חור שחור: מה עומד מאחורי הנפילה של ניקולה יוקיץ' בפלייאוף?

באמצע אפריל, בגיל 31, נראה ניקולה יוקיץ' מטייל בעצלתיים על המסלול הבטוח להיכל התהילה, ולקריירה שתכניס אותו במהרה לדיוני טופ 10 בכל הזמנים. לא פחות.

פחות.

המורשת של הביגמן הסרבי חטפה סטירה עם הצד המעליב בסיבוב הראשון. מינסוטה ורודי גובר הוכיחו שהם אתגר גדול מדי עבור הנאגטס במתכונת הנוכחית שלהם, ויוקיץ' נראה אנושי. הרבה יותר אנושי מאיך שהתרגלנו לראות אותו.

קונג פו פנדה

תבינו, הג'וקר הוא סוג של נס רפואי. הוא נראה כמו מישהו שכל החיים שלו אמרו לו 'וואלה חבל שאתה לא משחק כדורסל'. למען האמת, אולי זו הסיבה לטייקים המגוחכים שטוענים שהוא לא מספיק מחוייב למשחק. מכל מה שהכדורסל לימד אותנו, ככה לא נראה הגוף של האתלט ששולט בליגה כבר חצי עשור בערך. הוא גרסת הלייב-אקשן של "קונג פו פנדה".

אבל יוקיץ' תמיד היה יותר אתלטי ממה שהוא נראה, בעיקר באותיות הקטנות של אתלטיות, בניואנסים. קואורדינציה, קשר-עין-יד, וזמן תגובה. ובכלל, המשחק של יוקיץ' מתרחש ברובו מעל הכתפיים. יוקיץ' הוא ההגדרה המילונית לאיי-קיו כדורסל. המהירות שבה יוקיץ' מעבד את הנתונים של מה שקורה על המגרש גורמת לטייריס מקסי ולוי.ג'יי אדג'קומב להיראות כאילו הם זזים בהילוך איטי.

אומרים שהכדור מכסה שטח מהר יותר במסירה מאשר בכדרור. בהשאלה, יוקיץ' למעשה מכסה שטח עם המוח שלו. הוא פוסל ובוחר אפשרויות בקצב שהגוף לא יכול להדביק. קשה להסביר. מעולם לא ראינו שחקן שמשחק הכדורסל פשוט עבורו כמו לניקולה יוקיץ'. יש שמות שהתקרבו אליו, ואני מחכה לקרוא אותם בתגובות, והם שימשו למעשה כמנטורים עבורו. הוא סטודנט של משחק. אבל קבלת ההחלטות שלו נמצאת בליגה משלה ברמה היסטורית. ולכן הסדרה האחרונה כל כך חריגה בנוף הקריירה שלו.

היו יריבות שהתקילו את יוקיץ' בעבר ותפסו אותו לא מוכן, לרבע, או מחצית או אפילו משחק. ג'יי ג'יי רדיק והלייקרס, מארק דאגנולט, אלכס קארוסו והת'אנדר. וכן, גם מינסוטה של כריס פינץ' וגובר. והיו לו גם סתם משחקים מחורבנים. לא נשלה את עצמנו. אבל יוקיץ' מעולם לא נראה ככה לאורך זמן ממושך. הוא תמיד פתר את החידות שהציבו מולו. שום טקטיקה לא עבדה מולו יותר מפעם אחת. עד לסדרה הזו. הפעם זה היה אחרת. אז מה לעזאזל קרה לו מול מינסוטה?

הזאבים טרפו את הקלפים

קשה לומר. המספרים היבשים אמנם לא מרשימים באופן יחסי, אבל גם לא קטסטרופליים ברמה של ועדת חקירה ממלכתית. 25.2 נקודות, 13.2 ריבאונדים ו-9.5 אסיסטים למשחק בפלייאוף. עבור כל שחקן אחר, זו תפוקה שאי אפשר להתווכח איתה.

ועדיין משהו היה חסר. השליטה שלו במשחק התערערה, לראשונה מזה הרבה זמן, הוא נראה אובד עצות למשחקים שלמים. האחוז המשוקלל שלו ירד מ-61.8 אחוזים מופלאים בעונה הרגילה ל-47.5 אחוזים ממוצעים ומטה. האחוז שלו לשלוש נחתך כמעט בחצי ל-19.4 אחוזים. אבל שחקן כמו יוקיץ' לא נשפט על ידי סטטיסטיקה אישית בכלל. הנאגטס, שעשו הקפות סביב הליגה עם 134 נקודות (!) למאה פוזשנים כשיוקיץ' על הפרקט, הידרדרו ל-111 בלבד מול מינסוטה. ולא במקרה.

הזאבים נוצרו במעבדה כדי לעצור את יוקיץ' ודנבר ספציפית. כדי לעשות את זה בעלי הקבוצה הביאו את האדריכל של דנבר. אם אתה לא יכול לנצח אותם – תביא את מי שבנה אותם. בסדרות האחרונות של מינסוטה ודנבר, טים קונולי בעצם התחרה מול עצמו. הנשיא לענייני כדורסל של הוולבס ברא את הסלע שאי אפשר להרים ואז עבר למינסוטה כדי להרים אותו. ההגנה של הזאבים מורכבת מפורוורדים וגארדים ארוכים, אתלטים ורעבים, ובאמצע הסנטר עם הכי הרבה כלים לעצור את יוקיץ' בלי להזדקק ליותר מדי עזרה מהם. זו כבר הפעם השניה שזה עבד בפלייאוף.

הפיקנ'רול של יוקיץ' עם ג'מאל מארי לא היה אפקטיבי מספיק בסדרה הזאת. לא מעט מהקרדיט מגיע לגובר ולג'יידן מקדניאלס, שהוכיח את עצמו ככוכב עולה בעיקר בצד הזה של המגרש. אבל גם אשמה צריך לחלק. חלקה הולך למארי ולצוות הלא מסייע, וכן, חלקה הולך לשחקן שאמור להיות הטוב בעולם.

לאורך הסדרה הזאת יוקיץ' לא הצליח להכריח את מינסוטה למספיק בחירות בלתי-אפשריות. הוא לא הצליח לקלוע באחד-על-אחד על גובר בעקביות שתדרוש עוד מגן, וגם הפיקנ'רול הכי קטלני בליגה ירה יותר מדי כדורי סרק. גובר ניצל את הכושר הגופני העדיף שלו עד טיפת הזיעה האחרונה. הוא תקף את יוקיץ' בריבאונד, ולא נתן לו מילימטר. בעבר יוקיץ' קבר את גובר מתחת לטבעת, מפרפר אותו על קשת השלוש, והכדורים החוזרים דאגו תמיד לחזור אליו, לידיו הרכות. יוקיץ' היה בנחיתות פיזית מול יריבו, ולא הצליח לפצות עליה, לראשונה, בהכללה.

השם ישמור

ואמנם זה הצד של המגרש שיותר מעניין אותו בסדרה הזאת, אבל הצד השני חשף את הבעיה האמיתית, זו שמפרידה בין יוקיץ' לבין השמות ההיסטוריים שמעליו בהיררכיה. המוניטין של יוקיץ' כמגן תמיד שיחק תופסת עם היכולת האמיתית שלו. לקח לנו הרבה זמן להבין שהוא כבר לא החור בהגנה שחשבנו שהוא בתחילת הקריירה, ועכשיו לוקח לנו יותר מדי זמן להבין שגם אם הוא לא מחריד, הוא גם לא עוזר מספיק.

עמדת הסנטר היא העמדה הכי חשובה להגנה קבוצתית. יוקיץ' מנטרל את המגרעות ההגנתיות שלו בהתקפה, ובאמת הרבה יותר קל להגן כשהיריבה מוציאה את הכדור מהרשת כל פעם. או כשמקיפים אותך מגנים טובים, שסומכים על יוקיץ', שמפטם אותם עם מסירות שצריך רק לנגוח פנימה. אבל יוקיץ' משחק בעמדה שדורשת ממנו יותר. בתור השחקן הכי גדול בקבוצה שלך, אם אתה לא חלק מהפתרון אתה חלק מהבעיה.

ההגיון הזה לא פוסל אותו מלהיות אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה. אבל בפלייאוף הזה הוא הראה דאון-סייד שמגביל את היעילות שלו, לפחות ברמה מסוימת. שמתם לב שהנאגטס לא מצליחים לנצח סדרות בקלות? שאין להם המון ניצחונות חד-צדדיים? העונה, למשל, הייתה הפעם הראשונה שקבוצה של יוקיץ' מגיעה לרצף ניצחונות דו-ספרתי במהלך העונה הרגילה. יש לזה סיבה.

כדורסל הוא משחק קבוצתי, ויוקיץ' הוא אחד מהכוכבים הכי קבוצתיים שראינו. אני עדיין מחזיק ממנו שחקן ההתקפה הטוב בעולם. ועדיין. הוא המכנה המשותף המרכזי של הנתונים המטרידים שהעלנו. לדעתי, הוא נושא בחלק לא מבוטל מהאחריות. אולי שחקן כמוהו, עם הנטל ההגנתי שהוא לא נושא, פשוט לא יכול להוביל קבוצה מפלצתית, כמו שיי גילג'ס-אלכסנדר והת'אנדר, למשל.

אולי. זו שאלה שמותר כבר לשאול. ואולי הסדרה מול הזאבים היא התחלה של תשובה.

אולי.