נתחיל בחדשות הטובות. גם אחרי ההפסד הכל כך מרגיז לבוסניה, נבחרת ישראל נמצאת במצב מצוין וקרובה מאוד להעפלה לשלב שמינית הגמר. למעשה, גם הפסדים בשני המשחקים הקרובים לא ימנעו את השגת המטרה המרכזית שהוצבה לפני האליפות, מלבד תרחיש אחד הכולל ניצחונות של בוסניה מול רוסיה ושל פינלנד מול בוסניה ופולין. החדשות הפחות טובות הן שהפסד הערב מול פולין עשוי – בתסריט ריאלי ביותר – לגרום לנבחרת לסיים את האליפות בשלב הנוקאאוט אמנם, אבל עם ארבעה הפסדים רצופים שיקלקלו את הטעם הנהדר שהשאירו שני ימי הפתיחה.
המשחק הערב הופך אם כן לחשוב ביותר של ישראל באליפות, כשניצחון בו יבטיח לא רק את ההעפלה לשלב הבא אלא קרוב לוודאי גם את המקום השני בסיום הבית המוקדם. צריך לקוות שיום המנוחה אמש עזר לשחקנים לא רק מבחינה פיזית, אלא גם מבחינת ההתאוששות המנטלית מאירועי סיום המשחק האחרון, שיש לו את הפוטנציאל להפוך למשנה המומנטום מבחינת ישראל באליפות. בכדי שזה לא יקרה, חשוב מצד אחד לנתח את הגורמים לנפילה במחצית השנייה ולהפסד הכואב, אך גם לא לשקוע יותר מדי בתסכולים וכעסים ולהפנות את הפנים קדימה להמשך האליפות.
- נבחרת ניגריה עשויה לשחק מול ישראל
- מכבי ת"א: "שחרור פבראני כלל לא עומד על הפרק"
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
איך פספסנו, ואיך ממשיכים הלאה. חוסר ריכוז ועייפות מצטברת היו שתיים מהסיבות העיקריות להפסד שלשום, והן כמובן קשורות אחת לשנייה. שחקני השלישייה המובילה והמצוינת של ישראל, עומרי כספי, ליאור אליהו וגל מקל משחקים עד עכשיו 39, 33 ו-34 דקות למשחק בהתאמה והתשישות שלהם התבטאה ב-11 איבודי כדור משותפים מול בוסניה (שישה של כספי ששיחק 42 דקות!) ובהחטאות עונשין רבות.
ולא שיש מה לבוא בטענות אל ארז אדלשטיין – ההימור שלו ללכת על כל הקופה בשלושת המשחקים הראשונים, גם במחיר התשת הבכירים, היה נכון, ואלמלא האירועים הכמעט ביזאריים של השניות האחרונות שלשום גם היה מוביל לחגיגות עלייה מוקדמות מאוד מהצפוי. אבל במבט קדימה, אי אפשר יהיה להמשיך ולנצח ללא תרומה משמעותית יותר, בדקות ובתוצרת, של שחקני הספסל. השישייה הישראלית המובילה – שלושת הסקוררים פלוס רביב לימונד, יוגב אוחיון ודיאור פישר, אחראית עד עכשיו על 90 אחוז מהנקודות של הנבחרת, בעוד שאר השחקנים קלעו יחד רק 23 נקודות בשלושת משחקי הפתיחה.
אדלשטיין. ההימור שלו היה נכון (AFP)
במשחק האחרון למשל קלעו שחקני הספסל הבוסנים 46 נקודות, לעומת תשע בלבד של המחליפים הישראלים. עם נתונים כאלה קל יותר להבין איך פתיחת המשחק הפנטסטית, המשך ישיר למשחק הקודם מול פינלנד ולסיום מול רוסיה, התמוססה ככל שנקפו הדקות עד לסוף המר. במשחק הערב בפרט ובהמשך האליפות בכלל צריכים שחקני הספסל לבוא לידי ביטוי בצורה משמעותית יותר, גם אם ממש לא הוכיחו את עצמם עד כה.
שחקנים כמו אלישי כדיר, יניב גרין ואפילו בר טימור יכולים לתת תרומה משמעותית בהגנה – להקריב עבירות ולהרביץ קצת למרצ'ין גורטאט ואיי.ג'יי סלוטר – יבזורי ודוסון יכולים ביום נתון לספק נקודות כפי שעשו בחלק ממשחקי ההכנה, וכולם יכולים בעיקר לאפשר למובילים להגיע לדקות ההכרעה עם קצת יותר חמצן בריאות ובראש. מלבד שיתוף הספסל חייב הצוות המקצועי לשדר חיוביות ערב המשחק הקריטי, ולהתרכז בדברים הטובים שהציגה ישראל בשלושת ימי הפתיחה, ויש לא מעט כאלה.
כדיר. יכול לתת תרומה חשובה בהגנה (AFP)
אין טעם לדסקס לשווא את איך לא עשינו פאול ואיך איבדנו את הכדור ההוא, אלא לחשוב איך ניצחנו בשניים משלושת המשחקים הראשונים והינו רחוקים מילימטרים ממאזן מושלם. וישראל עשתה זאת בזכות התעלות המובילים (כספי עם 20 נקודות למשחק עד כה, אליהו עם 17.3), בזכות קשיחות ואגרסיביות המוציאות את היריבות משיווי משקל, ובעזרת המון שכל. הנבחרת מובילה את האליפות בקטגוריית אחוזי הקליעה לשתיים שהיא מאפשרת ליריבות (38.4 אחוזים), נתון המלמד יותר מכל על הגנה חכמה שיודעת לנטרל את החוזקות של היריבה ולהכריח אותה לצאת משטף המשחק שלה.
גם מבחינה התקפית מלמדת הסטטיסטיקה על האינטליגנציה של המשחק הישראלי, כשהנבחרת מדורגת שנייה בקטגורית האסיסטים ושנייה גם בקטגורית אחוזי הקליעה לשתי נקודות. אפילו באחוזי הקליעה לשלוש מדורגת ישראל שלישית, אומנם עם מעט מאוד קליעות, אבל אם לא קולעים אז לפחות לא זורקים יותר מדי, והמודעות לחולשות מעידה גם היא על נבחרת שחושבת. לנבחרת גם לא מעט חסרונות (אחוזי עונשין איומים, המון ריבאונד התקפה ליריבות) אבל ניתן לומר שבמגבלות הקיימות מוציאים אדלשטיין וצוותו את המירב משחקניהם. האם זה יספיק למשחקים הבאים? לא. בכדי לנצח נבחרת כמו פולין – שלא לדבר על צרפת ועל היריבות בשלב הבא, אם וכאשר – חייבת הנבחרת לעלות עוד מדרגה ולערוך התאמות נוספות מלבד כאמור השימוש בספסל.
מקל. הנבחרת חייבת לעלות מדרגה (AFP)
האתגר הפולני. את רוסיה ניצחה ישראל בעיקר הודות למעבר להגנת החילופים במחצית השנייה, ואת פינלנד בעזרת פתרון העזרה והחזרה התוקפני מול מהלכי הפיק אנד רול. מול פולין שתי האופציות הללו עלולות שלא להתאים, משום שבניגוד לנבחרות עליהן גברנו מדובר בנבחרת מגוונת יותר, עם שחקנים טובים במספר עמדות כולל עמדת הסנטר. עם גורטאט מוושינגטון וויזארדס (12.7 נקודות ו-8 ריבאונדים למשחק עד כה באליפות) יתקשו מאוד גבוהי ישראל להתמודד באחד על אחד.
פתרונות אפשריים – לפחות חלקיים – מול הענק הפולני יכולים להיות התשתו על ידי החלפת מספר שומרים עליו או שמירה כפולה ברגע שיקבל את הכדור. אבל פולין זה לא רק גורטאט, זה גם סלוטר (שחקנה של פנתאתינייקוס בעונה שעברה, 3.7 אסיסטים למשחק באליפות), הפורוורד המסוכן מתאוש פוניטקה, ובעיקר אדם ואצ'ינסקי המצוין שנותן עד עכשיו טורניר יוצא מן הכלל עם 18.7 נקודות למשחק באחוזי קליעה מטורפים (62 אחוז ל-2, 58 ל-3).
אליהו. הגויאבות שלו הן מצרך מבוקש (AFP)
מול הנבחרת הפולנית, היריבה החזקה ביותר אותה פגשה ישראל עד כה, צריכה הטקטיקה הישראלית לכלול שימוש בהגנה אזורית. הפולנים מדייקים רק ב-28.1 מעבר לקשת (מדורגים 16 באליפות, כשואצ'ינסקי אחראי על 10 מתוך 18 השלשות של הנבחרת עד כה) ויכולים להתקשות מול אזורית מתואמת, שיכולה גם לסייע לסגור את הצבע, להקשות על גורטאט ולצמצם את הנחיתות בריבאונד ההגנה.
קצב המשחק חייב מבחינת ישראל להיות מהיר. במשחק העומד יש לפולנים שלכמה מהם מבנה גוף של הודפי כדור ברזל יתרון משמעותי, ואפילו מול צרפת החזקה הם הגיעו למשחק צמוד בזכות האטת הקצב. קצב מהיר יושג בעזרת לחץ אינטנסיבי על הכדור (בדומה למשחקים הקודמים) ושחרור כדור מהיר של הרכזים, כשגם כאן הגנה אזורית ממנה קל מעט יותר לצאת למתפרצות יכולה לסייע.
המשימה הערב קשה אם כן, אבל ממש לא בלתי אפשרית. משחק חכם נוסף עם שדרוגים בדמות רוטציה רחבה, החלפת הגנות ושיפור באחוזי הקליעה מהקו ומעבר לקשת יכולים להחזיר בסיום המשחק את החיוך הענק שאי אפשר היה להסיר מפרצופי השחקנים, המאמנים והאוהדים ביומיים הראשונים של האליפות.
דוסון. היום נראה אותו יותר? (AFP)
מה דעתך על הכתבה?