לקראת פתיחת יורו 2020, החלו להתרוצץ בתקשורת הבריטית שמועות על נטייתו של גארת' בייל לפרוש מכדורגל בתום הטורניר. לא ברור מי יזם את הפצתן, ומהימנותן מוטלת בספק, אבל הכוכב הוולשי בהחלט מצא את עצמו שוב באור הזרקורים בסוגיה שלא ממש קשורה לכדורגל נטו על הדשא. והוא הגיב, כהרגלו, בהומור משועשע. בייל סירב להכחיש את הידיעות, והותיר את סימני השאלה לגבי עתידו מרחפים באוויר. כבר מזמן יש תחושה שהוא אוהב את זה ככה. הבחור לא קורא עיתונאים, לא נכנס לאתרים ולא משתמש ברשתות החברתיות, אז לא ממש אכפת לו מה כותבים עליו – אבל הוא מוצא בכך הנאה מסוימת.
את התשוקה הטהורה לכדורגל איבד בייל כבר מזמן. הוא רואה בו מקצוע, ולא יותר מכך. "ככל שהרמה גבוהה יותר, כך ההנאה קטנה יותר", הוא הצהיר בראיון לפני כשנתיים, והסביר מדוע ימי התום בסאות'המפטון היו הרבה יותר כייפים עבורו מאשר השתתפות בגמרים של ליגת האלופות במדי ריאל מדריד. אבל יש דבר אחד בכדורגל שמרגש את בייל ומחדיר בו מוטיבציה עילאית. הנבחרת היתה ונשארה יקרה מאוד לליבו, והוא משתוקק לייצג את עמו בכבוד. הוא רואה בכך לא פחות משליחות. הוא היה מאושר עד דמעות כאשר הצליח להעפיל עם וויילס ליורו 2016 – הטורניר גדול ראשון של הדרקונים מאז 1958, ונתן הצגות פנטסטיות בצרפת בדרך לעליה סנסציונית לחצי הגמר. ועכשיו, באליפות אירופה השניה בקריירה שלו, הוא שוב חש התרוממות רוח.
כן, הדגל שהונף אחרי שההעפלה ליורו 2020 הובטחה אמר הכל. "וויילס, גולף, מדריד – בסדר הזה", נכתב שם – וזו עדות נוספת לחוש ההומור המפותח של הכוכב. בייל ידע היטב איזו סערה זה יעורר בקרב אוהדי ריאל מדריד, וגם את ההשפעה על מערכת היחסים עם ההנהלה, אבל לא היה אכפת לו. בדיחה טובה ומסר חד לאוהדיו הוולשים היו שווים את הכל. הוא אוהב גולף יותר מכדורגל, אבל אוהב את המולדת הרבה יותר מגולף. ולמען וויילס הוא משחק עם תשוקה אמיתית תמיד. כאשר החולצה האדומה לגופו, הוא לא רק מקצוען. הוא גם אוהד פשוט, בדיוק כמו אלה שיושבים ביציעים ומול מסכי הטלוויזיה.
רצה הגורל, ולטורניר הנוכחי הגיע בייל בכושר טוב מאוד. ההשאלה לטוטנהאם התקבלה בספקנות בחוגים מסוימים, וז'וזה מוריניו נתן לו בעיקר מנוחה בחודשים הראשונים של העונה כי מצבו הבריאותי לא איפשר אחרת, אבל לקראת חודשי האביב היה זה בייל הישן והטוב. הוא הפציץ עשרה שערי ליגה והיה הכובש המצטיין השלישי של המועדון אחרי הארי קיין וסון האונג-מין, על אף שפתח בהרכב עשר פעמים בלבד ושולב בעשרה משחקים נוספים כמחליף. בשבועות הסיום, הותירו הופעותיו טעם של עוד – וכעת אנחנו מקבלים את המנות האלה. כי עבור וויילס, בייל תמיד רצה להתעלות.
"אין כבוד גדול יותר עבורי. לאוהדים שלנו יש המון תשוקה, והם תומכים בנו בכל מצב. יש צמרמורת כאשר אתה חש את האהבה הזו. השחקנים מאושרים, וכשהם מאושרים הם משחקים טוב יותר", אמר הקפטן הלאומי לפני תחילת האליפות, והבטיח שיהיה במיטבו: "אני חד מאוד ומוכן למשימה. כבשתי לא מעט בחודשים האחרונים של העונה, והרגשתי שאני רק הולך ומשתפר כל הזמן. המטרה היתה להגיע במצב הפיזי האופטימלי ליורו, ואני מקווה שעשיתי את זה". זו לא טעות – בייל מסמפט מאוד את האקסית טוטנהאם, ונהנה לחזור לשחק במדיה, אך הוא עשה זאת בעיקר כדי להיות מוכן לאתגר במדי וויילס. במשך זמן רב, לא היה לו אכפת לשבת ביציע במדריד ולקבל את הכסף, אבל לקראת יורו 2020 הוא היה זקוק לדקות משחק בתדירות גבוהה – וקיבל אותן.
ההערצה כלפיו לא יודעת גבול. "בנבחרות אחרות מופעל על הכוכבים המובילים לחץ גדול, אבל אצל גארת' המצב שונה. הציבור הוולשי שמח שיש לנו שחקן בסדר הגודל הזה, ורק רוצה לראות אותו בפעולה. גם אם ישחק רע מאוד, האוהדים תמיד יתמכו בו, ולעולם לא יבקרו אותו. העובדה כי האומה הקטנה שלו הצמיחה כוכב על כזה מספיקה", סיפר בזמנו דייויד אדוארדס, שהיה בסגל לצד בייל ביורו 2016. וזה המצב גם כעת – האוהדים יודעים שבייל יתן את הכל למענם, ואף פעם לא יגידו עליו מילה רעה.
אז גארת' שוב עשה את זה ביורו. בתיקו מול שווייץ הוא היה המנהיג, גם אם לא הבריק יתר על המידה, ואז – נגד טורקיה – כל המגרש היה שלו. היתה זו הצגה פנומנלית של שחקן יוצא דופן, והבישול לארון ראמזי במסירת אמן עומק המגרש היתה כנראה האסיסט הטוב ביותר בטורניר עד כה. בייל הוסיף בישול נוסף לקונור רוברטס בזמן פציעות, וסידר הזדמנויות הבקעה נוספים עבור חבריו. הוא היה הרוח החיה בנצחון 0:2 שהעלה את הנבחרת לשמינית הגמר, והפנדל שבעט לשמיים לא הדאיג איש. הוא היה לא יותר מקוריוז זניח.
צפו בהצגה של בייל מול טורקיה
כעת מוכן בייל לקרב קשה מאוד מול דנמרק בשמינית הגמר, כאשר השאלה סביב עתידו ממשיכה לרחף מעל ראשו. במידה ויודח, האם זה משחקו האחרון בקריירה? אם זה המצב, הרי שהוא יעזוב בסטייל, אבל בהתחשב בכושרו ובביצועיו, תהיה זו החלטה מוקדמת מאוד, בגיל 32 בלבד. האם הוא באמת שוקל את זה, או אולי מדובר בברווז עיתונאי מיותר? אין לדעת. בייל נהנה לשמור על הקלפים קרוב לחזה.
בינתיים, קרלו אנצ'לוטי מחכה לו. המאמן האיטלקי, אשר בקדנציה הקודמת שלו בריאל מדריד נרכש בייל מטוטנהאם כשחקן היקר ביותר בהיסטוריה דאז, הדגיש עם חזרתו: "גארת' מסוגל לתת עונה גדולה עבורנו". ואולם, הוולשי עצמו לא סיפר יותר מדי. "אני אוהב את קרלו, והיתה לנו תקופה טובה ביחד. החלפתי איתו כמה מילים כאשר שיחקנו נגד אברטון בתחילת העונה. החזרה שלו לא משנה כלום. אני מרוכז ביורו, ואסדר את עתידי אחרי שהטורניר יסתיים. כרגע, אני מרוכז רק בדבר אחד", הוא אמר בתחילת החודש.
אז אולי הסוף יגיע בשבת (19:00, ישיר בספורט4), אם וויילס תפסיד לדנמרק – אבל בייל יעשה הכל על מנת להמשיך במסע הקסום הזה. ביורו 2016 היו לו שישה משחקים, ומבחינתו אין סיבה שהתוצאה תהיה פחות טובה הפעם. וויילס תהיה אנדרדוג, אבל היא כמעט תמיד אנדרדוג. וזה מתאים לאופיו של בייל. כבר מזמן נמאס לו להיות בצמרת. הוא רצה לחזור למקורות, והנבחרת מעניקה לו את ההרגשה הזו. תיהנו ממנו כל עוד אתם יכולים.
מה דעתך על הכתבה?