השבוע, כאשר עולם הכדורגל התפעל ובצדק רב, משער המספרת לאחור של כריסטיאנו רונאלדו לרישתו של ג'אנלואיג'י בופון, אני נזכר בשער הגדול ביותר שהובקע במשחקי גביע העולם. הכתירו אותו אז כשער של המאה ועשרים, וזה שער הסלאלום שהבקיע דייגו מראדונה לרשתה של נבחרת אנגליה.
התאריך: 22 ביוני 1986. המעמד: רבע גמר גביע העולם. האיצטדיון: האצטקה. אמנם "קול ישראל" לא שידר את המשחק, אולם לשמחתי הרבה החלטתי להיות באיצטדיון, שבו ראיתי מקרוב דרמה אדירה. היא החלה במה שמכונה "שער יד-האלוהים", אותו כבש מראדונה, אבל לאחריו הגיע השער שהוא לדעתי הגדול בהיסטוריה. מראדונה עם הכדור, עובר את כל מחצית המגרש לעבר השער האנגלי, ומכניע את רישתו של השוער פיטר שילטון כדי להעלות את ארגנטינה ליתרון 0:2. אמנם גארי ליניקר הבקיע לקראת הסיום שער לזכותה של נבחרת אנגליה, אבל המשחק הסתיים בניצחונה של ארגנטינה 1:2. ליניקר עצמו התנחם בכך שהבקיע בטורניר שישה שערים וסיים כמלך שעריו, לפני מראדונה, קארקה (מברזיל) ובוטרגניו (מספרד) שכל אחד מהם כבש חמישה שערים.
אבל אם לשוב למבצע היחיד של מראדונה, לא היה איש באיצטדיון שנותר על כיסאו כאשר הסלאלום יוצא הדופן הניב את השער השני במשחק. הגאון הארגנטינאי חלף על פני ההגנה האנגלית כאילו אינה קיימת, כולל על פני השוער שילטון שיצא מולו, ובעט לעבר השער כדי להבקיע שער חלומי. שער כזה אי אפשר לשכוח. תמונה כזו זוכרים לתמיד. השער הוא שער המאה ועשרים, אבל עשוי להיות גם השער הכי גדול שניתן לכבוש במעמד שכזה: משחק בין-ארצי בגביע העולם, ובשלב שבו המפסידה מסיימת את דרכה.
לארגנטינה, שזו הייתה לה זכייה שניה בתואר אלופת העולם (הראשונה ב- 1978), פתחה את משחקי מקסיקו בניצחון 1:3 על קוריאה הדרומית, ואת השערים לזכות המנצחת הבקיעו חורחה ולדאנו (צמד) ואוסקר רוג'רי. אחר כך סיימה ארגנטינה בתיקו 1:1 עם איטליה, כשדייגו מראדונה מבקיע לזכות נבחרתו. במשחקה השלישי היא גברה 0:2 על בולגריה, משעריהן של ולדאנו וחורחה בורוצ'אגה. בכך הבטיחה לעצמה את עלייתה לשלב הנוק-אאוט.
מראדונה מול אנגליה. השער של המאה ה-20 (Gettyimages)
בשמינית הגמר ציפה לה דרבי דרום אמריקני מול נבחרת אורוגוואי. שער אחד של פדרו פאסקולי קבע שארגנטינה תעלה לרבע הגמר, שבו גברה כאמור על נבחרת אנגליה. מראדונה היה בשיאו גם בחצי הגמר. שני שערים שהבקיע העניקו לנבחרתו ניצחון חלק 0:2 על נבחרת בלגיה. בשורות הבלגים שיחקו אז בין היתר השוער ז'אן מארי פאף, אנצו שיפו, ניקו קלאסן, וסטפן דמול.
משחק הגמר מול נבחרת גרמניה המערבית זכור לי כאחד מהמרתקים מאז ומעולם. אמנם נבחרת ארגנטינה כבר הובילה בו 0:2 משערים של חוסה לואיס בראון וחורחה ולדאנו, אבל כנראה שמול גרמניה זה אף פעם לא קל. קרל היינץ רומיניגה הבקיע בדקה ה- 74, וחברו רודי פלר הישווה ל- 2:2 בדקה ה- 81. לרגעים נדמה היה שהמשחק יגרר להארכה, ובכל זאת ארגנטינה מנעה אותה משער תגובה של בורוצאגה בדקה ה- 84, שבה קבע 2:3. שריקת הסיום מצאה את מראדונה וחבריו חוגגים, ואת הקהל עדיין נסער מהמתח ומהדרמה הגדולה שהתחוללה.
כאשר דייגו מראדונה הניף את גביע העולם, היה ברור לכל שהכדורגלן הטוב ביותר בטורניר, הכדורגלן הגדול ביותר בעולם, הוא זה שראוי לפרס הגדול.
מה דעתך על הכתבה?