הפודקאסט של ספורט1 "מחצית בשכונה" בהגשת רון עמיקם עלה לאוויר. בפרק ה-48 התארח כדורסלן העבר תומר שטיינהאור, מי ששיחק שבע שנים במכבי חיפה אך מזוהה יותר מכל עם הפועל תל אביב, למרות שלבש את מדיה שלוש שנים בלבד. שטיינהאור חזר לתחילת הדרך לצד עדי גורדון ("הכי תחרותי שהכרתי, היה מתקן סטטיסטיקה לטובתו") והמאמן פיני גרשון, סיפר כיצד "נדלק" על הפועל ת"א והפך לחלק מהקבוצה שזכתה בגביע המדינה האחרון בתולדות המועדון והגיעה שלוש פעמים רצופות לגמר הפלייאוף.
צפו בפרק ה-48 של "מחצית בשכונה"
בהמשך דיבר על הקשר המיוחד עם רלף קליין ("איש עם אינטיליגנציה רגשית נדירה"), האגרוף שספג מלאבן מרסר במשחק הגמר המכריע והפסד האליפות לגליל עליון למרות היעדרותה של מכבי ת"א מהגמר: "היינו עסוקים בזה שמכבי הפסידה". שטיינהאור סיפר גם על המעבר להפועל חולון של נחום מנבר, ההגעה המפתיעה למכבי ת"א בניגוד לאמונתו, הקונפליקט סביב הפועל ת"א של היום, עופר ינאי ועזיבת האולטראס, לצד הזיכרונות מעודד קטש ביורובאסקט 97' ומהתקופה כאב לשלישייה בשיא הקריירה.
שטיינהאור חזר לתחילת הדרך במכבי חיפה וסיפר כיצד מצא את עצמו לצד כוכבים גדולים כבר בגיל צעיר: "פתאום אתה ילד ומשחק עם עדי גורדון. מבחינתי הוא היה הדבר הכי גדול בכדורסל הישראלי. הוא היה אובססיבי לניצחונות ברמה שלא הכרתי – הכי תחרותי שראיתי. גם באימונים הכי קטנים הוא רצה לנצח בכל דבר. היו פעמים שהוא היה מתווכח על אסיסטים או סטטיסטיקות כי הכול היה חשוב לו. זה לימד אותי מהר מאוד מה זאת מקצוענות".
על העבודה עם פיני גרשון במכבי חיפה סיפר: "פיני היה אחר מכולם. הוא ראה כדורסל אחרת, דיבר אחרת, ניהל חדר הלבשה אחרת. כשאתה צעיר אתה לא תמיד מבין את זה, אבל בדיעבד אני מבין כמה למדתי ממנו. הוא ידע להוציא משחקנים דברים שאחרים לא הצליחו להוציא".
שטיינהאור סיפר שהמעבר להפועל תל אביב שינה לו את הקריירה ואת הזהות הספורטיבית: "שיחקתי יותר שנים במכבי חיפה, אבל הפועל תל אביב זה המקום שהכי נכנס לי ללב. באתי לשם ונדלקתי מיד – על אוסישקין, על הקהל, על האנרגיה. זה היה מקום אחר לגמרי. הרגשנו שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר מקבוצת כדורסל".
על החיבור המיוחד שנוצר באוסישקין והאווירה סביב הקבוצה ההיא סיפר: "אוסישקין היה מקום שלא דומה לשום דבר אחר. לא משנה מי הייתה מגיעה – הרגשת שהאולם רועד. הקהל היה חלק מהקבוצה, ממש שחקן שישי. היו משחקים שלא שמעת את מי שלידך. כשעלית לפרקט הרגשת שאתה חייב להילחם על כל כדור, אחרת הקהל יאכל אותך, אבל באהבה. זה משהו שקשה להסביר למי שלא היה שם".
על התקופה הגדולה של הפועל תל אביב בשנות ה-90 איתה הגיע שלוש פעמים רצוף לגמר הפלייאוף וזכה בגביע האחרון של המועדון עד לגביע היורוקאפ: "הייתה לנו קבוצה אדירה עם חדר הלבשה מיוחד מאוד. כולם רצו בשביל כולם. לא היינו נוצצים כמו מכבי תל אביב, אבל הייתה אצלנו קשיחות ואופי שלא היו להרבה קבוצות בארץ".
שטיינהאור סיפר שגם בתוך השנים הגדולות היו לא מעט פיצוצים ומתחים: "מבחוץ כולם זוכרים הצלחות וגמרים, אבל היו גם המון אגו ולחץ. זאת הייתה קבוצה עם הרבה מאוד דמויות חזקות. לפעמים היינו רבים ומתפוצצים באימונים, אבל דווקא מזה נוצר החיבור. ידענו להרוג אחד את השני באימון ואז לצאת ביחד למלחמה במשחק".
על רלף קליין סיפר בהתרגשות: "רלף היה איש עם אינטליגנציה רגשית נדירה. הוא ידע לדבר עם כל שחקן בצורה אחרת, ידע מתי ללחוץ ומתי לחבק. היו לו יחסי אנוש שלא רואים כמעט אצל מאמנים. הוא גרם לך להרגיש חשוב גם אם לא היית הכוכב של הקבוצה".
שטיינהאור נזכר גם באחד הרגעים הזכורים בקריירה – האגרוף שספג מלאבן מרסר: "פתאום, בתחילת המשחק החמישי, אני מקבל אגרוף. אמרתי לו "אתה זקן" או משהו כזה ושמעון מזרחי טען גם שאמרתי משהו על רקע גזעני, מה שבחיים לא היה. זה היה רגע הזוי לגמרי. ברור שזה טלטל את המשחק ואת כולם, אבל אני לא אוהב לברוח לתירוצים. בסוף היינו צריכים לנצח את הסדרה הזאת בלי קשר".
על אובדן האליפות לגליל עליון סיפר בכאב: "זו אחת האכזבות הכי גדולות שהיו לי. היינו עסוקים בזה שמכבי תל אביב הודחה ולא הייתה בגמר, כאילו הדרך סלולה לנו לאליפות. במקום להתרכז בעצמנו, התעסקנו במה קרה למכבי – ובסוף שילמנו על זה".
על המעבר להפועל חולון עם רלף קליין והפרויקט של נחום מנבר אמר: "בחולון הרגשנו שאנחנו בונים משהו ענק. היו שם כסף גדול, שמות גדולים והמון רעש סביב הקבוצה. זאת הייתה מין קבוצת גלקטיקוס ישראלית. הכול היה גדול מהחיים".
שטיינהאור סיפר גם כיצד מצא את עצמו דווקא במכבי תל אביב, למרות הזיהוי המוחלט עם הפועל: "בחיים לא חשבתי שאשחק במכבי. זה היה מנוגד לכל מה שגדלתי עליו, אבל בסוף בכדורסל דברים מתגלגלים אחרת. זה יצר אצלי קונפליקט אמיתי".
על ההבדלים בין שני המועדונים הגדולים סיפר: "בהפועל הכול היה רגשי יותר – משפחה, אמוציות, כאוס וטירוף. במכבי הכול היה הרבה יותר מסודר ומקצועני. פתאום אתה מבין מה זה מועדון אירופי אמיתי, איך חושבים ואיך בונים מערכת שרוצה לקחת כל תואר. בתור מישהו שבא מהפועל זה היה שוק מסוים".
שטיינהאור סיפר גם על התגובות שקיבל מאוהדי הפועל בעקבות המעבר: "היו אוהדים שקיבלו את זה מאוד קשה. מבחינתם לעבור מהפועל למכבי זה קו שלא חוצים. הבנתי אותם, כי גם אני גדלתי על היריבות הזאת. מצד שני, כשאתה שחקן מקצוען אתה מבין שהקריירה לא תמיד הולכת לפי הרגש".
על אותו רגע מפורסם בגמר הגביע מול הפועל ירושלים אמר: "ישבתי על הספסל של מכבי תל אביב כשעדי גורדון קלע את סל הניצחון להפועל ירושלים. באותו רגע קפץ ממני האוהד ויצא לי 'יש'. שכחתי איפה אני יושב בכלל. הפסדתי מענק של 20 אלף דולר אבל לא היה אכפת לי".
שטיינהאור דיבר גם על הפועל תל אביב של היום ועל עופר ינאי: "אני חי בקונפליקט עם מה שקורה היום. מצד אחד, ברור שעופר ינאי לקח את הפועל למקומות שאף אחד לא חלם עליהם – כסף, שאיפות, יורוליג. מצד שני, הפועל בשבילי תמיד הייתה גם דרך, קהל וזהות. קשה לי עם חלק מהדברים שקורים סביב המועדון".
על עזיבת האולטראס אמר: "זה כאב לי מאוד. הפועל תל אביב בלי הקהל הזה זה לא אותו דבר. מי שלא היה באוסישקין בתקופות ההן לא יכול להבין מה זה היה בשבילנו השחקנים".
שטיינהאור החמיא גם לעודד קטש ולנבחרת ישראל של יורובאסקט 97': "לעודד היה כישרון שאין להרבה שחקנים. הוא ראה את המשחק אחרת מכולם. ביורובאסקט 97' הרגשנו שאנחנו מסוגלים להתמודד עם כל נבחרת באירופה".
על אותו דור של הנבחרת הוסיף: "הייתה לנו תחושה שאנחנו יכולים לנצח כל אחד. עודד היה המנהיג על המגרש, עם ביטחון ורוגע שנתנו לכולם להאמין. בפעם הראשונה באמת הרגשנו שנבחרת ישראל יכולה להסתכל לנבחרות הגדולות בגובה העיניים".
לקראת הסיום סיפר כיצד החיים האישיים השפיעו עליו בשיא הקריירה: "להיות אבא לשלישייה בזמן שאתה משחק במכבי תל אביב זה טירוף מוחלט. מצד אחד לחץ מטורף בכדורסל, מצד שני אתה חוזר הביתה לשלושה תינוקות. אבל בדיעבד זה גם הציל אותי, כי זה נתן לי פרופורציות אחרות לחיים".
על השילוב בין הבית לקריירה הוסיף: "בדיעבד אני לא יודע איך עברנו את התקופה הזאת. יש אימונים, טיסות, משחקים, ואז אתה חוזר הביתה ואין שינה. אבל דווקא זה שמר אותי שפוי. הכדורסל היה עולם אחד, והבית הכריח אותי לזכור שיש חיים מעבר למשחק".
לקראת סיום סיפר שטיינהאור שגם שנים אחרי הפרישה יש רגעים שלא עוזבים אותו בלילות: "אני עדיין חולם שאני זורק לסל, דווקא מהשלוש. יש רגעים בקריירה שלא משתחררים ממך, לא משנה כמה שנים עוברות. אנשים זוכרים משחקים, תארים ורגעים גדולים, אבל בתור שחקן אתה זוכר דווקא את הדברים שלא הצלחת לעשות. זה נשאר איתך".
מה דעתך על הכתבה?