אביו של חביב אוחיון: "גם בווטפורד אמרו שהוא לא יחזור"

חביב אוחיון
חביב אוחיון | דני מרון

מוטי אוחיון דיבר בתוכנית הספורט של 103FM ועל אף שהודה: "מוכן להסתפק במה שעשה בכדורגל" העביר מסר אופטימי: "יכולים להתגבר על זה, מחכים לבשורות טובות". וגם: מדוע השוער התאשפז מאוחר והחיבוק מהרחוב

קבוצות: הפועל חדרה
(גודל טקסט)
השמחה הגדולה בהפועל חדרה לאחר התיקו נגד האלופה מכבי תל אביב התחלפה מהר מאוד בעצב ובדאגה לאחר הפציעה הקשה שספג השוער חביב אוחיון. הכדורגל הישראלי כולו החזיק אצבעות לשוער שסבל מפגיעה בצוואר ועבר ניתוח מסובך. אביו של השוער, מוטי אוחיון, אמר לפני יומיים לספורט1 "אני רק מבקש שיעמוד על הרגליים שוב". הערב (חמישי) הוא התראיין בתוכניות הספורט של 103FM וסיפר על תהליך ההחלמה, ניסה להעביר מסר אופטימי ובעיקר הודה על האהבה הרבה שמקבלת המשפחה.


על מצבו של חביב: "המצב קצת קשה, אני לא אלך מסביב, ייקח עוד קצת זמן להעריך, אנחנו הולכים למסע ארוך-ארוך-ארוך. המטרה הראשונה היא להעמיד אותו על הרגליים ולא לחזור לשחק. יש גם חלום בלב שהוא יחזור לשחק".


יחזור לשחק אולי רק בעוד שנה: "השמועות האלה לא עושות לי טוב (דעת הרופא המנתח), אני שומע את זה לראשונה, אני איש של בשורות טובות, ברור שחבל לי".




חביב אוחיון. "יש לנו חלום בלב שיחזור לשחק" (לירון מולדובן)


שחזור האירוע: "הוא חזר מפציעה ארוכה וסוף סוף חזר לכושר שהביא אותו לאנגליה. הוא שכר מאמן מנטלי והיה עושה אימונים בים בבוקר ובערב לצד אימונים בחדר כושר. באותו יום בסיום האימון הוא עלה במדרגות בחזרה לכיוון חדרה, החליק אחורנית וחטף מכה רצינית, שבר בחוט השדרה, מהבטון של המדרגות".


מדוע התאשפז רק בערב
: "יש מכות שאתה לא חושב שהן רציניות, הוא לא העריך נכון את העוצמה של המכה והחומרה שלה, הניח שמדובר רק במכה וזהו, לקח לו קצת זמן להבין. הוא הזעיק שני חברים ששהו איתו ולאחר מכן הם הזמינו אמבולנס. לקח זמן עד שהודיעו לי. בבית החולים לקח זמן עד שראו וצילמו. טובי המנתחים עזרו לו".


חביב אופטימי: "הוא אוכל ומדבר ושוכב ונמצא תחת תרופות. הוא חושב הרבה. עליתי לשוחח ברדיו כדי לדבר על גלי האהדה והאהבה, אני לא מדבר על הפועל חדרה או מכבי תל אביב והנבחרת הצעירה להן אני מודה מאוד. אפשר לחשוב שחביב משחק בחדרה 30 שנה. אנחנו מקבלים אלפי הודעות ושיחות. אין קבוצה שלא שלחה לנו תנחומים. הלוואי שיכולתי לחבק את האלפים באופן אישי. אבל אנחנו יודעים שנצטרך להתמודד כמעט לבד עם מה שקורה".



אוחיון עם אג'ידה. "מרגישים כאילו הוא שיחק בחדרה כבר 30 שנה" (דני מרון)


מלווה את חביב מאז גיל שבע: "לא הייתי מפסיד אימון שלו אלא אם כן יש אזכרה, גם כשהיה לי עסק עם 200 עובדים בניהולי. אין דבר שגרם לי אושר גדול יותר מאשר לראות אותו מתאמן, כך גם במכבי ת"א ובוודאי בהפועל חדרה ובטח באנגליה".


תחושה של אבא באותם רגעים קשים: "הדמעות נגמרות. אני מוכן להסתפק במה שעשה, הוא הגיע לפרמיירליג בגיל צעיר וערך 40 הופעות בנבחרות הצעירות, הוא הספיק מה ששחקנים לא עושים בקריירה שלמה. אלון חזן אמר שמדובר בפוטנציאל הכי גדול בכדורגל הישראלי. אני לא אובייקטיבי לגביו אבל ברור שחבל. היה לו משחק רגל נדיר, אפשר לשאול את המאמנים בווטפורד עד כמה הצליח שם. חבל. אבל אלוהים זיכה אותי בשנה גדולה".


תהליכי ההחלמה: "חביב כשנפצע בגב סבל מפריצת דיסק קשה. היום אנשים מתייעצים איתי על פריצות דיסק, אני עוד אהיה מומחה בזה. זה חוסר מזל, אין מה להגיד, נקודה. מה עכשיו? אנחנו נילחם ונאסוף את עצמינו, יש לנו יכולת להתגבר על זה. אני מחכה לבשורות טובות. בווטפורד אמרו אגב שהוא לא יוכל לחזור לשחק כדורגל, פרצתי בבכי מר ואמרתי שעוד כמה חודשים נשכח מזה".


אוחיון במדי מכבי. חיבוק גדול מהרחוב (אודי ציטיאט)

עוד באותו נושא: חביב אוחיון

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי