החתן: גם מבלי להתייחס לנתונים הסטטיסטיים המאוד אינפורמטיביים לכשעצמם (רק 5.1 נקודות בממוצע למשחק בעונה האחרונה בליגה, הנתון הנמוך ביותר עבורו מאז שנת 2005), ניתן לומר כי החלטתו של יוגב אוחיון לעבור להפועל ירושלים הייתה נכונה, שלא לומר הכרחית. הרכז הישראלי שמעולם לא נחשב למוכשר ביותר או לאלגנטי ביותר מבין בכירי שחקנינו, פילס את דרכו אל עבר פסגת הכדורסל המקומי בזכות יכולותיו הפיזיות ובעיקר בזכות אופיו הבלתי מתפשר ומשחק הלחימה מלא ההתלהבות שלו.
מכיוון שאת עונותיו האחרונות בילה אוחיון באחד ממקומות העבודה המדכאים ביותר במחוזותינו, מקום בו הלחץ מרקיע שחקים והשחקנים הישראלים הפכו בו מנכס לנטל, הירידה ביכולותיו הייתה כמעט בלתי נמנעת. אוחיון נחשב על ידי אוהדיו לאחד מהישראלים היציבים ביותר בליגה בכלל ובמכבי ת"א בפרט בשנים האחרונות, ועל ידי מתנגדיו לשחקן המוערך יתר על המידה ולסמל הבינוניות של המועדון הצהוב באותו פרק זמן. על עובדה אחת יסכימו כולם – כשהוא כבוי וחסר שמחת חיים מדובר בשחקן שרחוק ממיצוי הפוטנציאל שלו, ובכזה שמגרעותיו מתבלטות ומעלימות את יתרונותיו היחסיים.
בדיוק על רקע זה נראה מעברו של "יוגי" מההיכל הקודר לארנה הצוהלת, וממבט מפניהם הארוכות של ניקולה, שמעון ושות' אל אלו המחייכות של אורי אלון ואנשיו, כצעד מתבקש. האלופה הטרייה צפויה לקלוט אותו עם כל החום והאהבה אליהם התגעגע בשנים האחרונות, ואז תעבור חובת ההוכחה כולה אליו.
אוחיון יצטרך להוכיח כי כוחו עדייו במותניו וברגליו האתלטיות, ולספק עונה בה ישחזר את ימיו היפים בעידן דיוויד בלאט. לנוכח דעיכתו של הלפרין ועזיבתו הצפויה של טימור הוא צפוי להשתלט במהרה על משבצת הגארד הישראלי הבכיר, אד עדיין יהיה חייב לצלוח כמה מבחנים לא פשוטים, כמו הסתגלות למאמן זר נוסף והמשחק לצידו של המקפיצן הבלתי נלאה, קרטיס ג'רלס. אוחיון שכבר הוכיח את יכולות הסתגלנות שלו לא פעם בעבר, יכול בהחלט לעמוד במשימה.
אוחיון מחפש אהבה (הפועל ירושלים, רשמי)
הכלה: צירופו של יוגב אוחיון הוא בבחינת הצהרה כפולה של האלופה. החלק הראשון והפחות חשוב שלה מתייחס כמובן למאבק הבלתי נגמר מול מכבי ת"א. הפועל ירושלים שוב קולטת שחקן שנזרק על ידי הצהובים, שוב עתידה להפיק ממנו הרבה יותר תועלת משהפיקה האקסית, ותתייצב לפתיחת העונה עם סגל ישראלי מרשים ומנוסה הרבה יותר משל יריבתה הגדולה. החלק השני, הפחות מוצהר אך היותר חשוב, הוא החלטתה של הקבוצה לשים את ההווה לפני העתיד.
עם שלושה חברים במועדון ה-30 פלוס וכנראה ללא בר טימור,רפי מנקו ורועי הובר צפויה ירושלים לשלוט בליגה גם בעונה-שתיים הבאות, אך עשויה להיתקל בבעיה בעתיד הרחוק יותר, ביום שאחרי עידן אליהו והלפרין המתקרב בצעדי ענק.
שחרורו האפשרי של טימור נראה כבעייתי ביותר, מאחר ומדובר בגארד הישראלי הבכיר לגילו, ובאחד שאמור להיות דומיננטי לפחות בליגה המקומית במשך 6-7 השנים הבאות. התרסקותה הנמשכת של מכבי ת"א, האליפות האחרונה והרצון להצליח שוב באירופה פתחו את תאבונם של מנהלי ירושלים, שמוכנים כנראה להקריב חלק מתכוניותיהם ארוכות הטווח למען השגת המטרות המידיות. ימים יגידו אם מדובר היה בהחלטה נכונה.
ירושלים הפקידה את ההווה אצלו, אבל מה עם העתיד? (עדי אבישי)
האקסית: בין אם שחררה את אוחיון מתוך רצון להחתימו מחדש על חוזה מופחת, ובין אם מתוך רצון כנה להיפרד בשל יכולותיו ביחס לעלותו הכספית, התוצאה הסופית היא זהה. מכבי ת"א עתידה לפתוח את העונה הבאה עם סגל שיכלול ככל הנראה שני שחקנים ישראלים בלבד (פלוס לא מעט מתאזרחים), עם מעט מאוד שחקנים בעלי ניסיון רציני ביורוליג ועם המון פנים חדשות ודי אלמוניות.
יש שיאמרו ממהפכה מתבקשת לנוכח הכישלון העצום בשנים האחרונות והקיצוץ בתקציב. אחרים יטענו כי מדובר בשינוי דרסטי מדי, וישאלו את עצמם מי אמור למשל לשמש כקפטן הקבוצה בעונה הבאה, ולהוליך אותה לקרב הרלוונטי שלה, מול האדומים מבירת ישראל ולא מול האדומים מבירת רוסיה. אך השאלה הגדולה והמסקרנת ביותר נשארת תלויה ובלתי פתורה: איך יתכן שאותם האחראים למהפכות הקודמות והכל כך כושלות בסגל הצהוב מקבלים את הקרדיט פעם נוספת, בדרך אולי לכישלון מהדהד נוסף.
שחרור מאסיבי מדי? אוחיון ומקל (עדי אבישי)
מה דעתך על הכתבה?