט חיובי ואופטימי דווקא בעקבות המעשים ההזויים האחרונים מצד ההנהלה המושמצת של המועדון. הם גרמו למסי לצאת סוף סוף מהקונכייה שלו ולהתייצב בחזית המאבק הציבורי נגד הנשיא ג'וספ ברתומאו וחבר מרעיו. הקו האדום נחצה, והקפטן החל להגן על עצמו ועל חבריו באופן פעיל. כאשר המנהל הספורטיבי אריק אבידאל האשים בראיון תמוה במיוחד את שחקני ברצלונה בפיטוריו של ואלוורדה וטען כי לא התאמצו מספיק, פרסם מסי מיידית פוסט תקיף באינסטגרם, האשים את הבוס בשקר ודרש לנקוב בשמות ספציפיים.
המלחמה נכנסה להילוך גבוה עוד יותר כאשר נחשפה בתקשורת הקטאלונית פרשה במסגרתה ניסתה לכאורה ההנהלה לפעול להאדרת פועלו של ברתומאו ולהשחרת תדמית השחקנים ברשתות החברתיות. כעת ברור כי מסי והנשיא נמצאים במחנות מנוגדים, והכוכב יכול לנצל את כוחו על מנת להציל את המועדון מההנהלה המושחתת בתולדותיו. בראיון מצולם מיוחד שנערך בשבוע שעבר הצהיר מסי כי אינו מתכוון לעזוב את ברצלונה, אך – לא פחות חשוב מכך – רמז שאינו מאמין לדבריו של ברתומאו. הוא לא אמר את מפורשות, אך שחרר חיוך ציני ושובב כאשר נשאל על כך ישרות, והצהיר: "נצטרך להמתין להוכחות".
החיוך הזה שווה המון. הוא מראה טוב יותר את אופיו של הקפטן, ומגדיר את החזית שלו. כעת מוטלות עליו שתי משימות במקביל: להנהיג הן ספורטיבית והן פוליטית. האחריות עליו כפולה, וקיים צורך לא רק לזכות בתארים, אלא גם לנכס אותם לעצמו ולחבריו – ולא להנהלה. השנים בהן שאבו ברתומאו ואנשיו כוח מהתוצאות שהביא להם הקפטן על המגרשים נגמרו. מסי צריך לנצח את נאפולי ואת ריאל, אבל גם את הנשיא – על מנת להוציא את המועדון לדרך חדשה בלי להתפשר על זכייה בתארים.
האם זה אפשרי? במובן מסוים זה קשה יותר מאשר בעבר, אך מצד שני זה גם קל יותר נפשית. אין למסי יותר סתירות פנימיות. הוא לא צריך להתנהג בצביעות. הסרט על זרועו מחייב יותר. ואחרי כל מה שעשה למען המועדון לאורך חייו, אלה עשויים להיות החודשים החשובים בקריירה שלו.
מה דעתך על הכתבה?