דניאל פרץ עובר בשנתיים האחרונות את מה שעברו לפניו ספורטאים ישראלים אחרים שיצאו לשחק מעבר לים – ונאלץ להתמודד עם השיוך הלאומי החונק. רגע לפני הפלייאוף היום (14:30, ספורט2) מול מידלסברו, בואו ניתן לו אוויר.
כמה לא קל להיות כוכב ישראלי שיוצא לחו"ל. אפשר לסכם את זה במילת השיוך שמתווספת לשם שלך – כשלפעמים היא מבטלת את שם המשפחה ולפעמים לא – "דני שלנו", "רוני שלנו", "נדב שלנו", "זהבי שלנו", "דניאל פרץ שלנו" וכן הלאה.
עשרות שנים של אהבה גדולה לספורט ישראלי ועדיין לא הבנתי למה ברגע שיהודי חיוור ומוכשר יוצא לרעות בשדות גויים, הוא ישר הופך ל"שלנו", מה גם שבכל הקשור ליעקב אראל, שכיהן במשך שנים בתפקידים בכירים באופ"א, בחיים לא ראיתי את המילה "שלנו". עסקנים יהודים אצל הפריץ הרשע, כנראה, זה כלב נשך אדם. אבל ספורטאי יהודי – הו, על זה כבר הופכים את העולם.
וזה לא רק ה"שלנו". האם גם אתם קיבלתם את הרושם שליגת ה-NBA נגמרה בשבוע שעבר, כשסן אנטוניו ניצחה במשחק מספר 5 בסדרה מול דני "שלנו" ופורטלנד והדיחה את הבלייזרס מהפלייאוף? ואם אתם ילדי האייטיז, האם גם אתם הכרתם רק קבוצת מכללות אחת – קונטיקט? וכמה קבוצות בסין אתם מכירים מלבד גוואנגז'ו אר אף?
ונכון להיום – האם גם אתם קיבלתם את הרושם שבצ'מפיונשיפ יש רק סיפור אחד בחצי השנה האחרונה, הסיפור של סאות'המפטון, שיצאה מהמצולות היישר אל הפלייאוף – כאילו אין שם ההתרסקות של מידלסברו, שאיבדה את כרטיס העלייה האוטומטי, כאילו אין שם הזינוק של מילוול והאל אל הפלייאוף, כאילו שאין סיפור ההצלחה של איפסוויץ' וכמובן – למי בכלל אכפת מהקאמבק של קובנטרי אחרי דור שלם של היעדרות. כל זה מתגמד אל מול הצלה של דניאל פרץ – שלנו, כמובן – במשחק חוץ מול פרסטון.
התקווה היחידה מול כל זה היא שהספורטאי הישראלי הממוצע, מר "שלנו", לא נחשף לתקשורת הישראלית המעיקה והמעייפת והעוטפת מדי. כי אם כן – אין לחבר'ה האלה שום סיכוי להצליח. ובאופן כללי, אי אפשר להפוך כל הצלה של דניאל פרץ למשחק הרואי וכל גול שהוא מקבל אחרי טעות לסוף העולם. די, הוא ספורטאי בשר ודם, טעויות הן חלק מהחיים ומהמשחק, ומספיק עם הדרמות האלה כבר.
דניאל פרץ יצא לאירופה קצת מוקדם מדי לטעמי. ב-2019 הוא עוד עמד בשער של בית"ר ת"א בת ים בליגה הלאומית, כשמכבי ת"א הוציאה אותו לעונת השאלה. מסלול ההתקדמות שלו בארץ היה מהיר והגיוני ביחס לכישרון הגדול שהוא – ותוך שנתיים הוא כבר עמד באופן די קבוע בין הקורות של מכבי עצמה, מגשים חלום ילדות בעקבות הסבא השוער שהעריץ כל כך.
התחנה הבאה שלו באמת הייתה אמורה להיות סאות'המפטון כזו – קבוצה מכובדת בכדורגל האנגלי שמתנדנדת בין מרכז הטבלה של הפרמיירליג ביום טוב לצמרת ליגת המשנה. רק שלדניאל פרץ קרה משהו שקצת טלטל לו את המסלול – באיירן מינכן, בונה עולם יודע איך ולמה, החתימה אותו.
זה לא שפרץ לא יכול היה להגיע לבאיירן יום אחד – הכל פתוח ואפשרי בחיים האלה, באמת. אבל לדמיין אותו מתחרה במנואל נוייר על אפודת השוער הראשון זה קצת הזוי, ולהפוך אותו לשוער שני או שלישי שעולה בהרכב רק בסיבוב המוקדם של הגביע מול אה אף דה לייפציג מהליגה התשיעית זה באמת בזבוז של זמן וקריירה. בקיצור, פרץ לא היה אמור להיות שם מלכתחילה בשלב הזה של הקריירה שלו.
די מהר הבינו גם בבוואריה שזה לא מתאים, שלחו את פרץ להמבורג ומצפון אירופה היישר לדרום אנגליה – אם כי סאות'המפטון שקיבלה את פרץ הייתה קבוצה חלשה ומגמגמת. למזלם של הסיינטס, פיניש אגרסיבי במחצית השנייה של העונה (עם פרץ בין הקורות, כן, אבל לא הכל בזכות ההצלות המדהימות שלו כפי שדווח לכם) שלח אותם אל פלייאוף העלייה לפרמיירליג – אולי האירוע הכי טוב בכדורגל העולמי, שבו ארבע קבוצות עושות הכל כולל הכל כדי קודם כל להגיע לגמר בוומבלי ואחר כך כדי לקחת אותו ולזכות בפרס הנכסף של לקבל מאות מיליוני יורו ולרדת ליגה בחזרה כבר בחג המולד.
אז היום וביום שלישי דניאל פרץ "שלנו" יפגוש את מידלסברו, שאמנם הייתה עדיפה על קבוצתו לאורך רוב העונה אבל נמצאת בירידת כושר דרמטית בחודשים האחרונים. עשו טובה, אל תהרגו אותו אם יקבל גול מביך, ואל תהפכו אותו לוולטר זנגה אם יציל פנדל. תנו לבנאדם ליהנות ולהיות ספורטאי שנמצא במסגרת שמתאימה לו. הוא ירוויח מזה, ויש מצב שגם אנחנו.
מה דעתך על הכתבה?