תאהבו או תשנאו אותו, תהללו או תשמיצו אותו, בדבר אחד בטוח: ז'וזה מוריניו הוא המנג'ר המדובר ביותר בכדורגל העולמי.
המפגש האישי הראשון שלי עמו כלל לא היה מתוכנן: אצטדיון האמירויות בצפון לונדון, עשר דקות לאחר שמנצ'סטר יונייטד גברה על ארסנל בתוצאה 1:3 במה שהתברר כמפגש הישיר האחרון בין מוריניו לארסן ונגר במגרשה הביתי של התותחנים. המתנתי לתשובתו של מפיק הפרמייר-ליג איזה שחקן יונייטד אזכה לראיין, אבל אז באה תשובתו המהירה: "אתה מקבל את המנג'ר. תמתין בחדר ראיונות מספר 2, הוא יתייצב בעוד כדקה". 60 שניות לאחר מכן התכנסנו שלושתנו – מוריניו, קצין התקשורת של המועדון, ג'ון אלן ואני בחדר הראיונות. נאמר לי שאני מוגבל לשלוש שאלות בלבד.
איך זה הרגיש לראיין את אחד המנג'רים הכי מעוטרים בכדורגל העולמי, אדם שאינו ידוע בחיבתו העזה לכלי תקשורת מכל המדינות? היה כאן שילוב של רגשות: לחץ, שמחה, מעט חרדה ובעיקר ציפייה. הראיון עצמו עבר באופן חלק, כאשר להפתעתי מוריניו נמנע מעקיצות לכיוונו של ונגר, למרות האיבה רבת השנים ביניהם.
מאוחר יותר, בדרך לרכבת התחתית, הופתעתי שוב, הפעם מתגובותיהם של עשרות אוהדי יונייטד שהיו בדרכם לתחנת הרכבת 'לונדון יוסטון' לקראת המסע צפונה הביתה, למנצ'סטר. בשלב הזה של העונה הפער בין יונייטד ליריבה העירונית, מנצ'סטר סיטי, לא היה רק בקצב צבירת הנקודות. בעוד שסיטי סיפקה הצגות הנקודות, יונייטד התקשה בכל משחק כמעט והתחושה הכללית בממלכה הייתה שהדרבי הקרוב יהיה חד צדדי. גם הניצחון על ארסנל בערב לונדוני מקפיא לא הפיח תקווה באוהדי השדים האדומים. "אני חוששת מהשפלה, אין לנו את הכלים לעצור את הסיטי", אמרה אז כריסטין, אוהדת יונייטד בעלת מנוי עונתי מזה כשלושה עשורים. " זה שפוגבה הורחק באדום ישיר הערב באמירויות לא מהווה תירוץ. מסע הקניות של מוריניו אמור היה להעניק לנו תקווה שבכל עמדה יש מחליף ראוי, אבל ההגנה שלנו היא נקודת התורפה. לינדלוף, ג'ונס או סמולינג הם לא בקליבר של הגנת הברזל שהייתה לנו לאורך השנים, אני משוכנעת שאנחנו הולכים לחוות מפלה ביתית בשבוע הבא".
המנג'ר הכי מדובר באנגליה. מוריניו (gettyimages)
כמעט שנה חלפה ונדמה כי הפסימיות של אוהדי יונייטד רק הולכת וגדלה. אם לדרבי בדצמבר 2017 יונייטד עוד הגיעה כשהיא מדורגת במקום השני בטבלה, לקראת הדרבי הקרוב הסיטי מביטה על יונייטד מראש הטבלה, כאשר השדים האדומים מדורגים אי שם במקום השמיני, קרובים יותר לעולה החדשה וולבס מאשר לשאיפות אליפות ממשיות.
זה לא רק התוצאות הבינוניות או סגנון הכדורגל ("המיושן להחריד", כדברי האוהדים) שכופה מוריניו על שחקניו, זה בעיקר חוסר השקט בחדר ההלבשה, העימותים החוזרים ונשנים על בסיס יום יומי עם כוכבי הקבוצה, העלבונות שמטיח בהם המנג'ר בראיונות לתקשורת בסיום המשחק, עוד טרם יציאת השחקנים מהמקלחות.
"מי יהיה הקורבן הבא של המנג'ר?", זוהי כעת השאלה המרכזית שנשאלת בתחנת הרכבת 'פיקדילי' במרכז מנצ'סטר לפני כל משחק של השדים האדומים. בתקופות הזוהר של המועדון, תחת הנהגתו של סר אלכס פרגסון, אותה שאלה נשאלה על בסיס שבועי, אולם בהקשר שונה לחלוטין: איזו יריבה תביס קבוצתו של הסקוטי בשבת חורפית גשומה? בתקופת מוריניו – עולם הפוך לחלוטין.
אין רוב מוחלט בקרב אוהדי יונייטד בנוגע לשאלת המשך העסקתו של מוריניו. בין האוהדים ביציעים יש לא מעט שמאמינים, כי העובדה שחוזהו של מוריניו מסתיים רק בקיץ 2020 עשויה לתת לתלכיד שבנה הזדמנות אמיתית להידבק. האופטימיים הללו הם אוהדי יונייטד האמיתיים, מהזן שהקבוצה מהווה חלק עצום מחייהם, שמקריבים זמן איכות עם משפחתם ועוקבים אחר המועדון במסעות ברחבי הממלכה, מניוקאסל ועד סאות'המפטון. הם לא מפסיקים לעודד בדציבלים אדירים, גם כאשר טוטנהאם הולמת בקבוצתם שלוש פעמים בערב ביתי עגום, אי שם במחזור השלישי.
מארק מקניל ואנדרו הופקינס ממתינים בתחנת הרכבת בבורנמות', בדרכם הביתה למנצ'סטר, אחרי ניצחון בדקה האחרונה משער של מרקוס ראשפורד. הם עתידים לעבור מסע מתיש של שש שעות נסיעה ו-250 מייל ברכבת הבריטית, אבל למרות המרחק העצום בין שתי הערים לא היה שום סיכוי שהם יפסידו את משחק החוץ הזה.
"הניצחון מול בורנמות' נותן לכם תקווה כלשהי לקראת הדרבי מול סיטי, ביום ראשון הבא?" אני שואל אותם. "תקווה מינימלית", הם עונים. "מרסיאל ולוק שואו, שני השחקנים המושמצים ביותר על ידי המנג'ר בעונה שעברה, משחקים נהדר והעובדה החשובה ביותר היא שהצלחנו לנצח היום קבוצה שמדורגת מעלינו בטבלה. מן הצד השני, הסיטי מציגים כדורגל קרוב לשלמות ובניגוד אלינו, נראה שהשחקנים באמת אוהבים לשחק כדורגל עבור המנג'ר שלהם. העובדה שהמשחק באצטדיון את'יחאד לא תוסיף לנו סיכויים, אבל היי – אנחנו מנצ'סטר יונייטד! ודווקא עכשיו יש לנו הזדמנות לצמצם פערים, כדי להגיע לטופ 4".
מה דעתך על הכתבה?