"הניתוח הזה היה הרבה יותר מסובך, מן הסתם, הקושי שלו היה ברמה הרבה יותר גבוהה מהקודמים, בגלל שנגרם נזק הרבה יותר גדול. לפי מה שנודע לי, חזרתי לשחק תקופה ארוכה בלי רצועה. זה היה די מפתיע".
אז בעצם אתה אומר, שאם לא הייתה רצועה, אולי הניתוח או השיקום של הפציעה הקודמת לא עבד כמו שצריך?
"תראה, מבחינת שיקום, עשיתי מבחינתי את כל הדברים כדי לחזור בצורה הכי טובה. מבחינה רפואית, אני פחות נכנס לזה, אבל לפי מה שעדכנו אותי ואמרו לי, משהו שם לא עבד כמו שצריך, בלשון המעטה".
מאור בוזגלו גרם לפני חודשיים למדינה שלמה להזיל דמעה. פציעת ברך שלישית במספר, חודש אחרי שחזר למגרשים מהיעדרות בת שבעה חודשים. זה קרה לו במדי מכבי חיפה באצטדיון בו חגג אליפויות עם הפועל באר שבע. עכשיו, בראיון גדול ראשון מאז הפציעה הוא מדבר על הרגעים הקשים, האופטימיות, על באר שבע, מכבי חיפה ונבחרת ישראל. הריאיון המלא ישודר בספורט4 HD בשבת לאחר המשחק בין מכבי חיפה למכבי נתניה ב-20:20 ובספורט 2 HD ב-22:40 לאחר המשחק בין מכבי תל אביב להפועל חיפה.
שיחק תקופה ארוכה בלי רצועה. מאור בוזגלו (אודי ציטיאט)
"התחלתי ללכת בתקופה האחרונה, כן, בכוחות עצמי, שזה כבר התקדמות, אבל בסדר גמור, משתקם. אני חודש וחצי אחרי ניתוח די גדול. אני בשלב ההתחלתי, המעצבן והמשעמם, אבל ככל שעובר הזמן גם אני מרגיש הרבה יותר טוב. יש לי עוד דרך ארוכה, עבודה מאוד קשה, גם מנטלית, גם פיזית. משתדל ליהנות מהדרך".
לבוזגלו חשוב לשחרר הבהרה ולשים סוף לספקולציות: "הרבה אנשים פוגשים אותי ברחוב ואומרים: 'אולי חזרת מוקדם? אולי היית צריך לקחת קצת יותר את הזמן?', 'הלחץ של הקבוצה ועוד'. קודם כל חשוב לי להגיד שמהמועדון לא היה לחץ לחזור. ברור שאני בתור שחקן שעבר שיקום אינטנסיבי, רציתי כמה שיותר מהר לחזור למגרש, אבל זו לא הייתה הסיטואציה. עברתי מבחנים לא רק בצורה טובה אלא בהצטיינות ובגלל זה גם הגוף שידר לי שאני מוכן לחזור לשחק. זה יכול היה לקרות גם לשחקן שהוא בריא ב-100 אחוז.
"עברתי בחיים כמה פציעות לא פשוטות. מכל פציעה חזרתי בצורה הכי טובה, הכי רעב וגם היום. דווקא כשזה קורה לי פעם שנייה באותה רגל, ופעם שלישית בסך הכל, אני מקווה מאוד שזו תהיה הפעם האחרונה, וניפטר מכל העניין הזה. אין לי ספק שזה החדיר בי המון-המון רעב לחזור: האדרנלין, המוטיבציה הרבה יותר חזקה ממה שהיה לי בשלב הקודם. זה גם מחזק אותי כי אני לוקח את זה כסוג של שיעור, כסוג של אתגר. אני יודע שזה משהו, מצד אחד, לא פשוט, ואני יודע מצד שני, שאם אני עושה את זה, אני גם נותן השראה מאוד גדולה לאנשים צעירים. היום אני בשלב של השראה – לתת לילדים סיבה לא לוותר – אין דבר כזה לוותר".
הרגע הקשה בטרנר (דני מרון)
ועוד הבהרה חשובה מצדו: "כששואלים אותי: 'מה אתה, איך אתה לא פורש?'. מה זה לפרוש? זה הדבר הכי הזוי שאני יכול לשמוע. אין לי ספק שאני אחזור, ואני אחזור גם לטופ. אני בביטחון מלא כי כמו בכל דבר בחיים, כל דבר שאני עושה, אני מחויב ב-100 אחוז. אם אני בעל, אני בעל 100 אחוז, אם אני משחק עם הילדים, אני טוטאלי ואם אני עובר שיקום, אז אני עושה את זה בצורה הכי טובה, הכי אינטנסיבית, כמה שהדרך היא קשה".
תכניס אותי לרגעי המשבר שבכל זאת היו בחודשיים וחצי האחרונים. איפה זה תפס אותך, שאמרת לעצמך, 'למה זה קורה לי? אולי אני לא אצליח להתגבר', היו רגעי משבר?
"תראה, יש רגעי משבר בעיקר לסובבים אותך. אני, לצערי, בהיסטוריה של הפציעות שלי, תמיד יצאתי זה שמחזק את אבא, מחזק את האישה, מחזק את אמא, מחזק את כולם, כולם בוכים לידי ואני זה שצריך לחזק. אני בסופו של דבר זה שנפצע".
כי למה הם בוכים? הם חושבים שזה הסוף?
"לא יודע, הם פשוט לוקחים את זה הרבה יותר קשה ממני. אולי בגלל הניסיון שלי בדברים האלה, אני לוקח את זה קצת יותר בפרופורציה ומבין מה הדברים החשובים. אני יודע שזה שיעור ודרך ההתמודדות היא בעצם הדבר העיקרי, כי בסופו של דבר, מהמקומות האלה אנחנו חושפים את האופי שלנו, אנחנו רואים כמה אנחנו חזקים ומתי שאתה במשבר, אתה יודע שאם אתה עובר אותו, אתה תמיד יכול להסתכל על עצמך במראה, ולהגיד: 'וואלה, אני גאה בעצמי'".
לקח את הפציעה יותר קשה ממאור. יעקב בוזגלו
אבל מהרגע שאתה שוכב שם על הדשא ומוחלף ועד הרגע שאנחנו יושבים פה היום, האם היה לך איזשהו רגע שאתה אומר, 'אולי אני לא אצליח לחזור מזה, אולי אני צריך להרים ידיים, אולי זה כבר יותר מדי'?
"לא. חד משמעית שלא. הסיטואציה היחידה שאני זוכר שכשהייתי על הדשא, כבר בדקה הראשונה, לקח לי רבע שעה לנסות לשכנע את עצמי שזה באמת לא זה. סתם אולי איזו מכה יבשה או… ניסיתי להכחיש, וככל שעבר הזמן, הרגשתי שזה באמת זה. אני ידעתי בתוך-תוכי, בגלל זה הכנתי את עצמי נפשית לזה שאני יורד מהמגרש ואולי גם האנשים מסביבי יבכו ואולי המדינה תעבור איזה סוג של אות הזדהות. הכנתי את עצמי. ידעתי את זה… לא, לא רציתי לצאת. מעבר לדרמה, ידעתי שבפעם הבאה שאני אחזור, זה יהיה אחרי תקופה מאוד ארוכה".
כשתחזור, בתקווה במהרה או לפחות בזמן הנכון, אתה חושב שתצטרך לשנות טיפה את סגנון המשחק שלך?
"אני לא יודע להגיד לך, אבל אני כן יודע בוודאות שאם אני… אם, ברגע שאני אחזור, זה קודם כל כשאני 100 אחוז. סגנון המשחק שלי לא יכול להשתנות בגלל פציעה כזאת או אחרת, אני חושב שאני, מבחינת הדינמיות, מבחינת המחויבות… היום דווקא המחויבות שלי הרבה יותר גבוהה".
אז יש לך את האמונה במאה אחוז שאנחנו נחזור לראות את מאור שהיינו רגילים לראות.
"באחריות, כן. אין לי ספק בזה שאני אחזור כמו שצריך ובצורה טובה וגם אני לא מתבייש להגיד, אפילו יותר טוב".
אני כן רוצה לחזור איתך לרגע שם של הפציעה, כשאתה נשכב על הדשא ואתה מוחלף. קודם כל, מה אתה שומע?
"ברגע שיצאתי, שמעתי רק קולות. כאילו, הייתי מאוד במוד של 'אני יודע מה יש לי', וכל קולות הרקע, זה היה נשמע כמו… לא באמת שמעתי מה אומרים. אחר כך הבנתי, אתה יודע, הבנתי מה אמרו".
"התרבות שלנו לא יודעת לתת כבוד" (מאיר אבן חיים)
זאת אומרת, לא שמעת את הקריאות 'בוזגלו מת' של אוהדי הפועל באר שבע.
"אתה שומע, אבל אתה לא מייחס לזה יותר מדי, כי זה גם היה לפני המשחק, זה גם היה במהלך המשחק, זה משהו שבאופן טבעי הוא קיים".
המשפחה שלך נורא כעסה על זה. ואתה?
"אני לא מתרגש מהדברים האלה כי אני מכיר את תרבות הספורט שלנו, אני יודע שקשה לעכל את המנטליות שלנו ואם היית שואל כל שחקן בליגת העל מה הוא היה מעדיף: שיקללו אותו או שלא יתייחסו אליו בכלל, תראה מה הוא יגיד לך. חד משמעית, שיקללו אותי. התרבות שלנו לא יודעת לתת כבוד – לא לשחקנים ששיחקו במועדון, לשחקנים שלקחו אליפות. הדוגמה הקלאסית היא יוסי בניון שעשה קריירה מטורפת. הוא הגיע לארץ ולא יודעים לתת כבוד".
נסה להסביר לי איך מערכת היחסים שלך עם הפועל באר שבע, עם אוהדי הפועל באר שבע כל כך הידרדרה?
"קודם כל, יש הרבה סיבות. אין ספק שההתנהלות שלנו אז עם אבא וכל מיני יציאות בתקשורת קצת הציתו את האש, אבל היו גם הרבה המצאות של אנשי תקשורת שעזרו לזה להתחמם יותר מדי. אני חושב שהדבר העיקרי באמת שהומצא, שהפועל באר שבע הציעה חוזה לבוזגלו ובוזגלו סירב. זה משהו שלא היה ולא נברא, ובאותה תקופה, מה לעשות שאוהד של באר שבע שקורא דבר כזה, חושב שבוזגלו מסרב להצעה של המועדון. אז אתה מגיע למגרש ובמשך למעלה מחצי שנה, כל נגיעה שלי בכדור, שורקים בוז. שם הרגשתי כאב, כי הייתי בשיא שלי, כאילו, גם שם, מבחינת התנהלות ומבחינת החוזק המנטלי שלי, עברתי את זה בגבורה, כי זה לא דבר פשוט. שחקנים היו באים אליי ואומרים, 'שמע, איך אתה מתמודד עם זה? אני לא הייתי יכול לעלות לדשא'. בהתחלה זה היה לא מובן. בכל זאת, אתה עולה למגרש, אתה רוצה לתת הכל לקבוצה שלך. אני לא אכלול את כל האוהדים כי זה היה באמת רק צד אחד של האצטדיון ששורק בוז על כל נגיעה שלי בכדור, אבל גם היו הרבה מקרים ששאר האצטדיון היה מוחא לי כפיים בזמן שאלה שרקו בוז".
"שחקנים היו באים אליי ואומרים, 'שמע, איך אתה מתמודד עם זה?" (אודי ציטיאט)
ולא הייתה לך מחשבה, למשל, כמו שערן זהבי עשה, 'אני עכשיו אקום ואני אצא' או 'אני לא רוצה לשחק'?
"באיזשהו שלב, כן. רציתי, אתה יודע, להתפוצץ, אבל בסופו של דבר, אתה חייב להישאר מרוכז, יש לך משימה, אתה רוצה לזכות בתואר אליפות, אתה מחויב למועדון גם אם יגידו שאתה לא מחויב. בסופו של דבר, הבנתי לאיזה דברים כן להאמין ולהמשיך בדרך שלי ובאמונה שלי. אני משחק עם שחקנים שכן מכירים אותי באופן אישי ועם צוות ועם הנהלה שכן מכירים אותי באופן אישי ויודעים שיש אמת אחת. אין כמה דברים שהם אמת, יש אמת אחת ועם זה הלכתי".
אז בוא תעזור לנו למה להאמין. האם מאור בוזגלו סיים את דרכו בהפועל באר שבע בגלל עניינים כספיים או בגלל שהמועדון בצורה מקצועית לא רצה אותו?
"קודם כל, מאור בוזגלו סיים בהפועל באר שבע בגלל שהוא הרגיש שדי, לא רוצים כבר יותר מדי. זה הגיע לשלב שזה היה בלתי נמנע, כי אני כבר הרגשתי מיצוי אדיר ומכל הקטע של בוזגלו-באר שבע, הגיעו מים עד נפש – מהכיוון של האוהדים ומכל הדברים מסביב".
זאת אומרת, בתחילת הסחרחורת, אתה עוד רצית להישאר שם וניסית?
"לא ידעתי משהו אחר, מבחינתי, הפועל באר שבע הייתה סוג של בית. מהרגע הראשון זה היה סוג של בית".
"הגיעו מים עד נפש – מהכיוון של האוהדים ומכל הדברים מסביב" (דני מרון)
יש משהו אחד שהיית מוותר עליו בהתנהלות שלך?
"אני לא רואה משהו, מבחינתי, כי אני בסופו של דבר שולט על עצמי, אני לא יכול לשלוט על כל האנשים ועל כל הדברים מסביב, אני שולט על מאור בוזגלו, ברגע שמאור בוזגלו עושה משהו רע, אז אני יכול לבוא ולהגיד, 'עשיתי משהו רע, אני מתנצל'. אבל ברגע שרוצים שאני אתנצל על משהו שקורה שלא תלוי בי, זה כבר מגיע למשהו שאני לא יכול לעשות בו כלום".
מה הכי פגע בך בהתנהלות של הפועל באר שבע?
"הכי פגע בי זה שהייתי בשיא שלי, בתקופה הכי טובה, וגם כשנאמר לי שאני בכושר הכי טוב והשחקן הכי טוב ובסופו של דבר, בכל זאת לא רוצים לתת לי לשחק. ברגע שנאמרים דברים כאלה, אתה יודע שהזמן שלך במועדון הוא שאול".
כשלא נתנו לך לשחק, זה לא היה מקצועי?
"בעיניי, בתקופה הזאת כן. אני יודע שכששחקן בכושר הכי טוב ונותן תפוקה בצורה הכי גבוהה, מן הסתם המקום שלו צריך להיות במגרש".
זה היה עונש על אי סידור החוזה?
"יכול להיות, כן".
מאור לא שיחק בגלל סיבות לא מקצועיות? בכר, ברקת ורחמים (מאיר אבן חיים)
תפיסתית, מאור בוזגלו, יחד עם אליניב ברדה, הם, נקרא לזה ככה, מובילי המהפכה. השניים הראשונים שהגיעו לקבוצה שהייתה במשבר עמוק ולאט לאט הוציאו אותה, אז לדעתך, אם אתה מנתח, איך יזכרו את התקופה של מאור בוזגלו?
"אפשר להסכים עם זה. מה לעשות, כשברדה ואני הגענו, אף שחקן בליגה הישראלית וכל הליגיונרים שהיו אז, לא היו מוכנים לשמוע על הפועל באר שבע. הבאנו משהו אחר, משהו של וייב חיובי. ידענו בראש שלנו ובדמיון שלנו לאן אנחנו מכוונים, ושינינו קצת את האנרגיות".
אז אתה, בסופו של דבר, תזכור לחיוב את כל התקופה בהפועל באר שבע.
"בהחלט, זו הייתה התקופה הכי יפה בקריירה שלי".
טוב, בוא נדבר על הקבוצה שלך היום, מכבי חיפה. קודם כל, איך התקבלת מאז שהצטרפת למכבי חיפה? לאיזה מקום הגעת?
"הגעתי למועדון שרוצה אותי יותר מכל דבר אחר. מבחינתי, זה שווה יותר מכסף, יותר מהכל. ברגע שאתה מרגיש רצוי, אתה רוצה להגיע למקום גם אם אתה יודע שאתה הולך להרוויח פחות כסף, כי אתה בא מאהבה, ולמכבי חיפה הגעתי מתוך בחירה. הייתי יכול להרוויח הרבה יותר כסף במקום אחר, והאתגר הזה של מכבי חיפה מאוד משך אותי. אני יודע עד היום, כמה שהמצב הוא קשה, הוא בלתי נסבל, אנחנו סוג של לעג מבחינת הכדורגל הישראלי, דווקא מהמצב הזה, היום, אני יכול להגיד לך, חבל שלא הגעתי כמה שנים לפני".
אתה מכיר את מכבי חיפה מבחוץ, אתה מכיר עכשיו את מכבי חיפה מבפנים. נסה רגע להיות בכיסא פרשן או עיתונאי ולהסביר לי למה דברים לא עובדים במכבי חיפה שוב.
"אני נלחמתי כשאני הגעתי במשך חודש וחצי בפן המנטלי. הגעתי למועדון שחי את ההצלחה של מכבי חיפה של פעם. מועדון שעשה הכל, שינה מאמנים, החליף שחקנים, הכל כולל הכל כדי לחזור לימים של מכבי חיפה הגדולה".
הבנת מבחינה מנטלית למה שחקנים טובים, שחקנים ישראלים טובים שהצליחו במקומות אחרים, למה הם לא מגיעים לידי ביטוי? מה מפריע להם? יש שם איזשהו פחד? איזשהו לחץ שהוא גדול מדי?
"תראה, לא הייתי מגדיר את הלחץ כפחד. אני חושב שמועדון גדול עם מסורת, מן הסתם ומן הראוי שיהיה עליו לחץ, יש ציפיות מאוד גבוהות. אני גם בדעה בכלל שבגלל השנים הרעות של מכבי חיפה, צריך ללכת לשנה שהיא בלי ציפיות בכלל, למרות שזה בלתי אפשרי לעשות את זה עם קהל כל כך גדול והשקעה מאוד גדולה של כספים. אבל זה משהו שיבנה יציבות, כי כל פעם לבצע מהפכה יוצר חוסר איזון, גם מבחינת הפער בין הקהל לשחקנים ובין השחקנים לצוות המקצועי. יש שחקנים מאוד איכותיים. אני חושב שבאמת, הדבר העיקרי שצריך להתמקד בו זה הצד המנטלי.
"למרות שזה בלתי אפשרי, מכבי חיפה צריכה ללכת לשנה שהיא בלי ציפיות בכלל" (דני מרון)
"השוני הזה בין לעלות למשחק ולהגיד 'רק שלא נקבל גול', לעומת 'אנחנו יכולים לתת שלושה שערים'. זה צריך לבוא בשפת גוף ובאמונה עצמית, כי במועדון יש הכל גם מבחינת והשחקנים מאוד מחויבים, אבל הכל נהיה בצורה רובוטית. מכתיבים לנו וזה מה שאנחנו רוצים לעשות. צריכים להביא דברים שהם מעבר, האנרגיות, שפת הגוף, לפעמים הפרפקציוניזם, אני למשל, שיניתי את הפרפקציוניסטיות שלי, כי אני הייתי עד גיל 21 פרפקציוניסט, פס אחד לא טוב והייתי אומר לעצמי: 'מה אתה עושה יא אפס?'. הייתי מוריד את עצמי עוד יותר וזה מה שקורה. אני נלחם עם השחקנים חודש וחצי בזמן שהייתי בריא, כשחקן פעיל, רק במחשבה. 'אתה כן יודע לתת פס, אל תרד על עצמך'.
"אני חושב שאחד הדברים שגם צריכים לשים עליהם לדגש ולהתייחס אליהם אלו שחקני העבר שעוסקים היום בתקשורת. אין בעיה עם ביקורת, אבל יש השפעה מאוד גדולה לשחקני עבר. היום, אם אתה מסכים איתי, שחקן שהיה כוכב בתקופה של ההצלחה של מכבי חיפה, יש מאחוריו המון אנשים שאוהבים אותו, שבשבילם הוא אליל. ברגע שיורדים על המועדון, אחר כך אין סבלנות, באים למגרש ו… וזה די מובן, אפשר להבין את זה, אבל אפשר לא להסכים עם זה".
מה הפספוס הכי גדול שלך?
"בתור שיאן ההופעות של נבחרות ישראל ומלך השערים גם בנבחרות ישראל הצעירות, אין לי ספק שהנבחרת היא פספוס אדיר, אבל עוד הפעם, לא נתנו לי. כשאני מסתכל אחורה, בכל קמפיין, גם כשהייתי בשיא שלי, שיחקתי אולי שתי דקות".
"גם כשהייתי בשיא שיחקתי אולי שתי דקות" (עדי אבישי)
למה?
"היו פציעות בטיימינג לא טוב, אבל מצד שני, לכל מאמן היו את השחקנים שלו, וגם כשהייתי בשיא שלי בהפועל באר שבע עם האליפויות והיכולת הטובה, גם שם, זו הסיטואציה היחידה שבאמת לא יכולתי כבר, לא יכולתי לחיות עם עצמי. הייתי אומר לאלי (גוטמן): 'שחרר אותי, אני לא רוצה להיות באוטובוסים, אני לא רוצה להיות ב… כי הייתי בהכל ורק לא בעיקר, הרגשתי מאוד רע עם עצמי".
ביקשת מאלי להשתחרר מהנבחרת?
"כן, חד משמעית כן".
כי היית השחקן הכי טוב בישראל…
"ושם שחקן ספסל. לא שחקן ספסל, אפילו לא משחק שתיים-שלוש דקות, לא היה לי מישהו שבאמת האמין בי".
ניסית לדבר איתו? להבין ממנו למה?
"היו לי הרבה מאוד שיחות עם אלי והוא תמיד היה בגישה שברמה של נבחרת, אני לא מספיק טוב. אמרתי לו 'אתה לא מנסה אותי ברמה של נבחרת, אז איך אתה יכול להגיד דבר כזה?', והיו לנו שיחות מאוד חיוביות, כי באמת, בתקופה הזאת, אני הייתי הפנים של הנבחרת, אם זה באוטובוסים, אם זה בשלטי חוצות, כאילו הנער פוסטר הזה. מי שמוכר את הנבחרת ובעצם הוא לא זה שיכול באיזשהו שלב למכור משהו. הרגשתי מאוד רע עם עצמי, אז אמרתי לו: 'תשחרר אותי. אם אתה לא מאמין בי ולא חושב שאני יכול לתרום, תשחרר אותי'".
בוזגלו ביציע. הנבחרת היא הפספוס הכי גדול (עדי אבישי)
מה דעתך על הכתבה?