אומרים שקבוצה טובה נמדדת ברגעי השפל שלה, ביכולתה לשרוד אותם ולקום מהם. זה לא רק לשרוד אותם – חשוב גם איך היא נראית ומתנהלת עד שהיא נחלצת מהם. על פי הפרמטרים האלה, הפועל חיפה קבוצה מצוינת. אני לא זוכר מתי ראיתי קבוצה ששיחקה כל כך טוב כפי שהפועל חיפה שיחקה השבוע נגד בית"ר ירושלים.
בית"ר זו יריבה אופורטוניסטית, חיה ממה שהקבוצה השנייה נותנת, והקבוצה השנייה תמיד תיתן לה משהו. הפועל חיפה יוזמת, שולטת, מכתיבה. המשחק ביניהן לא הלך לרגע לכיוון שלה, אבל ככל שהמצב שלה הורע היא הלכה והשתבחה. הדקות הכי טובות שלה היו אחרי שבית"ר כבשה את הגול השני. היא תקום מהר.
- נמצאים בחו"ל ורוצים לראות כדורגל ישראלי? לחצו כאן לכל הפרטים
- חידוד מגמות: סיכום המחזור ה-17 בליגת העל
הפועל חיפה נתפסת קבוצה שולית שמתבוססת בכלום. המטרה הקיומית שלה היא להישאר בליגה, פלייאוף עליון הוא שאיפת חייה. אני לא יודע אם להתבטלות יש תוקף תפוגה שחל בדיוק העונה, אבל יש לה נקודת התחלה. הפועל חיפה לא תמיד הייתה כל כך מצומצמת. באיזשהו שלב היא הפכה לכזו, מתוך אילוץ או שמבחירה, שווה להתעכב על זה.
אוהדי הפועל חיפה במחווה לרובי שפירא. צועדים בדרכו (דני מרון)
בשנים מסוימות היא הייתה אחת משלוש אגודות הספורט הכי דומיננטיות בספורט הישראלי. מעצמה במונחי התקופה ההיא, הדגל של ממסד שנשלט על ידי מפא"י, ההסתדרות ומרכז הפועל ששלט בספורט הישראלי. הפועל חיפה הייתה השפיץ של פירמידת הכוח. ייצגו אותה אלופים בכל ענפי הספורט, היו לה קבוצות כדורגל וכדורסל שולטות. הפועל חיפה הייתה הקבוצה הראשונה ששילמה כסף לשחקני כדורגל שיבואו לשחק אצלה, היא החתימה שחקנים זרים, הביאה מגנים מיוון, קשר עושה משחק גאוני ובעל מוניטין בינלאומי מיוגוסלביה. אצל כל הקבוצות האחרות ניסו לסדר לשחקן מניה בתאגיד תחבורה כדי שלא ילך, לא שהיה לו לאן ללכת.
הפועל חיפה הפכה לסתמית בהדרגה. עבר עליה מה שעבר על מרבית הקבוצות שהפוליטיקה קיימה והזינה אותן. זה קרה להפועל תל אביב והפועל פתח תקווה והפועל ירושלים והפועל רמת גן ולהפועל חיפה – אם כי גם היום יש למרביתן ייצוג בספורט הישראלי. זה קרה גם בעוד תחומים בחיים ובכל המקרים זה קורע לב, אבל גם מעיד עד כמה ספורט ופוליטיקה היו כרוכים באותן שנים.
הפועל חיפה התבטלה ברגע שפינתה את חיפה למכבי חיפה. אנחנו מדברים על סוף שנות ה-70 של המאה הקודמת. מכבי חיפה השתלטה על הנמל, הפועל חיפה נדחקה לקריות, פעם היא שלטה גם בנמל וגם בקריות. ג'וני הרדי המנוח אמר באותן שנים שמכבי חיפה תשלוט בכדורגל הישראלי כי היא הקבוצה היחידה בצפון הארץ. "מנתניה עד קצרין אין לה אף מתחרה", הוא אמר, "הפועל חיפה זו הפועל קריית חיים".
הרדי. לא האמין בחבורה מהקריות (מכבי חיפה)
הפועל חיפה קיבלה בהכנעה את מרחב המחיה שג'וני הרדי הקצה לה ובהדרגה התכווצה והפכה להפועל קריית חיים. בתקופה של רובי שפירא התפתחה שם מוטציה נטולת הקשר ובסיס. הפועל חיפה סטתה לרגע ממסלולה אבל שבה להלך בו עם נבצרותו של שפירא וחזרה לייעודה כקבוצה השנייה של חיפה שיש לה בסיס קטן בקריות. סמי עופר נבנה עבור מכבי חיפה, לא עבור הפועל חיפה. יואב כץ אסף אותה מהמפרק. כץ נתפס כתמהוני. הוא זר למקום. ישראלי לשעבר שחי בארצות הברית ונטמע בה. הוא קיבל לידיו את הפועל חיפה מהמפרק ב-2004 ומאז מוליך אותה לשום מקום. מתעבים אותו בקריית חיים, מייחסים לו את הסתמיות, מקימים לצדו קבוצת אוהדים, "הפועל רובי שפירא חיפה", הם קוראים לה. רובי שפירא הרגיל אותם לסטנדרטים אחרים, הם מתקשים להיפרד מהם, זה מובן, אבל שפירא היה אפיזודה, כץ זו המציאות.
ניר קלינגר נתפס כמי שיצא מהקבר. היו לו שנים טובות באימון – במכבי תל אביב. הוא הביא אליפות, הביא גביע, הביא את שלב הבתים בליגת האלופות, בנה קבוצה עם טביעת אצבע שלו, לא קבוצה גדולה אבל קבוצה. אפשר היה לראות איזה מאמן מתפתח מקלינגר השחקן. אפשר היה לראות מי השחקנים שלו, מה הוא רוצה מהם, ראו היררכיה, ראו מאמן שמשפיע על הקבוצה שלו, שבונה אותה כך שתהיה שלו. ראו גם שהשחקנים מגיבים לו, קלינגר סחף אותם, נגע בהם, כמו שמאמנים גדולים נוגעים בשחקנים שלהם.
אבל מאז, מעונת 2004/5, הזמן שיואב כץ אסף את הפועל חיפה, קלינגר או שעוזב או שמתפטר או שמפוטר ומזה אני מסיק שהוא גם עבד בכמה מקומות. הרושם היה כי מי שהתחיל כמו סימאונה גומר כמו שייע. התחנה האחרונה שלו לפני הפועל חיפה הייתה שעריים. קלינגר התחייב שם לחוזה ארוך טווח כמנג'ר, אבל זה לא הסתייע והוא עזב.
יואב כץ. חידש את המאבק מול שחר (ערן לוף)
קלינגר לא צריך הרבה, מה שכץ מאפשר זה בסדר גמור. וממילא הוא עצמו לא מסתדר עם שפע גדול מדי. הכישלון הגדול שלו כמאמן התחיל בגלאקטיקוס שבנו לו על הראש במכבי תל אביב שלו, הרזה והצנועה. היחס של קלינגר לכוכבים מורכב – גם בפאזה הקודמת שלו, גם בנוכחית. קלינגר מטבעו עוין את מעמד הכוכב, הוא מכיר בו, הוא עבד בשבילו על המגרש, הוא ידע אז מי עושה את ההבדל, מי נותן את הנגיעה האחרונה, אבל את המעמד, את הפוזה, את השתלטנות, אותה הוא תיעב וכן את המניירות הנלוות. קלינגר יודע מה שווים כוכבים אם אין לצדם מישהו שמאפשר להם להתבטא. הוא היה זה שאפשר להם להתבטא, ואת מערכת היחסים הזו הוא מבקש לשמר גם כמאמן. הוא מסתכל סביבו ורואה: קונטה, מוריניו, סימאונה, כולם נוהגים כך בכוכביהם – נותנים להם את המקום ואת המרחב, מכירים בהם אבל לא שפוטים שלהם.
את הכוכבים שלו הוא מייצר בעצמו. אם זה היה תלוי רק בו, ברוך דגו היה הופך להיות יוסי בניון. ההעדפות של קלינגר ברורות, זה מקל על קבלת ההחלטות שלו, הוא יודע בדיוק איזה שחקנים הוא רוצה, את מי וכמה הוא צריך. כשהמאמן אומר שהוא לא מאמין ברוטציות ובסגלים רחבים זה לא אומר שהקבוצה שלו לא צריכה, זה אומר שהוא לא צריך. קלינגר לא טוב בניהול אורוות כוכבים, זה לא הכדורגל שלו. הפועל חיפה נראית כמו הקבוצה שקלינגר מדמיין, כמו זו שהייתה לו בתחילת הדרך כמאמן, במועדון אחר ובזמן אחר. קבוצה שמשחקת כדורגל כפי שהוא מבין אותו ויודעת במה כל זה כרוך. זה מה שהוליד מפגש בין תמהוני לבין מת מהלך.
יעקב שחר קיבל מכבי חיפה הגמונית. החבורה שקדמה לו ביצעה את ההשתלטות, הוא בא להנציח אותה. כשרובי שפירא התחיל עם העניינים שלו, שחר כעס, הוא ראה בכך סטייה מהסדר התקין של הדברים, התמרמר על התחרות שנכפתה עליו ושהוא נאלץ להיגרר אליה. ואז שפירא הלך לעולמו והגיע כץ והחזית הזו נרגעה מבחינתו, עד שכץ חבר לקלינגר ומכבי חיפה הולכת כבר שנים לשום מקום. ושחר עוד יכול להסיק שכץ וקלינגר זה כל מה שמכבי חיפה צריכה.
קלינגר. עלה מחדש על המסלול (ערן לוף)
מה דעתך על הכתבה?