מכבי חיפה ומכבי תל אביב פתחו את העונה עם הרבה תקוות לעונה גדולה. לשתיהן התקציבים הגבוהים בליגה, סגלים נוצצים וקהל אוהדים אדיר. שתיהן הגיעו למחזור התשיעי כשיש הרבה רעש חיצוני סביב רב החובל שלהן, וכשהן יודעות שהמחזור הזה מהווה צומת דרכים לגבי הגשמת שאיפותיהן העונה.
מכבי חיפה יצאה למשחק חוץ קשה בקריית שמונה, מגרש שמסורתית לחיפה לא קל בו. גם קריית שמונה עוברת עונה מאכזבת עד כה. חיים סילבס, שהגיע לקריה בקול תרועה רמה אחרי עונות נהדרות ברעננה, שם הוא הוציא מים מהסלע בזכות גיוון טקטי ויכולת אימון נהדרת, עדיין לא הצליח למצוא את הדרך להפיק תוצאות דומות מהסגל החדש שבנה.
גיא לוזון שוב עשה שינויים בהרכב, כשהבולט היה הספסול של גל אלברמן לראשונה העונה ומתן הקרדיט לנטע לביא. גם גילי ורמוט חזר להרכב ורז מאיר פתח כמגן ימני במקום ארנסט מאבוקה. אבל ההתעסקות בפרסונל בחיפה היא שולית. הבעיות עמוקות בהרבה משחקן זה או אחר. למכבי חיפה אין אסטרטגיה. לא ברור אם היא קבוצה לוחצת או קבוצה נסוגה, קבוצה שמשחקת מהר קדימה או קבוצה שמניעה את הכדור ומתקדמת בצורה מדורגת, קבוצה שמרווחת את המשחק או כזו שמרכזת שחקנים במרכז.
לחיפה מאוד קשה במשחק מסודר מול הגנות נמוכות והיא גם מתקשה להתמודד עם לחץ גבוה. זה אומר שהיא פגיעה למתפרצות כשהיא מחזיקה את הכדור ויוצאת קדימה מחד, ואין לה רעיונות איך יוצאים מלחץ ומרוויחים מעברים נגד הגנות דלילות מאידך. המשחק של חיפה נראה מקרי לחלוטין וכשהיא נתקלת בקבוצה מסודרת היא חסרת אונים.
המשחק נגד ק"ש התפתח בצורה צפויה. קריית שמונה, שהגיעה למשחק זהירה ולחוצה, חיכתה לחיפה בשליש השני, צופפה יפה את המרכז וגרמה לחיפה להניע כדור בצורה היקפית וסתמית שהסתיימה שוב ושוב בכדורים ארוכים חסרי סיכוי. הכדורים האלו יצרו מרחקים שאיפשרו לק"ש לצאת למעברים. במחצית הראשונה, ק"ש הגיעה לשני מצבים טובים שלא תורגמו לשערים. במחצית השנייה, סילבס הבין בחוכמה, שהוא יכול ללכת יותר התקפי, הכניס את אחמד עאבד המהיר ועבר לרביעייה קדמית ובא על שכרו. עאבד סיים מתפרצת נהדרת בשער שבסופו של דבר הכריע את ההתמודדות. התגובה של לוזון הייתה מאוחרת והמשחק הלך למי שעשה את המהלך ההתקפי ראשון.
עטר וריקן. מכבי ת"א חזרה (אודי ציטיאט)
חיפה בבעיה. אלברט איינשטיין אמר פעם שההגדרה לאי־שפיות, זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות. מתחילת העונה אנחנו מדברים על הבעיות של חיפה והמשחקים שלה מתפתחים שוב ושוב באותה צורה (בני יהודה, עכו, ק"ש). חיפה חייבת לחשוב מחוץ לקופסא ולבצע שינוי רדיקלי. להחליט לאיזה כיוון היא הולכת ואיזה קבוצה היא רוצה להיות. כמובן שזה בלתי אפשרי לבצע בשבוע, אבל הפגרה הקרבה ובאה היא בהחלט הזדמנות לעשות את זה. גם לוזון יודע שמהסגל הזה, ניתן להוציא הרבה יותר.
מכבי ת"א מצדה, עברה את אחד השבועות הקשים מאז הגיע ג'ורדי קרויף לקבוצה. הנוקאאוט שחטפה בטרנר ליווה את הצהובים בכל דקה במהלך השבוע הזה. הניצחון בגביע הטוטו, השער הראשון של אלירן עטר וההשתלבות של אור דסה נתנו למכבי קצת אוויר לקראת המפגש עם הקבוצה החלשה בליגה, הפועל עכו.
עכו אמנם החליפה מאמן ומינתה את אלדד שביט במקום שלומי דורה, אבל הסגל שלה הוא מהחלשים אי פעם בליגת העל ואלמלא יהיה שינוי משמעותי בינואר, שום מאמן לא יוכל למנוע מעכו לחזור לליגה השנייה.
יעקב שחר. איינשטיין היה קורא להתנהלות אי שפיות (מכבי חיפה, האתר הרשמי)
מכבי פתחה ב 4:3:3 כששרן ייני חוזר לעמדת המגן, כריסטיאן באטוקיו מתופקד כקשר אחורי יחיד כשאבי ריקן ודסה לפניו. מכבי נראתה טוב מפתיחת המשחק. עכו ניסתה לצופף ועלתה ב 5:4:1 נסוג, אבל מכבי פירקה את המערך בקלילות. וידאר קיארטנסון יצא יפה מהבלמים וחילק מסירות לדסה, ריקן ועטר שעשו תנועות יפות מקו שני. מכבי הציגה את אחת המחציות הדומיננטיות העונה, עם 15 איומים לשער מתוכם שבעה למסגרת ושניים לרשת כשעכו ללא איום אחד. שביט שינה מערך במחצית השנייה וניסה ללחוץ יותר גבוה ואכן עכו הראתה סימני חיים, אבל הדומיננטיות של מכבי לא הוטלה בספק. תוצאת הסיום משקרת מכבי הציגה נתונים חריגים של 27 איומים על השער מתוכם 17 למסגרת!!! כשעכו מנגד עם שלושה איומים (השערים והפנדל) בלבד. גם אם ניקח בחשבון את היריבה החלשה, ג'ורדי בהחלט הרוויח את הקבוצה שלו בחזרה. ההסבה של באטוקיו לעמדת הקשר האחורי גורמת למכבי להיות הרבה יותר דומיננטית ומהירה בהנעת הכדור. ריקן ועטר הבקיעו שערי בכורה וההתקפה של מכבי נראתה מגוונת ודינמית.
המבחן האמיתי של מכבי יהיה ביום חמישי. אם תצליח למנף את היכולת ההתקפית מהמשחק נגד עכו לניצחון על אסטנה (משחקים שונים לחלוטין כמובן, מכבי תהיה חייבת להיות מאוזנת בהרבה מבחינה הגנתית), בהחלט יהיה ניתן להגיד שמכבי חוזרת. אבל אם מכבי לא תנצח, המשבר יעמיק והרעשים החיצוניים סביב ג'ורדי ומכבי רק יתגברו.
מה דעתך על הכתבה?