אנשים אמרו "מה עשיתם? איזה בלגן"

"לא ידענו כלום במהלך המשחק. רק כשהשופט שרק לסיום ושחקני חיפה נשכבו על הדשא התחלנו להבין מה קרה. ירדנו בריצה לחדר הלבשה כי לא ידענו מה יוכל לקרות שם. הייתה הרגשה מוזרה, של אי נעימות. משה דמאיו וחזי מגן קרובים מאוד למכבי חיפה, הם רצו שנהיו ספורטיביים, אבל הרגישו לא נעים כלפי יענקל'ה. אנשים אצלנו אמרו 'מה עשיתם? איזה בלגן'. גם כשהלכנו אחר כך לאכול הייתה הרגשה שקטה של אי נעימות. אף אחד לא רוצה לגרום צער לאחרים, אבל באנו להיות ספורטאים ולשחק כדורגל".

הדובר הוא לירוי צעירי, שהודיע אתמול בגיל 32 על פרישה מכדורגל. צעירי הספיק לעבור לאורך הקריירה בבני יהודה, מכלן, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים, מכבי והפועל פתח תקוה ונבחרות ישראל, אך תמיד יהיה מזוהה עם אותו משחק שלקח למכבי חיפה את האליפות ב-2010 והשלים דאבל להפועל תל אביב, אותו 1:1 מפורסם. גם היום צעירי אומר: "אף אחד לא בא להרוס, גיא לוזון ביקש שנהיה ספורטאים ועלינו לשחק רגיל,  פשוט הלחץ הרג את חיפה. היו להם הזדמנויות, מספיק מצבים, אבל הם לא תפקדו. אני זוכר את ארבייטמן צועק 'מה קרה לכם? תתחילו לשחק, אתם רוצים לתת את האליפות להפועל?' ואנשים מתקשים לתפקד, לחץ מטורף ואחד מלחיץ את השני. רן קדוש, שאני לא יודע כמה שיחק עד אז, הכול הלך לו באותו משחק. אנשים קיבלו כאן הזדמנות והמשחק הזה היה החשיפה שלהם, גם שלי".

צעירי נזכר גם באווירה לפני שריקת הפתיחה: "כל המשחק הזה היה טירוף. אני זוכר שבאנו כמה שעות לפני כן לאצטדיון, אלפי אוהדי חיפה עודדו את בני יהודה, זה היה הזוי. זה היה אולי המשחק היחיד בקריירה שלי שבו לפני שעלינו בכלל לחימום האיצטדיון היה מלא. ואני, בסך הכול ילד בן 21 שרוצה לשמור על המקום שלו בהרכב ולהתפתח, לא חשבתי יותר מדי. בסוף, המשחק הזה מלווה אותי כל הקריירה. לפני כמה שבועות הייתי בבודפשט ביורו, פורטוגל נגד צרפת, אנשים באים אליי ברחוב 'הנה זה שהביא אליפות להפועל', "הנה זה שהרס לחיפה'. שנים זה עדיין בתודעה של האנשים".

צעירי נחשב שחקן בעל עתיד מבטיח באותם ימים. שנה לאחר מכן הוא נמכר מבני יהודה למכלן ב-350 אלף דולר, השחקן הראשון בהיסטוריה של בני יהודה שנמכר לחו"ל. הדברים קרו מהר מדי, ואולי זה גם מה שהפריע לו בקריירה. "הייתה לי שנה ראשונה לא רעה בכלל במכלן, עשיתי טעות שהתפתיתי לחזור למכבי חיפה אחרי שנה, הייתי ילד, הגעגועים והחשיפה בארץ פתאום היו חסרים. ממכבי חיפה דברים הלכו אחורה – ראובן עטר הביא אותי, הלך אחרי כמה מחזורים ואצל בנדו פחות שיחקתי. שנה אחרי כן  חזרתי לבני יהודה וירדנו ליגה. הקריירה כבר הלכה למקום אחר".

דווקא במכבי פתח תקוה ב-2017 הייתה לכם עונת שיא, אבל לא התרוממת חזרה.
"זאת הבעיה של הקריירה, גם בקבלת החלטות. בפיקים לא עפתי קדימה. קח את מכבי פתח תקוה ההיא – דור אלו נמכר לבאר שבע, גיא מלמד, קניוק המשיך לחו"ל, אני נשארתי עם חוזה לעוד עונה בפתח תקוה והלכנו אחורה. אבל אני לא מתלונן, צריך גם מזל ושדברים יתחברו. היו שחקנים סופר מוכשרים שגדלו איתי ולא זכו לשחק בבוגרים. כל אחד והברכה שלו, מודה לבורא עולם על הכול, הקשיים והדברים שעברתי בדרך רק חישלו אותי".

היו לך שתי קדנציות קצרות בבית"ר ירושלים, מה תיקח איתך משם?
"יש לי כמה נקודות ציון בקריירה. כשאני מדבר על בית"ר ירושלים, זה קודם כל המשחק ההוא בשרלרואה. אני אסביר כאן משהו מנקודת המבט של מי שהיה על הדשא. אנחנו יוצאים למשחק בחו"ל, כמות אדירה של אוהדי בית"ר הגיעה לשם. עוד מהחימום היה טירוף באיצטדיון. איך שמתחיל המשחק הוא נעצר ואתה רואה ענן של עשן, אבוקות, נפצים ומה לא, אווירה שאי אפשר להסביר באותו הרגע במשחק בחו"ל. כל השחקנים היו באובר טירוף וזה עלה לנו ביוקר. דסה עושה קפיצת קראטה על שחקן ואדום, דה לוקאס נכנס ואחרי דקה אדום, יכולנו לקבל 5 אדומים במשחק".

מה תיקח ממכלן?
"ממכלן אני אקח את הטעות שחזרתי לארץ פעמיים, גם למכבי חיפה וגם בשנה השנייה לבני יהודה, לא הייתי מוכן לזה והירידה גם לקחה אותי אחורה. קבלת החלטות היא הכול בחיים, אבל עדיין, למדתי שם דברים, עברתי חוויות. זה מחשל".

הסיפור הגדול שלו ממכלן קשור פחות לכדורגל – ולאחר שתקראו אותו תבינו מדוע נזכר בו בחיוך. "כשהגעתי לשם הייתי ילד שהגיע מבני יהודה, מהמועדון הקטן והצנוע ופתאום עולם אחר, מקצוענות ורמת עבודה שלא הכרתי. ביום שבו הגעתי אומרים לנו שמחר בבוקר נהיה מוכנים ונוסעים ליער. עוד לא התאקלמתי לילה, קמים בבוקר, אוטובוסים לוקחים אותנו ליער, עומדים מולנו ארבעה רולות ומחלקים אותנו לשתי קבוצות. מראים לנו בצד עצים וכל מיני חומרים ומצביעים על דגל בים. הקבוצה הראשונה שתבנה רפסודה, תגיע איתה לים ותביא את הדגל תזכה לישון בשקי שינה. הקבוצה השנייה ישנה על החול.

"עכשיו, על מי השחקנים יבנו? על לירוי מישראל, לירוי שעשה צבא, חשבו שהם קיבלו סיירת. רק מתוך אי נעימות אני חייב לעשות משהו. התחלתי לקחת חבלים, לקשור, לסדר, להצליב, האיש המוביל בבניית הרפסודה, אפילו בקבוצה השנייה היו לחוצים. אחרי שמסיימים זורקים את הרפסודה למים, בתוך כמה שניות הכול מתפרק. הקבוצה השנייה עם רפסודה ברזל, הגיעו לדגל וזכו לישון בשקי שינה. אצלנו השחקנים קיללו אותי".

איך אתה מסכם את הקריירה?
"אני חושב שהייתי שווה יותר אבל מודה על הכול. הצלחתי להגשים חלום, אבל בכדורגל צריך גם הרבה מזל וסוג של מרפקים ודברים שלא היו לי בדרך, זה הרבה מעבר לכדורגל נטו. אני גאה במה שהשגתי. אבא ואמא שלי ליוו אותי ואת אחי בן כל החיים והכילו את הקריירות שלנו. זה לא פשוט – כל אימון, כל משחק, לפני הכול אני תמיד צריך להודות להם, הם הקריבו המון בשביל הקריירה של הילדים".

מה הלאה? תישאר בכדורגל?
"כרגע פתחתי סטודיו משלי, יש סיפוק בלעזור לאנשים שרוצים לרדת במשקל, להתחזק, לשמור על מסגרת ספורטיבית. אני גם מאמן ילדים במושב פעם בשבוע. עם הזמן אחליט הלאה. הצעות לא חסרות, אבל אני צריך לעשות ריסטארט בראש, כרגע מאוד נהנה בסטודיו ולעזור לאנשים. הספורט תמיד יהיה חלק ממני בכל מקרה".