"זו הייתה טעות אנוש, אין לי שום תירוץ", התנצל לואיס דה לה פואנטה, מאמן נבחרת ספרד, בתחילת ספטמבר האחרון. "אני לא חושב שאני צריך להתפטר, אלא לבקש מחילה. שגיתי".
על מה ולמה התנצלות? המאמן הלאומי הריע במחיאות כפיים לנשיא ההתאחדות לואיס רוביאלס, בזמן שזה האשים במסיבת עיתונאים כי מתנהל נגדו קמפיין השמצה בעקבות אותה נשיקה שכפה על הכדורגלנית ג'ני הרמוסו לאחר גמר מונדיאל הנשים בסידני. פוליטיקאים בכירים קראו להתפטרותו מהנבחרת, התקשורת הספרדית שיחרה לטרף ודה לה פואנטה מצא עצמו לראשונה בצד הלא נכון של הסיפור. "הוא מעולם לא חווה משבר כמאמן", העיד איש התאחדות בכתבה ב"אל פאיס" לאחר האירועים. "באיזו בעיה הוא כבר אמור להיתקל כמאמן נבחרות צעירות? ופתאום הוא בלב הסערה".
דה לה פואנטה הצליח אמנם להיחלץ מהחיבור לרוביאלס שהואשם בהטרדה מינית והתפטר, אלא שבמקומו מונה פדרו רוצ'ה שנמצא תחת חקירה בפרשת שוחד של ההתאחדות. הממשלה הגיבה להתרחשויות עם הקמת ועדה מפקחת בראשות אגדת העבר ויסנטה דל בוסקה, אך כידוע כל התערבות פוליטית אסורה והמהלך עלול להוביל לסנקציות. חשש ההדחה מיורו 2024 הוסר, אבל ספרד, זוכת ליגת האומות למי ששכח, לא מגיעה בראש שקט לאליפות אירופה.
"אנחנו צריכים לחשוב רק על מה שבשליטתנו, להתמקד בספורט", ביקש דה לה פואנטה בעת הצגת הסגל ליורו. "כל הרעשים האלה לא יתרמו לנו". ובכל זאת, לפחות כרגע ההתאחדות בברדק מוחלט, השחקנים עדיין במשא ומתן על גובה הבונוסים והמאמן חיכה יותר מדי זמן לקבל את הארכת החוזה שהובטחה לו.
יש נבחרות שצומחות ממשברים. באיטליה, למשל, סערות כאלה בדרך כלל מבשרות טובות ומובילות להתעלות בטורניר עצמו. במונדיאל 1982, בצל שערוריית ההימורים המטלטלת שבמרכזה עמד פאולו רוסי, החלוץ חזר מהשעייה בת שנתיים וכיכב בדרך לזכייה. ב-2006, פרשת שחיתות מפורסמת אף יותר – הקאלצ'ופולי – בעקבותיה יובנטוס הורדה לסרייה B ומילאן ואחרות נענשו בהפחתת נקודות. האזורי התגברו על זה וגם על ניסיון ההתאבדות של שחקן הנבחרת לשעבר ג'אנלוקה פסוטו, והניפו את הגביע העולמי בגרמניה.
ספרד לא רגילה להתמודדויות כאלה. אפילו העיסוק הקבוע בקרבות ברצלונה-ריאל הפנימיים נדחק יחסית לשוליים. דה לה פואנטה מנסה לרתום את כולם למשימה ומדבר בשבח האחדות, אך כאמור יש על השולחן יותר מדי עניינים שלא קשורים ישירות לכדורגל.
לפני כשלושה חודשים וחצי הודיעה ההתאחדות הספרדית על סיכום שהושג עם דה לה פואנטה עד אחרי מונדיאל 2026. הוא הצליח לייצב את הנבחרת אחרי השינויים התכופים של רוברט מורנו ולואיס אנריקה, והשחקנים אוהבים אותו ומחוברים אליו. הרי רובם זכו איתו בתארים: יורו 2015 עם נבחרת הנוער, יורו 2019 עם הנבחרת הצעירה, מדליית הכסף במשחקים האולימפיים בטוקיו לפני כשלוש שנים וליגת האומות עם הנבחרת הבוגרת. "לואיס, תהיה רגוע ותעבוד, חידוש החוזה הוא רק עניין של זמן", הובטח לו.
למרות זאת, החתימה הרשמית נגררה עד 10 ימים לפני פתיחת היורו, ואחרי משא ומתן מואץ במטרה להספיק זאת לפני הטיסה לגרמניה. הדברים נכונים גם לגבי המענקים אותם דורשים השחקנים. דיבורים היו, סיכומים נעשו, אבל בלי שורה תחתונה. גם את הסוגיה הזו מקווים לפתור לפני הבעיטה הראשונה בכדור.
מאבקי ריאל-בארסה תמיד מעסיקים את ספרד. אמנם פחות מאשר בעבר לאור הדרמות האקטואליות, אך עדיין שם. פרט למאבק הפוליטי ארוך השנים, אלה שני המועדונים הגדולים ולכל אחד מהם שני עיתונים שמעצבים את דעת הקהל. גם ברצף הזכיות ביורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012, הנושא ליווה את דור הזהב בכל צעד ושעל. דה לה פואנטה זכה לטעימה מכך בביקורת שנמתחה עליו בעקבות אי זימונו של לוקאס ואסקס המדרידאי, שבעצמו הלהיט את הרוחות עם פוסט של שני אימוג'ים צוחקים (אותו מחק תוך זמן קצר).
מאז מינויו בדצמבר 2022, הקפידו במדריד לספור לדה לה פואנטה את הזימונים של שחקני ריאל, אחרי טענות לאפליה בתקופת לואיס אנריקה שלגישתם נתן עדיפות לאנשי ברצלונה. "דה לה פואנטה שבר את הטרנד", התלהבו אחרי סדרת זימונים שבכולם היה מספר שווה של נציגים משתי היריבות המושבעות. לקראת היורו שוב התבצעה חריגה ובעקבותיה הטרוניות המוכרות.
הסגל עוד ישתנה עד המועד האחרון לרישום ביום שישי, ושלושה שחקנים ינופו ממנו, אבל לפחות כרגע יש לברצלונה (אחרי עונה ללא תואר) יותר נציגים מאשר אלופת ספרד ואלופת אירופה הטרייה ממדריד. כל ארבעת השחקנים הכי צעירים בסגל מגיעים מהמועדון הקטלאני, כולל פרמין לופס שזומן לראשונה על חשבון מרקו אסנסיו, אקס ריאל.
דה לה פואנטה בן ה-62 תמיד האמין בכוחות העתודה. הרי הוא הדריך את כל הנבחרות הצעירות של ספרד מאז 2013, ועוד לפני כן אימן את הנוער של סביליה ואתלטיק בילבאו. חסוס נבאס, השחקן הוותיק בסגל שיהיה גם אחד הקפטנים ביורו, צמח תחתיו לפני יותר מ-20 שנה בסביליה (יחד עם סרחיו ראמוס ואנטוניו פוארטה המנוח) וסוגר איתו מעגל כעת לפני גיל 39, כשריד היחיד מהתואר האחרון (יורו 2012) אחרי פרישתם של סרג'יו בוסקטס וג'ורדי אלבה.
הילדים לאמין ימאל ופאו קובארסי, שעוד שיחקו בארגז החול בגן יולנדה כשנבאס חגג לפני 12 שנים עם הגביע האירופי בקייב, מהווים כמובן דוגמאות עדכניות יותר לשימוש של דה לה פואנטה בדור החדש. אבל דווקא האמון הבלתי מסויג בפדרי מלמד על הקו שלו. הוא נתן לקשר את הבכורה בגיל 17 בנבחרת הצעירה וכעת החזיר אותו לסגל הבוגר – כמעט שנתיים מאז ההופעה האחרונה במדי לה רוחה וכמובן לראשונה בעידן שלו. "אין לי ספק לגביו", הסביר המאמן את הזימון של הקשר הפציע. "אני רואה כל יום איזה כדורגלן אדיר הוא. יש לו כל כך הרבה כישרון, הוא רק צריך לפגוש שוב את פדרי ההוא ולעלות על המסלול הנכון. אנחנו נעזור לו והוא יעזור לנו".
פדרי, אחד מכוכבי ספרד בהגעה לחצי הגמר ביורו הקודם, חוזר לנבחרת שונה. אז בוסקטס עוד היה הקשר האחורי הבכיר, ואילו היום זו הנבחרת של רודרי. במצב דומה נמצא דני אולמו, שהצטיין אף הוא לפני שלוש שנים ונחשב לאחד מיקיריו של דה לה פואנטה מהנבחרות הצעירות, אך גם הוא לא היה כשיר ברמה קבועה וראה את ימאל וניקו וויליאמס מספקים הופעות מרנינות יחד בכנפיים. שחקנה של ר.ב. לייפציג יכול להחליף אחד מהם, לשחק כ-10 ואפילו כ-9 מדומה, אבל מקומו כבר לא מובטח. כי מבחינת דה לה פואנטה אין כוכבים. את זה הוא משאיר לנבחרות הגדולות האחרות.
"אין מי שלא מדבר על אנגליה, פורטוגל וצרפת, אבל הן נבחרות שונות מאיתנו", קבע המאמן כאשר הציג את הסגל הספרדי. "אולי אין לנו הרבה כוכבים מבחינה אישית, אבל יש לנו שחקנים טובים מאוד ואנחנו חזקים מכל היתר כקבוצה. נהווה סיכון עבור כל יריבה. גם אנחנו פייבוריטים לזכייה".
מה דעתך על הכתבה?