מה היה מייקל ג'קסון ללא מוזיקה? מה היה לאונרדו דה וינצ'י ללא אמנות? חייהם היו מאבדים את משמעותם. הם היו רק שורדים בעולם זר שמונע מהם להיות מי שהם באמת. אך מה הייתה המוזיקה ללא הקולות הייחודיים, ומה הייתה האמנות ללא היוצרים הנצחיים? ובאותה מידה, מה היה הכדורגל ללא הגאונים שלו? זה היה הופך לענף חסר מהות, ריק ונעדר נשמה, כזה שאינו מסוגל לרגש מיליונים שחולמים לצעוק: "שער!".
הכדורגל זקוק לגאוניו בדיוק כפי שהם זקוקים לו, ולאמין ימאל הוא אחד מהם. הכדור, הקשר העמוק אליו והזיכרונות שנרקמו סביבו הם חלק בלתי נפרד מזהותו. רק שחקנים מסוגו מסוגלים להטמיע במשחק שלהם את האישיות, השורשים והחוויות שעיצבו אותם. הם עושים זאת על הבמות הגדולות בעולם, מול מיליוני צופים ונגד האתגרים האישיים שמלווים אותם לאורך הדרך.
ימאל הוא הכוכב של הפרק הראשון בסדרה "FORGED", המתאר את סיפורו יוצא הדופן של אחד הכישרונות הגדולים ביותר בכדורגל העולמי כיום. במוקד הסיפור ניצבת רוקאפונדה, שכונת פועלים הממוקמת בסמוך לקאמפ נואו, המקום שבו החלו להיבנות חלומותיהם של מאות ילדים ששאפו להגיע לפסגה.
לא מדובר רק בסיפורו של ימאל. רוח שכונת "304", הרחובות והקהילה שבה גדל הם חלק בלתי נפרד מהכדורגל שלו. קשה להפריד בין השחקן לבין סביבת ילדותו, ואולי זו אחת הסיבות לכך שהוא נחשב לאחד מאותם כישרונות נדירים שמעניקים לענף משמעות מיוחדת.
"זה היה שונה, היה בו משהו מיוחד", סיפרו אנשים שליוו אותו בילדותו. משפט שממחיש היטב את הכישרון הייחודי והנדיר שלו – תכונה שקשה להסביר במילים. כך גם סיפור חייו: מסביבה צנועה וממעט מאוד אמצעים אל פסגת הכדורגל העולמי.
הדרך לשם לא הייתה פשוטה, במיוחד בכל הנוגע להחלטתו לייצג את נבחרת ספרד. על פי הכתבה, משפחתו נאלצה להתמודד עם קשיים בעקבות הבחירה, ואביו מוניר נסראווי ספג עלבונות רבים מצד מרוקאים בשל החלטתו לבחור בספרד. כעת, לאחר כל האתגרים, בני המשפחה מביטים קדימה בהתרגשות לקראת המונדיאל הקרוב, שבו צפוי לאמין ימאל להיות אחד הכוכבים הבולטים של "לה רוחה".
מה דעתך על הכתבה?