לפני עשור, מעבר של קפטן הפועל תל אביב לבית"ר ירושלים היה יכול להתפרש כסנסציה חסרת תקדים. בעשור שאחרי משחק השרוכים זכו שתי הקבוצות בשתי אליפויות כל אחת, המעמד שלהן בכדורגל הישראלי היה גבוה יותר וכמובן שגם היריבות הייתה מרה יותר. לא בטוח שהמעבר של אוראל דגני שווה למעבר של שמעון גרשון בקיץ 2006, אבל המעבר של גרשון הוא בוודאי אחד המעברים החדים והסנסציוניים בכל הזמנים, לפחות לפי הרשימה הבאה.
10. טוני שרעבי מהפועל מרמורק למכבי שעריים
נתנאל (טוני) שרעבי לא היה סמל בחייו כמו שהפך אחרי מותו ב-1995, אבל אוהדי מרמורק נשבעים ששבועות אחרי המעבר הדרמטי שלו ממרמורק לשעריים, הם לא הפסיקו לבכות. היו מעברים בין הקבוצות – ינון שעובי וזורי שעובי ואהוד עידן ואפילו אייל גולן – אבל מעבר כמו של שרעבי נחרט בזיכרונות. שרעבי היה זה שניצח בצמד את שעריים במשחק העליhה (בקרית אליעזר!) בקיץ 1972, והביא את מרמורק לעונה היחידה שלה בליגת הבכירה. זה הספיק לאנשי שעריים לעשות כל מאמץ כדי להעביר אותו שכונה. הם הציעו לו חוזה לשלוש שנים שכלל דירה, חנות ומשאית. מרמורק לא שחררv ושרעבי נכנס להסגר, וכשניסה היו"ר המיתולוגי של מרמורק, חנן עדני, למנוע פיזית את המעבר, הבריחו אנשי שערים את שרעבי לבית מלון ואשתו של שרעבי, קיבלה את עדני בדירת המשפחה בשכונת השבעה. מזל שרעבי היתה שרעפית, שזו תימניה אגרסיבית, היא פתחה פה על עדני שחיפש בכל מקום את החוזה ולא מצא, רק כיוון שהאישה החביאה אותו במקפיא.
בקיץ 1975 חתם טוני שרעבי בשעריים, קיבל דירה של שלושה חדשים בדרך יבנה, שיחק בה למעשה עונה אחת מלאה ועוד עונה וחצי מלאה פציעות, ופרש. אוהדי מרמורק טענו שמדובר בצדק פואטי, אבל לא היססו לקרוא למגרש הפועל רחובות על שמו – האיצטוני.
9. יצחק אנגלנדר ויוחנן וולך מהפועל חיפה למכבי חיפה
אלמלא היו וולך ואנגלנדר סמלים בהפועל חיפה, כאלה שגם החזיקו את הקבוצה, המעבר שלהם ב-1977, בשלהי הקריירה, למכבי חיפה, היורדת לליגה הארצית, היה מתקבל בטבעיות, אבל זה לא רק שוולך ואנגלנדר עברו כביש, הם נטעו את היסודות שהצמיחו אימפריה בצד הירוק של הכרמל, בשעה שהפועל חיפה הלכה והתרסקה וב-1981 ירדה לליגה הארצית בפתחן של 15 שנים קשות למועדון הפאר האדום. אנגלנדר חזר לקרית חיים, היה מנהל מקצועי וגם אימן פה ושם, אבל וולך נשאר בקרית אליעזר, ויותר מזה, הפך ברבות הימים ליו"ר אגודת מכבי חיפה.
8. ג'רי בית הלוי ממכבי ת"א להפועל ת"א
זה סיפור שלא הרבה מכירים, כי הוא היה קצר ולא השאיר חותם, אבל ביישוב – ככה קראו למדינת ישראל – של תחילת שנות ה-50 זה היה סנסציוני. ג'רי בית הלוי היה מכבי ת"א, ממש כך. שחקן, מאמן, יושב ראש, בוס. בקיץ 1952, אחרי 3 אליפויות רצופות עם מכבי ת"א, הוא חצה את הכביש (למען האמת, עבר מצפון תל אביב ליפו) והלך לאמן את הפועל ת"א. זה לא כמו שגיא לוזון יילך לאמן את הפועל פ"ת, זה אפילו לא כמו שהלוזונים יקנו אותה, זה בערך כמו שביבי נתניהו יהפוך להיות יו"ר מפלגת העבודה. אבל זה קרה. בעת ההיא שיחקו סיבוב ראשון לפני פגרת הקיץ וסיבוב שני אחריה. אחרי סיבוב אחד, חזר ג'רי בית הלוי הביתה, החליף את גאול מכליס ולקח אליפות במכבי, ללא הפסד…
7. ג'ון פנטסיל ממכבי ת"א להפועל ת"א
מאז יונה פוקס שעבר ממכבי להפועל ת"א לעונה אחת, היו כבר וכמה מעברים בין הפועל למכבי ת"א, אבל כמהלך ישיר, באמצע עונה, זה כנראה היה הראשון באמת. ג'ון פנטסיל היה רכש פנטסטי של מכבי ת"א שכמה שבועות לפני המעבר עוד שיחק בשורותיה בשלב הבתים של ליגת האלופות, אבל אז, במהלך מפתיע הצליחה קבוצת התחתית – באותה עונה – של הפועל ת"א לשלוף את פנטסיל ממכבי ולהעביר להם בתמורה חתול בשק, אדוארדו מרקש. מכבי גמלה להפועל עשור לאחר מכן שמכרה להם את בן רייכרט במיליון יורו…
6. אורי מלמיליאן ואבי כהן מבית"ר ירושלים למכבי ת"א
מוזר, אבל היו ימים שהיריבות בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים היתה מרה. ברמה חברתית. ההר מול השפלה, ישראל השנייה מול הצפונבונים, הכסף הקטן מול הכסף הגדול. כשאורי מלמיליאן סירב בקיץ 1986 לעלות על מטוס למחנה האימונים בהונגריה התגבש לו חוזה מפתיע, שלרוב הציבור לא היה מוכר. מלמיליאן הסכים לחתום לשלוש עונות ובתנאי שבסיומן הוא ישוחרר ללא תמורה. וכך היה. בקיץ 1989, קצת לפני שהביאו את גביע המדינה לבירה, הודיעו אורי מלמיליאן ואבי כהן הירושלמי על עזיבתם למכבי ת"א. אוהדי בית"ר לא סלחו כמה שנים למלמיליאן. זה לא הגיע לכדי איום במכירת כליה, כמו במניעת הניסיון להעביר את יוסי אבוקסיס מבית"ר למכבי, וגם שוק מחנה יהודה לא עלה באש כמו כמה רחובות בשכונת התקווה אחרי החתימה של בן טובים בירושלים, אבל זה היה בלתי נסלח.
5. ניר קלינגר ממכבי חיפה למכבי ת"א
אחרי מותו הטראגי של אבי רן הפך ניר קלינגר למנהיג חבורת הכרמליסטים, זכה בתואר כדורגלן העונה ובאליפות עם מכבי חיפה ב-1989, ונחשב למנהיג המועדון, אבל עונה לאחר מכן, בצעד שהימם את הרחוב הספורטיבי, ובעיקר הנציח את הנחיתות הכספית של מכבי חיפה באותה תקופה – מה שהביא למהפך הכלכלי בהפיכתו של יעקב שחר לבעלים – שילם דני לאופר אז 127,500 דולר (העברת השיא בכדורגל הישראלי אז) כדי להביא את קלינגר לקרית שלום, שם הוא הפך לסמל.
4. גילי ורמוט מהפועל ת"א למכבי ת"א
למען האמת, מדובר במעבר הכי מטורף מבחינת הנסיבות שלו, מה שהפך את ורמוט לאישיות בלתי רצויה, גם לקראת סוף הקריירה שלו, בהפועל ת"א. ורמוט הגיע להפועל ת"א ב-2005, ועד שנשלף למכבי ת"א בחורף 2016, שיחק או בהפועל ת"א או בחו"ל, עד כדי כך שגם נשא את סרט הקפטן. הוא הוביל את חבריו לדרבי מול מכבי ת"א בו הפסידה 2-0 וכעבור יום, בסך הכל יום, עבר למכבי ת"א, כיוון שהפועל ביקשה להתפטר מהחוזה הכבד שלו. במכבי הוא לא שרד יותר משנה.
3. ערן זהבי מהפועל ת"א למכבי ת"א
חייבים לומר את האמת, מדובר במעבר לא ישיר, כמו במקרה וינסנט אניימה. ערן זהבי שיחק עונה וחצי בפלרמו האיטלקית בטרם הגיע למכבי ת"א, אבל מדובר בשחקן שהוא מלך שערי הדרבי התל אביבי, מי שהביא אליפות לשתי הקבוצות במו רגליו, העלה את שתי הקבוצות לשלב הבתים של ליגת האלופות וגם כבש בשתי הקבוצות בשלב הבתים של ליגת האלופות. למען האמת, הוא הכדורגלן הכי גדול ברשימה הזו, שעשה מהפך תודעתי כשהפך מאדום לצהוב, תרתי משמע. זה כמובן הגיע לשיא בדרבי המפוצץ ובקרב הרחוב שלו מול "פואד", ליד דגל הקרן של שער 4 בבלומפילד. לסיכום הדיסוננס: זה אולי השחקן הכי שנוא על ידי אוהדי הפועל וזה שהביא להם לא מעט רגעי אושר.
2. יוסי בניון ממכבי חיפה למכבי ת"א
ב-6 ביוני 2014, מכבי חיפה התעוררה לחיים. אחרי הפרישה העגומה של יניב קטן וכמה עונות קשות, הגיע התקווה שכולם חיכו לה – 'הילד', 'היהלום', ומי שנחשב ללגיונר הגדול בכל הזמנים, יוסי בניון הודיע על חזרתו לכרמל אחרי 12 שנים באירופה. הקאמבק של בניון לחיפה משקף בהחלט את הסיפור מאחורי אחד העשורים הכושלים של הירוקים בכל הזמנים.
מסיפור אהבה מרגש, מהר מאוד היחסים בין בניון למועדון הדרדרו. תוצאות רעות על כר הדשא, חילופי מאמנים, עימותים חריפים עם האוהדים הובילו לנקודת אל-חזור בין הצדדים. ודווקא ברגע שהכל התחיל להסתדר, מיד לאחר גמר הגביע בטדי בו הירוקים ניצחו 0:1 את מכבי תל אביב, הגיעה הבשורה המכאיבה של בניון, שהודיע בראיון מפורסם על מעבר למכבי תל אביב. האוהדים ההמומים נשברו בדרך הביתה, חגיגות הגביע הפכו למפגן זעם כלפי הגיבור הנוטש ובעלי הקבוצה, יעקב שחר, ומאז ועד היום, האוהדים הירוקים עדיין נוטרים טינה.
1. שמעון גרשון מהפועל ת"א לבית"ר ירושלים
האמת, שבזמנו זה נשמע פשוט מופרך. קפטן הפועל ת"א, הכי אדום שיש, שהוביל אותה ברגעים הכי קסומים שלה במסע המרתק עד לרבע גמר גביע אופ"א ואפילו כבש שער עצמי במשחק האחרון שלה בסן סירו – עובר ליריבה המיתולוגית, הפוליטית, המולטי שנואה, בשביל הרבה כסף. אידיאולוגית, זה כאילו הפועל שמחזיק את המגל והפטיש בסמל של הפועל, יעבור להיות השמש במנורה של בית"ר.
גרשון עשה מעבר סופר מקצועני על קרקע מאוד יצרית ורגשית ונחשב לבוגד בהפועל, עד רמה שהושלך לעברו רימון הלם באחד המשחקים הראשונים וזה אחרי שאוהדי הפועל השליכו לעברו שטרות ממונופול, שזה בערך כמו להשליך שרוכים על איתן טייב.
בהשוואה לקפטן אוראל דגני שעובר לבית"ר, גרשון זו חתיכת רעידת אדמה.
מה דעתך על הכתבה?