1. חמש הדקות בהארכה (2:15 לגיאורגים) סיכמו בצורה הטובה ביותר את המצב של הכדורסל הישראלי – בעיית גבוהים חריפה וגארדים ללא יכולת קליעה. חוץ מריצ'רד האוול קלעו שלושת שחקני הפנים של נבחרת ישראל (ליאור אליהו, אלישי כדיר ועידן זלמנסון) 9.3 נקודות בממוצע ביחד, וממוצע השלשות של החבורה בכחול-לבן עומד על 3.5 למשחק ב-24.6 אחוזים. מכל 24 הנבחרות בטורניר רק הונגריה קלעה באחוזים נמוכים יותר מחוץ לקשת (21.7).
ההפסד לגיאורגיה וההדחה המוקדמת (מהצפוי?) מאליפות אירופה מסמנים את סופו של עידן. יותם הלפרין, ליאור אליהו וגיא פניני צפויים להודיע בקרוב על פרישה מהנבחרת. גם עבור עומרי כספי, יוגב אוחיון וגל מקל זה היה אחד הקמפיינים האחרונים, בטח לאור שינוי מועדי המשחקים על ידי פיב"א.
הכישלון בטורניר צריך להיות הטריגר להאצת החלפת הדורות בנבחרת. קיים בור של כמה שנתונים לא מוצלחים, ובשל כך צריך לנצל את הקמפיין הקרוב של מוקדמות אליפות העולם (המשחק הראשון כבר בנובמבר) כדי להתחיל לשלב צעירים ובכך לסגור את הפער הגדול. היכולת החלשה במשחקים מול איטליה, ליטא, גרמניה וגיאורגיה צריכה להיות הסמן שינחה את בחירת השחקנים לנבחרת בשנים הבאות. בסגל הלאומי צריכים להיות שחקנים שיוכלו להתמודד עם היריבות מבחינה פיזית. נכון שישראל לא תוכל להעמיד שחקנים כמו יונאס ולנצ'יונאס וזאזה פאצ'וליה, אבל עם כארם משעור, איתי שגב, איגור קולשוב, יובל זוסמן, בר טימור ושות', הנבחרת לא תסבול מנחיתות פיזית כל כך גדולה כמו בקמפיין האחרון.
"הכישלון צריך להיות טריגר להחלפת הדורות" (עדי אבישי)
2. המשימה הראשונה היא למצוא מאמן שיכול לפקח על חילופי הדורות הנ"ל. נבחרת ישראל לא צריכה מאמן שיעשה כבוד לשחקנים שלו, היא לא צריכה מאמן שיקרא לאחד החניכים שלו "פסל החירות" (ובסוף לא יתן לו לשחק), היא לא צריכה מאמן שישאיר על הפרקט שחקן שמגלה יכולת חלשה וישכנע את עצמו ש"הוא הולך עם השחקנים".
ההגעה של אטורה מסינה לארץ, וההערכה הרבה שקיבל מאנשי הכדורסל המקומיים (ובצדק) יכולות להנחות את הדרך בנוגע למינוי המאמן החדש. איגוד הכדורסל צריך למנות מאמן קשוח וקפדן שיבחר את השחקנים הטובים והמתאימים ביותר ולא יעשה חשבון לאף אחד. איש מקצוע שיירד לכל הפרטים הקטנים ולא ישאיר שום דבר ליד המקרה. במקום שהוא יעריך את השחקנים, השחקנים יעריכו אותו.
לפי הקטגוריות הללו נראה שדן שמיר הוא האיש המתאים ביותר לתפקיד. מאמן הפועל חולון עבד ברמות הגבוהות עם המאמנים הטובים ביותר בכדורסל האירופאי. הידע שלו עצום והוא נחשב למאמן קשוח וקפדן (בצורה חיובית) שלא עושה הנחות לעצמו, וגם לא לשחקנים. השאלה הגדולה היא האם הוא מעוניין בתפקיד. לא בטוח.
לפי כל ההערכות עודד קטש הוא המועמד המוביל לתפקיד. הקרבה לפיני גרשון, ההצלחה עם העתודה בתחילת הקיץ והעובדה שכרגע הוא ללא קבוצה הופכים את המינוי להגיוני. קטש ומקבלי ההחלטות באיגוד הכדורסל צריכים לשאול את עצמם האם המאמן המוכשר יכול לא לעשות חשבון לשחקנים הוותיקים ולידידות שלו איתם, לא להתחשב בביקורת שעשויה לבוא מצד התקשורת וכאמור לזמן את השחקנים שיוכלו להתמודד בצורה הטובה ביותר עם היריבות. אם התשובה של שני הצדדים תהיה חיובית זו עשויה להיות אופציה מוצלחת.
שמיר עם אדלשטיין. חילופי מקומות? (עדי אבישי)
3. האכזבה בעקבות ההדחה המוקדמת והיכולת החלשה גדולה לא רק בשל חוסר ההצלחה המקצועי, אלא גם בשל האפקט שייווצר, או יותר נכון בגלל האפקט שלא נוצר. קברניטי הענף קיוו שאירוח של טורניר כזה גדול בישראל, והצלחה של הנבחרת, יוכלו לתת דחיפה משמעותית לכדורסל המקומי, ובסופו של דבר גם להביא לעלייה נוספת בתקציבים הממשלתיים. הכישלון המקצועי שיבש את התוכניות וזה בדיוק מתקשר לנקודה הקודמת. מינוי של קונצנזוס כמו עודד קטש, שילוב של צעירים (מי לא אוהב לראות ישראלים צעירים מצליחים) וכדורסל אטרקטיבי יכולים לשפר את הפופולריות של הכדורסל בארץ הקודש, במיוחד לפי שיטת המשחקים החדשה של פיב"א שסידרה לפחות שלושה משחקי בית של נבחרת ישראל בשנה.
4. אחת האכזבות הגדולות של האליפות היא היכולת של שון דוסון. הגארד האתלטי היה אחד השחקנים המובילים של הנבחרת בתקופת ההכנה, אבל במאני טיים הוא פשוט נעלם. 1.8 נק' ב-14.7 דקות בממוצע היו לשחקנה החדש של בני הרצליה בארבעת המשחקים הראשונים, והוא ממש לא יכול לטעון שאדלשטיין לא נתן לו הזדמנויות. המאמן הלאומי העלה את דוסון בחמישייה בכל המשחקים עד כה וגם נתן לו את כמות הדקות שאמורות להספיק לשחקן כדי להיכנס למשחק, אבל כשזה לא קרה, והנבחרת נפגעה מקצועית, הוא נאלץ להוריד אותו לספסל.
אם השחקן המוכשר רוצה באמת להגיע רחוק בקריירה, הוא צריך לחשב מסלול מחדש ולשנות בצורה דרסטית את האופי וההתנהלות. אם לא יהיה שינוי דרמטי בהגנה, בהבנת המשחק, באחוזי הקליעה ובעיקר בגישה, הקבוצה של אלדד אקוניס תהיה עבורו תקרת זכוכית אותה הוא לא יוכל לנפץ.
5. גרג פופוביץ', המאמן הטוב ביותר בעולם ואחד הגדולים בכל הזמנים, הגיע למשחק של איטליה מול גרמניה כאורחו האישי של מאמן האזורי, אטורה מסינה. היה מעודד לראות מאות ילדים (וגם מבוגרים) מסתערים על המאמן האגדי בניסיון להשיג את הסלפי המיוחל. בימים בהם הכותרות הראשיות באתרי הספורט עוסקות בערן זהבי וזריקת סרט הקפטן, וברשת מסתובבות תמונות של שחקני נבחרת הכדורגל אוכלים ג'אנק פוד לפני משחק, טוב לראות את דור העתיד שלנו מתרגש לפגוש אושיית ספורט ענקית כמו פופוביץ'. עוד לא אבדה תקוותינו.
גרג פופוביץ'. לא אבדה תקוותנו (AFP)
6. פרשנים רבים נוטים לזלזל במנטאס קלנייטיס, הרכז הבכיר של נבחרת ליטא. אז נכון שהשחקן בן ה-30 הוא לא הצלף האולטימטיבי, אין לו מסירות וירטואזיות כמו קודמיו בנבחרת וגם העונה האחרונה במילאנו לא הייתה מוצלחת, אבל מדובר ב'בעל בית' אמיתי בקו האחורי. קלנייטיס מנווט את חבריו בבטחה, שולט בקצב המשחק, מבצע את תרגילי הפיקנרול בצורה מעולה ונחשב לאיש של המאמן על המגרש. לפי איך שזה נראה גם מדובר באישיות חיובית בחדר ההלבשה. לא סתם הוא בנבחרת כבר שבע שנים ברציפות ובשתי הזכיות האחרונות במדליית הכסף ביורובאסקט (2013, 2015) הוא היה בורג מרכזי. גם הנתונים הסטטיסטיים שלו בטורניר הנוכחי לא בדיוק מסתדרים עם חוסר ההערכה – 10.3 נק', 6.8 אס' ו-11.5 נק' מדד הם מספרים של רכז בכיר באליפות. נבחרת ישראל הייתה מתברכת בשחקן כזה.
מה דעתך על הכתבה?