ארגנטינה עשויה לסיים הלילה (שבת) אחת מהבצורות המפתיעות ביותר בתולדות הספורט. לא פחות מ-22 שנים חלפו מאז הפעם האחרונה בה זכתה ה"אלביסלסטה" בתואר משמעותי (אליפות העולם או אליפות דרום אמריקה), ומסי וחבריו עשויים לשים קץ לשערורייה הספורטיבית ולשמח את מיליוני מעריציהם בארגנטינה ובעולם כולו. הלילה ההיסטורי (אולי) שלפנינו הוא הזדמנות טובה לבחור את 10 הכדורגלנים הארגנטינאים הגדולים של כל הזמנים. המשימה ממש לא פשוטה, והעובדה שאגדות כמו אגוארו, ריקלמה, סימאונה, קרספו, קאניג'ה ובורוצ'אגה נשארו בחוץ רק מדגישה את גדולתם של העשרה שכן נכנסו.
מקום עשירי – אובלדו פיליול
ארגנטינה לא הצמיחה יותר מדי שוערים גדולים, אבל "אל פאטו" היה ללא ספק אחד כזה. השוער המצוין שהוביל את ריבר פלייט לזכייה בשבע אליפויות מקומית הגיע לשיאו במונדיאל 1978, עם כמה הופעות בלתי נשכחות וארבע ספיגות בלבד בשבעה משחקים. ההצלות הגדולות של פיליול בגמר אותו טורניר מול הולנד סייעו מאד לאלביסלסטה להניף את הגביע העולמי בפעם הראשונה בהיסטוריה.
- כרטיסים לגמר הקופה האמירו ל-900 דולר
- צפו: ארגנטינה בגמר הקופה עם 1:6 על פרגוואי
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
מקום תשיעי – קרלוס טבס
במקרה של קרליטו כדאי לתת למספרים ולתארים לדבר – שבע אליפויות עם חמש קבוצות שונות בארבע מדינות שונות, זכייה אחת בצ'מפיונס ליג ואחת בליברטדורס. אז הוא לא הכי נחמד, לא הכי חכם ובוודאי שלא הכי יפה, אבל אין ספק שהוא ווינר ענק. בנבחרת המאזן שלו קצת פחות מרשים (13 שערים ב-72 הופעות וללא תארים), אבל הוא היה הגורם המרכזי לזכייתה של נבחרתו במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה ב-2004, עם שמונה שערים בששה משחקים.
טבס במדי ארגנטינה. מכונת תארים (Gettyimages)
מקום שמיני – חביאר מסצ'ראנו
ה"בוס הקטן" ערך את הופעת הבכורה שלו במדים הלאומיים עוד בטרם מלאו לו 20, ועד היום הוא עמוד התווך שלה כבלם, כקשר אחורי ובעיקר כמנהיג. מסצ'ראנו היה מהמצטיינים של נבחרתו במונדיאל האחרון בברזיל, והוא גם הספורטאי הארגנטינאי הראשון שזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות (במשחקי אתונה ובייג'ינג). גם ברמת הקבוצות ידע הצלחות רבות, הכוללות אליפות ברזיל (עם קורינתיאנס), שתי אליפויות ארגנטינה (עם ריבר פלייט), ואינספור תארים עם ברצלונה בחמש העונות האחרונות.
מקום שביעי – חביאר סאנטי
המגן הקשוח הוא שיאן ההופעות בנבחרת ארגנטינה עם 145 הופעות. המספרים שלו באינטר, בה שיחק לא פחות מ-19 שנים, מרשימים אף יותר – 858 משחקים רשמיים, שהפכו אותו לשחקן השדה ששיחק הכי הרבה משחקים בהיסטוריה של הכדורגל. את משחקו ה-700 במדים הכחולים שחורים ערך בגמר הצ'מפיונס ליג של 2010, בסיומו הניף את הגביע והשלים זכייה בטרבל. מלבד זאת זאנטי הוא גם מתנדב רב פעלים, תורם נדיב לשלל ארגוני צדקה, שגריר עולמי של ה"ספיישל אולימפיקס" ובקיצור פשוט בחור יוצא מן הכלל.
סאנטי. "אל קפיטן" (Gettyimages)
מקום שישי – גבריאל באטיסטוטה
"באטיגול" הוא גדול הסקוררים בהיסטוריה של האלביסלסטה, עם 56 שערים ב-78 משחקים, ממוצע של 0.78 שערים למשחק (גבוה בהרבה מהממוצעים של מסי ומראדונה). החלוץ המחונן היה האחראי הישיר לזכייתה של נבחרתו בשני התארים האחרונים שלה, בקופה אמריקה ב-1991 (מלך שערי הטורניר) ו-1993 (שני שערים בגמר). ל"מלאך גבריאל" הייתה גם קריירה מפוארת בפיורנטינה, במדיה הבקיע 168 שערים ב-269 הופעות.
באטיסטוטה. מלך השערים (Gettyimages)
מקום חמישי – דניאל פסארלה
ה"גראן קאפיטנו", הקפטן הגדול של הנבחרת במונדיאל 1978 בו הניף את הגביע ההיסטורי, ובמונדיאל 1982 הפחות מוצלח (ממונדיאל 86 נעדר בשל מחלה ו/או סכסוך עם מראדונה). פסארלה הוא אחד מגדולי הבלמים בהיסטוריה של המשחק ובוודאי אחד מהמבקיעים המצטיינים בין שחקני ההגנה, עם 22 שערים במדים הלאומיים ו-143 במדי הקבוצות בהן שיחק. הליברו המצויין היה אחד מן השחקנים הקשוחים ואחד מן המנהיגים החזקים ביותר שידע הכדורגל הארגנטינאי.
מקום רביעי – מריו קמפס
רק לשחקן אחד בהיסטוריה של הנבחרת הארגנטינאית הייתה הופעה משכנעת יותר מזו של מריו קמפס במונדיאל 1978. ה"מטאדור" העוצמתי דרס את כל מה שנקרה בדרכו בדרך לזכייה מרשימה בטורניר הביתי, כשהוא מבקיע שישה שערים (כולל שניים בגמר) וזוכה בתואר שחקן הטורניר. גם בולנסיה הייתה לחלוץ בעל רעמת התלתלים קריירה אדירה שכללה 116 שערים ב-185 משחקים.
מקום שלישי – אלפרדו די סטפנו
אמנם ליד שמו של אגדת הכדורגל מופיע בדרך כלל התואר "גדול שחקני אירופה בכל הזמנים", אבל בכל זאת מדובר בשחקן שנולד וגדל בבואנוס איירס, אותה עזב לבלי שוב (כשחקן) בגיל 23. לפני הפרידה הספיק להוליך את ארגנטינה לזכייה בקופה אמריקה ב-1947 ואת ריבר פלייט לשתי אליפויות. לאחר מספר שנים בקולומביה נחת במדריד, שם הפך את ריאל לקבוצה הטובה בעולם. די סטפנו זכה עם הבלאנקוס בשמונה אליפויות מקומיות וחשוב מכך – בחמישה גביעי אירופה לאלופות ברציפות, כשהוא כובש בכל חמשת משחקי גמר. החלוץ המהולל אף שיחק 31 משחקים במדי נבחרת ספרד (23 שערים) ובעיקר שינה לחלוטין את פניו של הכדורגל ביבשת אירופה.
די סטפנו (משמאל). עוד אגדה ברשימה (Gettyimages)
מקום שני – דייגו ארמנדו מראדונה
מבחינתם של מרבית הארגנטינאים, הצבתו של דייגו במקום השני בדירוג כלשהו היא בבחינת חילול הקודש. הוא הרי הוליך כמעט במו רגליו (וידו) נבחרת בינונית לזכייה במונדיאל 1986 תוך תצוגת תכלית חסרת תקדים, הוא הפך את נאפולי הקטנה לאלופת איטליה ולאימפריה אירופאית, הוא ניפק את כמה מרגעי הכדורגל הקסומים בתולדות המשחק, הבקיע, בישל, היתל, זגזג ואף נבחר לשחקן הטוב במאה ה-20 (בצוותא עם פלה). אז מדוע הוא במקום השני? מעט בגלל הסיום העגום של הקריירה המפוארת שלו, ובעיקר בגלל השחקן שבמקום הראשון.
מראדונה בעוד סלאלום. הגדול מכולם? (Gettyimages)
מקום ראשון – ליאונל מסי
כמו מקבילו מהכדורסל, מייקל ג'ורדן, יודע ליאו מסי להיות הטוב ביותר, ובעונה לאחר מכן לחזור משודרג. השנה למשל חזינו בפרעוש הופך ממכונת שערים בלתי ניתנת לעצירה גם למבשל שערים יוצא דופן ולעושה משחק ברמה הגבוהה ביותר. רשימת השיאים האישיים שלו אינסופית (91 שערים בשנה אזרחית, מלך שערי ברצלונה/ספרד/ליגת האלופות בכל הזמנים, זכייה ארבע פעמים בכדור הזהב, ואלו רק חלק זעיר משיאיו), רשימת ההישגים הקבוצתיים מפוארת לא פחות (שבע אליפויות ספרד, ארבע זכיות בליגת האלופות), וגם במדי הנבחרת זה כבר נראה הרבה יותר טוב בשנים האחרונות (46 שערים ב-101 משחקים). זכייה בקופה ובעיקר זכייה במונדיאל הקרוב ברוסיה יסייעו לו לקבע סופית את מעמדו כגדול שחקני הכדורגל בכל הזמנים.
מסי במדי האלביסלסטה. תואר ראשון בקרוב? (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?