כולם מדברים על שחקנים צעירים, רוצים לראות אותם מצליחים ומשתלבים, אבל לא מבינים כמה קשה להם. אחת הבעיות הרציניות אצל השחקנים הצעירים מגיעה ברגע שהם עולים לבוגרים ומתחככים עם השחקנים הוותיקים. כששחקן הוא כוכב בנוער, השמיים הם הגבול. בבוגרים, הוא יכול להמשיך להיות טוב משחק אחד, שניים, שלושה ואז חייבת לבוא ירידה והיא נוצרת בעקבות הידע שהם מתחילים לצבור בנוגע להבדלים בין הבוגרים לנוער.
כשאתה שחקן צעיר, אתה מרוויח מעט וזה פוגע בראש ובראשונה בביטחון שלך מחוץ למגרש. תחשבו על זה. אתה חבר של חלק מהוותיקים והם יכולים להרשות לעצמם ללכת למסעדות יוקרה ולהיראות בפרהסיה כשהם לבושים יפה ולך אין את האפשרות הזאת כי השכר שלך מאוד נמוך ואתה נמצא בנחיתות. פסיכולוגית, זה משפיע ומכרסם בשחקן. משם מגיעות לא מעט עליות וירידות.
ואז מגיעה הסיטואציה שבה אתה שואל את עצמך: 'אני היום בכושר, אפילו יותר טוב מהכוכב, אבל אני חייב כל הזמן להביא מוטיבציה מהבית'. כמה מוטיבציה אתה יכול להביא מהבית? בלי חיזוקים היא תיגמר אחרי גג חודש. בישראל, את אותם שחקנים מוכשרים התקשורת מכתירה לכוכבים לכאורה, אבל המצב לא משתנה. ההגדרות לא משנות. שחקן, מוכשר ככל שיהיה, לא יכול לראות את עצמו ככוכב כשהוא יודע את מצבו הכלכלי ויודע שהשכר שלו לא מגרד את זה של הבינוני הוותיק.
כשאתה כוכב בנוער השמיים הם הגבול (דני מרון)
רגשי הנחיתות וחוסר הביטחון שיש לו מחוץ למגרש סופם להגיע למגרש והשלב הזה מביא את התנודות ביכולת. יש כאן בעיה כפולה. היא מתחילה בתקשורת. אחרי שניים-שלושה משחקים בבוגרים אתה כוכב או שלא קרעת שרוך נעליים. באמת? שחקן מצטרף למועדון בגיל 5-7, הוא משלם הרבה כסף כדי ללמוד, רק אלה ברי המזל שהם מוכשרים ומשקיענים יגיעו לבוגרים ותאמינו לי שעד אז כולם קרעו נעליים. הדיכאונות שעברו לאורך השנים בנוער באים לידי ביטוי בבוגרים. וחוץ מזה, גם כשמכתירים לכוכבים הציפיות מהקהל גבוהות מדי – הרבה מעבר למה שהשחקן מסוגל.
תראו מה קורה עם מנור סולומון או מקסים פלקושצ'נקו ודוד קלטינס. הם לא הגיעו מהר מדי להיות חלק מהקבוצה הבוגרת, אלא כבר זומנו לנבחרת. אף אחד לא חושב מה עוברים אותם ילדים שביום אחד הם הופכים לכאורה לכוכבים, בעוד שכרגע הם רחוקים מאוד מהפוטנציאל. אף אחד לא יודע שבשלב הזה יש רגשי נחיתות וחוסר יציבות. מזמנים, מכתירים, מגדירים רף ציפיות ונותנים לילד להתמודד במקום להסתכל על הילד כבן אדם. כי כשמסתכלים על האדם כמספר, הוא הולך ודועך.
וכן, לכסף יש כאן משמעות. אני אומר: קחו את המוכשרים, שדרגו אותם, תנו להם להבין שהמעמד שלהם לא זמני אלא קבוע. במקום לתת להם 4,500 שקל ברוטו בחודש, שדרגו אותם בצורה יעילה שהילד יוכל לצאת החוצה ולהרגיש בנוח בין החברים שלו מהקבוצה שהם יותר ותיקים. תעשו את זה בהדרגה כדי לשמור על הביטחון, אבל גם על התפוקה ועל הרגליים על הקרקע. מה יעזור לקרוא לילד כוכב אם שבוע אחרי זה הוא מאכזב, שבוע אחרי זה מחוץ להרכב ואחר כך ביציע. אלו דברים שאסור שיקרו. מועדון שמראה חוסר יציבות סופו שיקבל שחקן מלא ברגשי נחיתות.
קלטינס. השחקנים הצעירים חייבים ביטחון כלכלי (דני מרון)
על קיליאן אמבפה רוצים לשלם 180 מיליון יורו כי יש לו חזון, אופק ועתיד, אבל הקבוצה שלו לא משאירה אותו מאחור. הגיונית, אם אתה קונה שחקן במיליון שקל, אתה לא יכול לתת לו שכר של 5,000 שקל – אלו פערים שפוגעים באותו כדורגלן. זה קרה גם אצלי בבית. באתי לאלמוג ורציתי לעזור לו כלכלית והוא אמר לי: 'אבא אני שחקן בליגת העל', אבל הוא לא יכול להתפרנס לבד. אתם מבינים? יש הבדל עצום בין הציפיות מהמועדון לבין מה שקורה עם השחקן בפועל בבית. אם אין פרנסה, יש ריבים ומשם זה יכול רק להידרדר.
בואו נשמור על הדור שלנו הצעיר והמוכשר. היכולת לטפח שחקן לא קשורה רק בפן המקצועי. כישרון סומן? מהיום הראשון אפשר לתת לו משהו ראשוני ולאט להעלות בהדרגה. כששחקן יבין במרוצת השנים להבין שיש הערכה חיבוק, הוא ייתן פי כמה מאשר שחקן מדוכא שמרוויח פרוטות לאורך זמן. אני מצפה מהמועדונים שיתחילו לחשוב על השחקנים המסומנים להיות שחקני עתיד, שיידעו לחבק אותם, לקרב אותם, לשדרג אותם ולהביא למצב שירגישו שהם מוערכים.
רוצים צעירים בהרכב? תורידו לחץ, תעלו שכר ועוד דבר. הגיע הזמן להעיף לקיבינמט ויפה שעה אחת קודם את חוק חריגי הגיל בנוער. שחקן הגיע לגיל 20 ואין לו מקום בבוגרים? שיישב עם עצמו ויעשה חושבים אם זה הייעוד שלו בחיים. הוא לא חייב לתפוס מקום של צעיר מוכשר בן 17. גם ככה קשה לילד שעולה מנערים א' לנוער להתברג בהרכב בנוער. כל עוד מועדונים יוותרו על המוכשר לטובת הפז"מניק, לא נקדם שחקנים. אתם יודעים, קשה לשחקן לקדם את עצמו דרך היציע.
שחקן צעיר בליגת העל לא יכול להתפרנס לבד (עדי אבישי)
מה דעתך על הכתבה?