מהם בעצם השיקולים שהנחו את קברניטי מכבי תל אביב בדרך לבנייתה של קבוצתם לעונת המשחקים 2017/18? האם היה זה הרצון לחסוך ככל האפשר בתקציב לאחר עונת ה-100 מיליון אשתקד? האם היה כאן ניסיון ללכת "הפוך על הפוך" לעומת העונות האיומות הקודמות, ולנסות לתור אחר מציאות במקום לייבא כוכבים בעלי רקורד מפואר?
אולי הייתה זו השאיפה לנקות את השולחן ולהתחיל את מסע היחלצות מהתהומות ללא אף שריד כמעט מהשחקנים שהיו שותפים לצלילה אליהן? או אולי דווקא החלטה מושכלת שבתנאים הנוכחיים עדיף לנסות וליצור תלכיד וחדר הלבשה בריא, שיורכב משחקנים צנועים ובעלי אופי נוח יחסית? כנראה שכל התשובות נכונות. האם הבנייה שהתבססה על אותם שיקולים תניב תוצאות טובות יותר העונה? ממש לא בטוח.
קחו לדוגמא את ההחתמה האחרונה, ה-11 של הצהובים בקיץ הנוכחי, זו של הסנטר ארטיום פרחוסקי. אין ספק שמדובר בשחקן ציר סולידי, עם ניסיון אירופאי עשיר ובעל יכולות מגוונות, לפחות בכל הקשור לצד ההתקפי. הענק הבלארוסי הוא גם שחקן בעל אופי נוח, ובמבט ראשון נראה צירופו לסגל של ספאחיה כצעד מתבקש, בעיקר לנוכח הקושי הגדול במציאת שחקנים גבוהים איכותיים בשוק האירופאי.
אבל, וזה חתיכת אבל גדול, מדובר למעשה בעוד פשרה, אחת מני רבות של הצוות המקצועי של הצהובים. פרחוסקי רחוק מלהיות האופציה הראשונה אותה סימן הצוות הקרואטי-ישראלי במחברותיו בתחילת הקיץ. ראשית, בשל המספרים הדי בינוניים שהעמיד אשתקד במדי קאזאן, אחת משתי קבוצות היורוליג היחידות שהצליחו עוד פחות ממכבי ת"א.
שנית בשל החולשה ההגנתית היחסית שלו (למרות היותו חוסם לא רע), שתפגע בקבוצה בעיקר בליגה המקומית, בה יתקשה הסנטר לשמור על הפורוורדים הזריזים שיציבו רוב הקבוצות מולו. אך בעיקר בשל חוסר התאמתו להרכב ההולך ומתגבש של הקבוצה, שאמור לנסות ולכפות קצב משחק מהיר במיוחד. פרחוסקי הכבד, המצטיין בעיקר במשחק העומד ובסיום מהלכי פיק אנד רול, עשוי להתקשות לעמוד בקצב של שחקנים כמו פייר ג'קסון ונוריס קול, ובדקות שלו על הפרקט תהיה מכבי חייבת לנקוט בשיטת משחק איטית ושונה לחלוטין, ולדאוג לאספקת כדורים שוטפת לעברו. השאלה אם יש עם מי לעשות את זה.
פרחוסקי. מתאים למה שספאחיה מנסה לייצר?
כמו במקרים רבים אחרים הקיץ, נאלצו אפוא ספאחיה, וויצ'יץ' ושות' להתפשר. בשל אותן סיבות שהוזכרו בפתיחה, אך גם בשל סיבה נוספת. בניגוד לעבר הממש לא רחוק, מכבי כבר איננה הקבוצה אליה שואף כמעט כל שחקן ביבשת להצטרף. עונת 2016/17, הידועה גם בכינויה "עונת חמשת המאמנים", פגעה קשות בתדמיתו של המועדון, שנחשב עד לא מזמן לאחד המסודרים ביבשת.
לא מעט שחקנים הביעו חוסר רצון לשחק בקבוצה שמשנה את פניה מדי קיץ, וחותכת שחקנים ומאמנים על ימין ועל שמאל בעקבות כל רצף הפסדים. במצב עניינים שכזה נאלצו הצהובים להחתים שחקנים שבעבר לא היו אפילו שוקלים להחתים (ע"ע דיאנדרה קיין), או להחזיר לשורותיהם כאלו שמערכת היחסים איתם בקדנציה הקודמת הייתה רחוקה מלהיות לבבית (ע"ע טיוס, כהן).
איתי שגב. השריד האחרון מהעונה המסויטת
אז איך בעצם יכול נבן ספאחיה להצליח בתנאים הללו? ראשית, עליו לגלות תכונות של מאמן מבריק, ולהפוך במהירות האפשרית 11 שחקנים חדשים פלוס איתי שגב אחד לקבוצה. למעשה עליו לגלות תכונות של אלכימאי, המסוגל להפוך בבת אחת מתכת פשוטה לזהב.
שנית, על הממונים עליו לתת לו ולקבוצה שלו זמן. אין כמעט סיכוי לקבל פתיחת עונה חלקה, או אפילו טובה, לאחר ש-95% מהסגל הוחלפו הקיץ במהלך חסר תקדים. ההנהלה הודיעה בתום עונת הסיוטים הקודמת כי החליטה לקחת צעד אחורה ולתת לצוות המקצועי לבנות הפעם את הסגל. כעת, היא חייבת לעשות צעד נוסף ולהצטייד בתכונה שנעדרה לחלוטין ממחסניה זה שנים רבות. תכונה בשם סבלנות.
מה דעתך על הכתבה?