ב-30 ביוני הודיעה מכבי תל אביב על סיכום עם ניר ביטון, ובכך חתמה חודש חלומי ולא אופייני. ולאדן איביץ' חזר, הסיכום עם יוריס ואן אובריים הפך רשמי, ערן זהבי השלים גם הוא את הקאמבק המיוחל וגם פארפה גיאגון חתם על חוזה חדש. המועדון שבעידן מיטש גולדהאר הפך כל כך מזוהה עם פעולות מאוחרות בחלון ההעברות של הקיץ – זז הפעם מהר. עבור האוהדים, זה היה שינוי מרענן. בשורה טובה אחת אחרי השנייה, שמקפיצות עוד קצת ועוד קצת את ההתרגשות והבאזז עד לפיק שעל גבול האופוריה. כמו לקבל שלוש שיחות שונות מאראלה ממפעל הפיס.
ואז הכל השתתק. ההתלהבות התחילה לרדת. שוב, כל פעם קצת. כל דבר קטן שקרה הוסיף מעט לחץ. תוצאות לא טובות במחנה האימונים, הדחה מגביע הטוטו בסגל חסר, שחקנים פצועים שחוזרים לאט, הופעה לא מרשימה בלשון המעטה בגומלין לפרוטוקול מול זירה, הגרלות קשות לקראת ההמשך, אבל מעל הכל – היעדר הרכש. למכבי תל אביב יש עוד כמה מטרות רכש ובראשן בלם, שחקן כנף ומגן ימני. רק שמעל חודש האפליקציה לא רטטה. כשאין רכש, מסורתית, כל מי שנמצא בקו הראשון שמחוץ למערכת – קרי התקשורת ונציגי הפיד הצהוב בטוויטר – מתחיל לזוז באי נוחות.
כשהם זזים באי נוחות הם שוב נתקלים בבעיה המוכרת שכבר דיברנו עליה: הם רוצים לצעוק, ואין על מי. אז הם מתהפכים וירטואלית על "שקי החבטות" ברק יצחקי ושרון תמם. זה מחלחל פנימה. כשחושבים על זה, להוציא את ההדחה השולית מגביע הטוטו, שום דבר עדיין לא קרה, אבל בכל זאת הנרטיב השתנה. מכבי תל אביב החליפה את יוני ביולי ונוצר אפקט הפוך. במקום להתחיל בבאסה ולפתח ציפיות, הצהובים התחילו בציפיות ועברו לבאסה.
איביץ' הוא אחד שלא מצטיין בהסתרת רגשות וגם לא מנסה לעשות זאת. המסרים שיוצאים ממנו ברורים מאוד. "הבהרתי מראש שאנחנו צריכים שחקנים – גם זרים וגם ישראלים", אמר אחרי מכבי נתניה בגביע הטוטו. "אנחנו מדברים על זה כבר חודש וחצי-חודשיים, יש לנו את צוות הסקאוטינג שלנו. אני לא רוצה לדבר על זה", הוא המשיך אחרי זירה בבלומפילד. אתמול (רביעי) הוא כבר ניסה לשנות פאזה. מהות הדברים שלו הייתה: "אנחנו מנסים", ובינתיים קבלו משהו להיאחז בו – זהבי חוזר לשחק. זה היה מסר שנועד להסיט קצת את השיח מהיעדר הרכש ולנסות לשחזר את ההתלהבות.
"לא קל לשכנע שחקנים שיכולים לעשות את ההבדל כדי שיגיעו לכאן. עשינו שניים או שלושה מהלכים וברגע האחרון השחקנים סירבו מסיבות שונות. אנחנו רוצים להתחזק בעמדות מסוימות, החלון פתוח ואנחנו עובדים על כך. אני הראשון שרוצה להתחזק, אולי גם המנהל המקצועי יותר ממני אם לא כמוני, אבל לא אצרף מישהו רק כדי להביא". שמים לב להבדל. זה כבר איביץ' אחר. איביץ' המערכתי. איביץ' שמבין שעוד קצת לחץ פומבי מהצד שלו לא יעשה טוב לסיטואציה.
איביץ' הגיע כדי להחזיר את מכבי תל אביב האימתנית וכדי לבנות קבוצה קצת פחות נחמדה מזו שהייתה בשנתיים האחרונות. הבעיה היא שבדירוג העוצמה הדמיוני שכל אוהד מצייר לעצמו בראש – זה שמורכב מרכש ומשתנה מדי משחק בהתאם להופעות של כל הקבוצות המעורבות – מכבי ת"א נדחקה למטה לאור המהלכים המהירים וההצגות המרשימות של מכבי חיפה במוקדמות הצ'מפיונס. בעיה נוספת היא שמה שנתפס כמובן מאליו – העפלה לשלב הבתים בקונפרנס ליג – הפך פתאום הרבה יותר מורכב בגלל הגרלות מסובכות.
כל זה מגביר כאמור את הבאסה הכללית. לפני שמכבי תל אביב מחתימה את השחקנים שהיא צריכה ורוצה, היא חייבת ניצחון גדול. הופעה משכנעת. יותר מדי שנים שמכבי תל אביב אימצה לחיקה את מודל ההתנהלות האיטית בקיץ. לא אחת זה הספיק לשיוטים די קלילים עד שלב הבתים, למשל בזכות הגרלות נוחות. חשוב להבהיר: הגרלות נוחות זו לא מילה גסה. מכבי תל אביב רשמה הצלחות כדי להגיע למעמד הזה, אבל אירוני משהו שאולי דווקא ההצלחות הללו תחזקו את התחושה הקצת לא עדכנית שלא חייבים להסתער על החלון בסוף יוני.
מכבי ת"א פחות או יותר טיילה לשלב הבתים בליגה האירופית ב-2016, וגם שנה לאחר מכן. היא לא התקשתה איפה שלא היה צריך במוקדמות ליגת האלופות בקיץ 2020 (בדרך לעוד הופעה בשלב הבתים בליגה האירופית) ושייטה להנאתה גם בשנה שעברה במוקדמות הקונפרנס ליג. המפגשים מול אריס סלוניקי (הראשון הערב ב-20:00, ספורט4), ואולי ניס בהמשך אם תעבור את היוונים, מערערים עוד טיפה את תחושת הביטחון הכללית מסוף יוני. הם מחזירים לפני השטח את דיון המוכנות. הם בוחנים את הסבלנות של איביץ' כלפי האנשים שמעליו.
אגב, בפעם הקודמת שמכבי ת"א נקלעה לקמפיין מוקדמות קשה כאנדרדוג, ערן זהבי העלה אותה לשלב הבתים בליגת האלופות. זוכרים איך הכל התחיל? בהפסד במלטה.
איביץ' מכיר את סיטואציית התסכול מרכש גם מהתקופה הקצרה שלו בווטפורד. "הוא לא קיבל את כל השחקנים שרצה וגם לא תמיד הייתה לו תמונה מלאה של השחקנים שבהם הוא יכול להשתמש", נזכר אדם לוונטל, כתב ווטפורד ב"אתלטיק". "באותו קיץ, ווטפורד החזירה מהשאלה את פרוויס אסטופיניאן ואז מכרה אותו לוויאריאל. כשאדם מסינה נפצע, איביץ' נשאר בלי שחקן בצד שמאל ונאלץ לאלתר. היו שחקנים שבתחילה אמרו לו לא לבנות אליהם כמו דוקורה, קאפו וטרוי דיני, ואז חלקם נזרקו חזרה לסגל. הוא התמודד עם הסיטואציה, דיבר עליה, לא התלונן, אבל הרגישו שהוא לא מרוצה".
"העבודה שהוא עשה הייתה מרשימה. הוא קיבל קבוצה שירדה אחרי חמש שנים, עם סגל שעבר הרבה זעזועים ושחקנים לא מרוצים. הוא נזרק למצב קשה, הצליח לחבר קבוצה ולגרום לה להתחיל לרוץ ולצבור נקודות. זה לא היה כדורגל אטרקטיבי, אבל מספיק בשביל סגל די מפורק. הוא כמובן הקפיד על הדרך שלו לעשות דברים: הרבה ריצה, אימוני כושר קשים, עבודה קשה, בלי הרבה שמחה ואושר. זה ייבש את השחקנים. תזכור שאנחנו מדברים על משחק כל שלושה ימים, בלי קהל, כשכולם כל הזמן ביחד בבתי מלון. זה הגיע לנקודה שזה היה קצת יותר מדי לכולם", ממשיך לוונטל.
"זה מי שהוא, זה האופי שלו וקשה לבקר בן אדם על כך שהוא מתנהג כמו מי שהוא, אבל לחלק מהדמויות המרכזיות בחדר ההלבשה – והיו שם הרבה קולות חזקים – זה נהיה יותר מדי. הסגל עדיין היה חזק מספיק ואיכותי בשביל לתקוף את הליגה ולשלוט, איביץ' היה קצת שמרן בדרך שלו. לזכותו ייאמר שהוא תמיד היה מאוד כן ופתוח עם התקשורת, לא התגונן ולא סירב לדבר על שום נושא. הוא דיבר על רכש ועל טקטיקה ועל הצורך שלו ללמוד את הכדורגל האנגלי. אני גם חושב שקשה לבוא למדינה אחרת כשאין לך שום פידבק מהאוהדים. בעונה עם קהל, הוא היה מבין איזה סגנון הקהל רוצה לראות. כששואלים אם הוא התחבר לכדורגל האנגלי, חשוב לקחת את זה בחשבון. מה לעשות שאיביץ' הוא לא 'שייני הפי'. יש לו פרצוף אבן. אולי הוא היה צריך להוריד קצת מגננות ולהיות רך יותר".
איביץ' הניע את הגלגלים ואז בא סיסקו, דמות רכה יותר – אנטיתזה ממש – כדי לקחת את זה משם ולהביא את ווטפורד לעלייה אוטומטית לפרמיירליג. זה תהליך בדיוק הפוך למה שקרה במכבי תל אביב. הצהובים התגעגעו לאיביץ' "הדיקטטור", בדיוק זה שלא יכול היה לנצח בדו קרב מול אגדה כמו טרוי דיני. השאלה היא כמה סבלנות תהיה לאיביץ' בסיטואציה הנוכחית.
אריס זה לא עוד משחק עבור איביץ', ואיביץ' הוא לא עוד יריב עבור אריס. כשחקן, הוא הגיע לאריס ב-2007 ועזב אחרי עונה אחת ליריבה העירונית השנואה – פאוק. שם הוא העביר תשע שנים כשחקן, מאמן נוער ומאמן הקבוצה הבוגרת.
"יהיה מעניין לראות את איביץ' ב'קלאנטיס ויקלידיס' אחרי כל כך הרבה שנים. בוא נגיד שהוא לא יתקבל בחמימות על ידי אוהדי אריס", מנתח כתב ה"גאזטה" היווני וסיליס בלאצוס. "הוא בילה שנים אצל האויבת הכי גדולה שלהם. אוהדי אריס מחכים למשחק בסלוניקי. הנוכחות של איביץ' יכולה לגרום לאווירה להיראות כמו דרבי נגד פאוק".
היוונים בטירוף לקראת השבוע הבא. "אריס ופאוק זה דרבי יווני קלאסי עם שנאה תהומית בין המועדונים. העיר חיה בשביל המשחקים האלה. האוהדים הפנאטיים מאמינים שמי שעובר מאריס לפאוק, או להפך, הוא בוגד ולא מקצוען. סלוניקי היא הבית השני של איביץ' והוא חי בה שנים. הוא עדיין מקבל בה המון כבוד מאוהדי פאוק, אבל זה רק אומר שאוהדי אריס יכינו לו קבלת פנים הפוכה באצטדיון", ממשיך בלאצוס.
"אריס עשתה רכש טוב, אבל עדיין חסר לה בלם ולמעשה אין לה אלטרנטיבה לבלמים הפותחים פביאנו ובראבץ. המטרות של אריס הן להגיע לשלב הבתים בקונפרנס, להתקדם בגביע היווני ולסיים בטופ 4 עם עוד כרטיס לאירופה בעונה הבאה. ניס בשלב הבא? לא שינה כלום. באריס כולם מדברים השבוע על שני גמרים נגד מכבי".
