פול פוגבה התייצב מחויט ומהודר לפרימיירה של "הפוגמנטרי", הדוקו של אמזון פריים. הוא נראה זוהר. על השטיח האדום במיאמי, במסיבה מוחצנת וראוותנית כמו שהוא אוהב, הצרפתי הסתובב בלוק של מנצח. חגג את סיום מערכת היחסים הלא מוצלחת עם מנצ'סטר יונייטד. הוא נראה כמו אסיר שיצא לחופשי. באותו זמן, גארי נוויל תמצת את הפרידה באופן מושלם בחשבון הטיקטוק שלו: "כששחקן עוזב אחרי שש שנים, שחקן שהשקיעו עליו כל כך הרבה כסף וזכו בכל כך מעט – אין מנצחים. השחקן עזב לא מרוצה וגם המועדון לא מרוצה. זה משאיר טעם רע בפה כי זה קורה בפעם השנייה".
אולי ההשוואה הנכונה יותר היא גירושין. הפרידה הייתה בלתי נמנעת.
למעשה, זה סתם נגרר והיה צריך להיגמר כבר לפני שנים. עכשיו יש חיוכים ומשדרים הקלה כלפי חוץ, אבל גם יש הרבה תסכול ומרירות בפנים. היא בונה את עצמה מחדש, כאילו שכחה ממנו. והוא? קלישאה שכמוהו, חזר לאקסית. ההיא שעשתה לו טוב פעם לפני שהפך להיות בחור רציני. כשפוגבה חזר ליונייטד ב-2016 הוא אמר בצחוק ש"החופשה" (ביובנטוס) הסתיימה ועכשיו הוא חזר הביתה. שש שנים עברו. פוגבה אולי מרגיש עכשיו שיובנטוס תשמש עבורו בית הבראה, בעוד יונייטד נשארה עם תחושת צריבה של כישלון. ועדיין, עם כל האכזבה ההדדית, מדובר באחת העסקאות המעניינות והלא מספיק מדוברות של הקיץ.
תקציר הפרקים הקודמים: פוגבה עזב את יונייטד ליובנטוס בפעם הראשונה כשהיה בן 19, בחינם ולאחר שסירב לחתום על חוזה חדש. "זה מאכזב, הוא לא הראה לנו אפילו טיפת כבוד", כעס אז סר אלכס פרגוסון. הוא נעלב באופן אישי, אבל במובן מסוים, לא היה מופתע. פסקל אולמטה, שוער עבר צרפתי וידידו של פרגוסון, סיפר בעבר על שיחה שהתקיימה ביניהם בזמן ארוחת צהריים: "אתה תראה את הילד הזה, הוא יהיה מדהים, מפוצץ כישרון. הוא יגיע לטופ, אבל הוא חולמני ואם אף אחד לא יראה לא את הדרך, הוא לעולם לא יצליח".
לפוגבה דווקא היה מי שהראה את הדרך. מינו ראיולה, סוכן העל שהלך לעולמו בחודש אפריל, היה האיש שחשב שההצעה של יונייטד לא מספיק טובה. עבור ראיולה, כבוד צריך לבוא לידי ביטוי ביחס, בהערכה, באמון ובכסף. זה בעצם הסיפור של פוגבה. כשהוא לא מרגיש מוערך ומחובק, הוא יוצא מפוקוס. אז, ב-2012, ראיולה אמר לפרגוסון: "בכסף שהצעתם, גם הצ'יוואווה שלי לא תדרוך במתקן האימונים", והודיע לו "אנחנו עוזבים". הסקוטי נותר המום.
ארבע השנים ביובנטוס היו נהדרות עבור פוגבה. הוא זכה בהן בארבע אליפויות והגיע עם יובה לגמר ליגת האלופות. הוא עזב כילד מוכשר וחזר אחרי ארבע שנים עם תג מחיר של 89 מיליון ליש"ט וטייטל ההעברה היקרה בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד. עבור ראיולה, זה היה ניצחון על פרגוסון. עבור יונייטד, זה היה עוד סימן דרך בניסיונות הבלתי פוסקים של המועדון להחיות את ההצלחות של ימי סר אלכס. באותו קיץ של 2016, השדים האדומים מינו את ז'וזה מוריניו והחתימו גם את זלאטן איברהימוביץ' והנריק מקיטריאן.
הלופ הזה של ציפיות שעולות בצורה מוגזמת ומתנפצות ברעש אדיר למעשה עדיין לא נגמר. פוגבה הוא כנראה סמל התופעה. היו רגעים של קסם. משחקים ואפילו תקופות שבהם משהו נדלק וכמו ג'יני שיוצא מהבקבוק, מתעורר הגאון קל הרגליים שמרחף על המגרש בקלילות. הבעיה היא שהיו הרבה יותר רגעים כבויים, תקופות ארוכות של שחקן שמשדר על ומחוץ למגרש תסכול, של אחד שעושה טובה שהוא משחק. והייתה בעיקר קבוצה שחמש שנים לא זכתה בתואר. בתוך כל המערבולת הזאת, קשה היה להשתחרר מהתחושה שאיפשהו פוגבה שולט בכפתור האון/אוף הזה ומופיע מתי שמתחשק לו.
התשובה לשאלה מה קרוה לפוגבה מתחילה במוריניו. מספרים על אסיפת קבוצה בה אמר מוריניו לשחקנים: "מי שרוצה לעזוב לא יכול להיות קפטן". למעשה, מוריניו נישל את פוגבה מהתואר הלא רשמי בו החזיק – קפטן שני אחרי שהשחקן העלה פוסט עם תמונה שלו מחייך ביום בו הקבוצה הודחה מגביע הליגה על ידי דרבי קאונטי. פוגבה שעבר טיפולים לא היה בחדר באותה אסיפה, אבל חבריו עדכנו אותו בזמן אמת כולל הקלטות בוואטסאפ. השניים עלו על מסלול התנגשות. קצת לפני שמוריניו פוטר, הוא הספיק להתעמת עם הקשר הצרפתי בחדר ההלבשה ולכנות אותו 'וירוס': "אתה כמו חולה שפעת בחדר סגור – מעביר את הווירוס לאחרים. אתה לא משחק, אתה לא מכבד את השחקנים והאוהדים ואתה הורג את המנטאליות של האנשים הטובים לידך".
אולה גונאר סולשיאר נקט בגישה מחבקת כלפי הכוכב הצרפתי וקיבל ממנו את הגרסה הטובה ביותר שלו בשנים האחרונות. זוכרים איך התחילה התקופה של הנורבגי עוד כמאמן זמני? 11 ניצחונות והפסד בודד ב-15 משחקי ליגה. בריצה הזאת, פוגבה הבקיע שמונה שערי ליגה (לעומת חמישה בשלוש האחרונות יחד). אלא שבסיום אותה עונה, החל הצרפתי לדבר בגלוי על הרצון למצוא אתגר חדש. מספרים שהוא אפילו ביקש מאד וודוורד "לשקול הצעה עליו מברצלונה". זה היה הפסקול שליווה את פוגבה בשלוש השנים האחרונות. הוא לווה בפרצוף חמוץ ואימוג'י ממורמר.
מה שמדהים הוא שבזמן שפוגבה וראיולה דיברו עזיבה, הם מאוד רצו להישאר. בתנאים שלהם כמובן. בקיץ 2020, פוגבה שלח לסולשיאר הודעת טקסט וביקש חוזה חדש. הנורבגי ענה שהוא לוחץ על ההנהלה, אבל כל מה שקיבל פוגבה זה מימוש האופציה בחוזהו לשנה השישית בשכר "זעום" של 290 אלף ליש"ט לשבוע. פוגבה נעלב. כשהצעה לחוזה חדש הגיעה כמה חודשים מאוחר יותר, הוא בחר לחכות. הוא למעשה מעולם לא ענה עליה באמת.
ב"פוגמנטרי" מתועדת שיחה בין ראיולה לפוגבה שהתקיימה בקיץ 2021. פוגבה נוהג ברולס רויס במיאמי ושואל את הסוכן: "הם הגישו הצעה שנייה?", ראיולה עונה: "כן, הם לגמרי רוצים שתישאר, אבל לטעמי, ההצעה לא משקפת את זה. אמרתי להם שאם הם רוצים שתישאר, שלא יגישו הצעה כזאת. אני אגרום להם להבין שאם הם רוצים אותך, שיבנו סביבך פרויקט, שיתנהגו אחרת ושישימו את הכסף על השולחן". פוגבה לא משתכנע: "הם מבלפים. איך אתה יכול לרצות שחקן ולהציע לו כלום. לא ראיתי דבר כזה". הכלום עליו מדבר פוגבה הוא שכר של מעל 300 אלף ליש"ט לשבוע.
מעבר לכסף, פוגבה לא נהנה, במיוחד לא מקצועית. "ביובנטוס שיחקנו עם שלושה קשרים והיה לי חופש. זו הייתה חובה לתקוף ולהיכנס לרחבת היריב. במנצ'סטר יש לי חופש להיכנס לרחבת היריב, אבל העדיפות היא להגן", סיפר באחד הראיונות. גם ראיולה זיהה את הבעיה. "אנחנו חייבים לגרום לך להרגיש טוב כמו בנבחרת", אמר לו בעוד סצנה המופיעה בדוקו. "אתה שונה שם, אתה מבין? במנצ'סטר יונייטד אתה פוגבה אחר. זה לא נורמלי. בנבחרת, אתה פוגבה האמיתי, פוגבה של יובנטוס, פוגבה שכולם אוהבים. ביונייטד, משהו חוסם אותך".
זה כל הסיפור בעצם. כשמשהו חוסם אותך ויושב לך בתוך הראש, אתה לא יכול להיות טוב לאורך זמן. בגמר הליגה האירופית מול ויאריאל, פוגבה ביקש להתחלף דקות לפני הפנדלים. הטענה הייתה שחשש מתגובת הקהל והפרשנים אם יחמיץ. כמה שבועות עברו, פוגבה פתח את העונה מדהים עם שבעה בישולים בארבעה משחקים ועצר שם. כל מה שקרה אחר כך היה גרירת רגליים מתמשכת לצד שמועות על עתידו. הוא הוצע לסיטי, סן ז'רמן פנתה, אבל לא הציעה מספיק כסף. הוא רצה לשנות אווירה וחזר למקום שעשה לו טוב, למאמן שעשה לו טוב. העסקה, כנראה, הייתה סגורה כבר מזמן. בדיוק כמו בעזיבה הראשונה ב-2012.
חשוב לציין שבחדר ההלבשה פוגבה היה דמות אהובה ומוערכת. הוא דרש מכריסטיאנו רונאלדו לתמוך יותר בצעירים ואחרי אחד המשחקים, עודד את הארי מגווייר, כנראה האיש הכי מושמץ באולד טראפורד: "יש סיבה ששילמו עלייך 80 מיליון ליש"ט". הוא ניהל לא מעט שיחות עם צעירים וחזר שוב ושוב על המשפט: "אנחנו חייבים להאמין בעצמנו". פוגבה הסתדר היטב גם עם רלף רנגניק והשניים ניהלו שיחות כדורגל ארוכות. הוא לא ברח מאחריות וגם בתקופות קשות, כשהיה צריך לשלוח מישהו לעמדת הראיונות להסביר – פוגבה התנדב. למעשה, גם אחרי העזיבה היו במועדון מי שהרגישו שפוגבה הוא קורבן של הנסיבות. אדם טוב, שחקן טוב, אבל לא אחד שיכול להרים קבוצה לא מנצחת.
מערכת היחסים הזו דעכה לאיטה עד לפרידה הבלתי נמנעת עם סיומו של החוזה. הפרשנים באנגליה תהו אחרי העזיבה האם פוגבה תרם משהו מקצועית בשש השנים האחרונות? האם לא עדיף היה למכור אותו לפני שנתיים או שלוש? הבוז הזה רק התחזק כשפוגבה נצפה בדוקו מדבר על כך שכל המטרה שלו היא להוכיח, גם לקבוצות אחרות, שיונייטד טעתה שלא הציעה לו חוזה חדש. נוויל ענה: "אחרי ששחקן עוזב, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. אין לי בעיה עם זה. אבל אני לא חושב שפוגבה שיחק טוב בשש השנים האחרונות. אני לא חושב שהקבוצה שיחקה טוב או התנהלה מולו בצורה נכונה. אם להיות הוגנים, החיבור הזה נכשל. זה מה שהוא היה צריך להגיד".
פוגבה רק בן 29. גיל מצוין לעשות דברים גדולים. והוא עדיין אחד הקשרים הטובים בעולם. קוסם של המשחק. ההעברה שלו ליובנטוס היא בוודאי אחת המסקרנות והמשמעותיות של הקיץ, אבל איכשהו נבלעה בתוך שלל של סיפורים אחרים בחלון. אולי כי הייתה צפויה, אולי כי אוהדי הכדורגל מאסו בתדמית המתמסכנת של פוגבה, אולי כי הצרפתי החמיץ בשלוש השנים האחרונות מעל 70 משחקים רשמיים בגלל פציעות – והנה הוא שוב פצוע – ואולי כי כשאין דמי ההעברה, זה לא מספיק מושך.
יובנטוס, למרות שנתיים קשות, היא קבוצה מנצחת בדיוק כמו שפוגבה אוהב. האתגר להחזיר לגברת הזקנה את הסקודטו הרבה יותר קל מהאתגר בו פוגבה נכשל – להפוך את מנצ'סטר יונייטד לרלוונטית. אפשר להגיד שזו בחירה קלה. חצי צעד אחורה. עבור פוגבה, זו הזדמנות להיות שוב פוגבה ובתנאי שיצליח להישאר בריא לאורך זמן. "אני רוצה לגלות מחדש את ההנאה שלי מהמשחק", אמר אחרי החתימה במשפט שאומר הכל. "הלב שלי החליט בשבילי ואני בטוח שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. יובנטוס נתנה לי את ההזדמנות להיות פוגבה. עכשיו אני רוצה להחזיר ולהביא תארים למועדון שראוי רק לניצחונות".
מה דעתך על הכתבה?