כשיורגן קלופ, מאמנה הנוכחי של ליברפול, הגיע לדורטמונד ממיינץ, הוא הודיע לשחקנים שלו הודעה חשובה – החל מהיום לא יהיו יותר משחקים בהם היריבה שלנו תרוץ יותר מאיתנו. את היתרון הראשון שלנו על המגרש אנחנו נשיג בזכות זה שאנחנו נרוץ יותר מהיריב. זה הסתיים עם שתי אליפויות אדירות, גמר ליגת אלופות וגביע בלתי נשכח.
ולמה אני מספר את זה? כי הפועל באר שבע רצה פחות מהיריבה שלה בארבעה מתוך חמשת מחזורי הפתיחה של העונה. כן, זו לא טעות, בעיניי זה נתון בלתי נתפס.
לכל שחקן וקבוצה יכול להיות יום לא טוב במסירה האחרונה, בבעיטה או בדריבל שלא מצליח להסב נזק ליריבה, אבל לאף שחקן באף ליגה לא יכול להיות יום רע ברצון, במוטיבציה, במאמץ, בנחישות ובשאפתנות. ומי שצפה בהפועל ב"ש אמש ב-1:1 מול הפועל חיפה, ראה קבוצה שתפסה יום רע בפרמטרים שהיא לא יכולה לתפוס בהם יום רע. האלופה רצה כ-7 ק"מ פחות מהיריבה, משמע שהיא שיחקה עם כמעט שחקן אחד פחות ביחס ליריב. נתון מאוד משמעותי.
רוסלן ברסקי רץ אמש 12.7 ק"מ, נתון שמתאים לליגות כמו האנגלית או הגרמנית ומצביע על כך שהוא נתן את כל מה שיש לו ויותר, בעוד אצל האלופה היה זה ראדי שרץ הכי הרבה – 11.2 ק"מ. הבדל משמעותי לשחקן בתפקיד דומה, ואני רק מזכיר לכם שראדי הוא השחקן הכי מבוגר מבין שחקני ב"ש ששיחקו אתמול. איפה היו כל השאר?
ראדי. השחקן הכי מבוגר בב"ש גם היה מי שרץ הכי הרבה (ערן לוף)
בדרך כלל תוכנית המשחק של האלופה היא לכבוש שער מהיר ומשם להפוך את המשחק לקל יותר, כפי שהיה גם מול בני יהודה ואפילו אתמול ב"ש הצליחה לעשות זאת, אבל דווקא השער המוקדם הוא שהוביל את האלופה למשחק איטי וחסר אנרגיות, כאילו היא לא פגיעה. ב"ש צריכה להבין שהעליונות האיכותית שלה והספסל העמוק לא מספיקים. כדי לנצח משחקים היא חייבת לחזור לבסיס, שהוא עבודה קשה.
במקרה של אמש בעניי גם לברק בכר יש חלק בתוצאה. המאמן שהוכיח בשנתיים האחרונות יכולת פנומנלית בניהול המשחק, בקריאת המשחק ובהשפעה על המשחק, נאלם. בסיום המשחק אמר בכר כי התחושה שלו הייתה שהשוויון מתקרב – אם כך מדוע לא הגיעה התגובה? למה שני החילופים הגיעו רק לאחר שער השוויון ולא לפניהם, כדי למנוע אותו?
נראה שכל אוהד ביציע כבר יכול לנחש את החילופים של ב"ש. אמרתי לפני שבוע שב"ש הפכה לצפויה מאוד ונראה שכך גם החילופים שלה – חלוץ על חלוץ, קשר התקפי על חשבון קשר הגנתי, הכל צפוי. בכר, מי שלימד את כולנו לחשוב מחוץ לקופסא, חייב להמציא את עצמו מחדש. אופציית שני החלוצים חייבת להישקל, כי אולי חילוף שבו שהר ופקהארט משחקים יחד יכול היה לערער את ההגנה החיפנית.
מליקסון מכדרר. החילופים צפויים מדי (ערן לוף)
לגבי פקהארט, אין ספק שמדובר בשחקן איכותי. הבעיה היא שב"ש שכל כך שיוועה לחלוץ 9 שיגוון את משחק ההתקפה שלה, והצ'כי לעת עתה מתקשה להסתגל. לגבי וואקמה, הירידה בולטת ונמשכת ובכר חייב חייב לתת לו לנוח. לא יקרה כלום אם בשני משחקי הליגה הבאים הוא יעלה מהספסל, זה רק יכול להטיב עם כולם.
גם סימן השאלה על איסק קואנקה הולך וגדל משבוע לשבוע. אם אי כניסתו מול לוגאנו התקבלה בהבנה לאור הפציעה של דור אלו והתוצאה השבירה, אמש הוא שוב לא זכה לדקות משחק. הדיווחים מהאימונים מתארים שחקן איכותי, אך שברירי, והרי שכל זה היה ידוע עוד טרם הגעתו. ומכאן השאלה – אם האם בכר איבד מעט אמון בספרדי? מנגד, חשוב לציין שהרכישה של אלחמיד מוכיחה את עצמה. מדובר בבלם יציב חזק ומהיר, בהחלט רכש טוב ואיכותי.
משחק הליגה הבא יהיה בעוד שלושה שבועות ועד אז אמורים לחזור מספר פצועים, ביניהם הבלם מיגל ויטור שעשוי להיכלל בסגל מול הפועל רעננה בחודש הבא. ב"ש משוועת למישהו שיעיר אותה שירענן אותה, אולי זה יהיה הוא.
פקהארט חוגג. חלוץ איכותי, אבל עדייו לא הסתגל לחלוטין (ערן לוף)
מה דעתך על הכתבה?