1. מחאת אוהדי בני יהודה כלפי ברק אברמוב בעניין מכירתו של ירדן שועה – כיעד ולא כאמצעי – היא מהמוצדקות שיש. נהמות כלפי שחקנים ממוצא אפריקני כחלק מהמחאה הזו היא מהמטופשות שיש. כשאוהדים של קבוצה בה משחקים מאוויס צ'יבוטה ואיסמעילה סורו נוהמים לשחקנים מקבוצה אחרת, הם נוהמים כלפי השחקנים שלהם. זה מכוון? זה לא גזעני? לא מענישים על זה.
הפטנט הזה היה חלק מהמאבק כלפי הבעלים הקודמים של בני יהודה, משה דמאיו. הדרך הזו, שבה מנסים לגרום לבעלים נזק כלכלי כדי שהוא יילך, היא דרך נבזית. כי אוהד שהולך נגד הקבוצה שלו כדי לגרש משם את הבעלים שלה, הוא לא אוהד. המועדון הוא מעל הכל, מעל כל בעלים או שחקן, תואר או יעד. אם אין מועדון, אין שום דבר מכל אלה. חבל שביום כזה כמו שהיה ליוסי בניון אנחנו לא מתרכזים בפלא הזה, אלא בתופעה המכוערת מנגד. המשחק היפה הזה מתכער מיום ליום.
2. חגיגת ה-VAR שצפויה לנו בשבועות הקרובים, החל מהפיילוט בליגה א' ועד להכנסה שלו למשחקי הפלייאוף, תסתיים במפח נפש. בישראל אפשר להוסיף שיפוט וידאו, אבל אי אפשר לשנות את האופי של השופטים. יישב שופט בחדר וידאו וינסה לדפוק את החבר שלו שנמצא על המגרש, או להפך, כי האינטריגות באיגוד גדולות אפילו מהשחצנות של חלקם.
תופעה מכוערת. אוהדי בני יהודה אמש במושבה (עדי אבישי)
הרי מה יש היום? יש VAR מאולתר, כי חלק מאנשי האיגוד יושבים בבית וצופים במשחקים, ולשופטים במגרש יש מערכת שמע, ואיכשהו יש מי שלוחש למישהו שלוחש למישהו ואם השופט במגרש מספיק חכם כדי למשוך זמן, הוא גם יכול לקבל בסוף את ההחלטה הנכונה. אצל שחצנים מסוגם של אלי חכמון, לא משנה מה יגידו באוזן, או מה יגיד לו בעוד חודש וחצי שופט ה-VAR, הוא רואה מה שהוא רוצה וגם כשהוא לא רואה, הוא שורק מה שהוא רוצה. אתמול הוא לא ראה משיכה הדדית בין ווגוץ' לאוגו, ופסק פנדל לטובת אוגו, שגם בצפייה בלופ קשה לראות אותו. כי ככה חכמון שופט – והוא לא היחיד. הרי היה לנו את פפיר רק לפני שבוע.
השתיקה של שי ברדה בעמדת הראיונות על שאלת השיפוט הייתה מצוינת. אבל גם במקרה של שתיקה, כדי להתגבר על בעיית שיפוט – כפי אמר כבר שמלוק מחרבוסקי האגדי – פשוט צריך להוביל בהפרש ששום שופט לא יוכל למחוק. מכבי נתניה מגלה לדאבונה כי למרות כדורגל נהדר שהיא מציגה כבר שנה וחצי, היא עדיין לא מועדון גדול. כי אם הייתה כזו, לא היה נפסק מולה שום פנדל שנוי במחלוקת.
האירוע המדובר אמש בטרנר (דני מרון)
3. מאז נבחר מיכאל וידל כראש עיריית רמלה לפני שנה וחצי, הוא עשה הכל כדי להתיר את הקשר בין בית"ר ת"א לעיר רמלה וכנגזרת מכך, את הקשר שבין רמלה למכבי ת"א, קבוצת האם. האינתיפאדה הזו מעוררת היום מהומה משום שמכבי ת"א רוצה למצוא פתרון חוקי. נניח קבוצת בת שלא תפריע לאיש, לא תוכל לעלות לליגת העל, וכמובן שלא להופיע במשחקי הגביע. אלא שמתברר שמכבי ת"א מצאה חצי פתרון, בחדרה, שנאנקת תחת עול רשם העמותות. הנה, אפשר לשים בחדרה בוגרי מחלקת נוער של מכבי ת"א – אליאל פרץ, חביב אוחיון, עדן קארצב והיהלום אילון אלמוג – לקבל מאמן שלמרות שהוא באר שבעי, הוא בהחלט ראוי להדריך את הצעצועים, וקיבלנו מופע פתיחה מצוין.
אופס, בעיה. חדרה אומנם מתקרבת לפלייאוף עליון, אבל זה לא באמת יפריע למכבי לזכות באליפות. מצד שני, עם יריבה כמו כפר קאסם ברבע הגמר, חדרה עוד עשויה לפגוש בהמשך את הטוענת לדאבל, בחצי הגמר או בגמר עצמו. יהיה מעניין.
4. משפט לאאשדוד ולבעלים ג'קי בן זקן: לז'וזה מוריניו דווקא יש תעודת פרו והוא אפילו מובטל, אבל תהיה בטוח שגם הוא לא יעזור לך.
גם מוריניו לא יעזור לו. ג'קי בן זקן (לירון מולדובן)
5. אחת הסיסמאות שמדקלמים פה שוב ושוב היא "הזרים בליגת העל זרים לכדורגל. צריך לצמצם ולפנות מקום לישראלים". אז בואו נעצום עיניים ונרכיב רשימה: צ'יקו אופיידו, מאוויס צ'יבוטה, עלי מוחמד, פאטוס בצ'יראי, לוסיו מרינאו, נייג'ל האסלביינק, ואלון אחמדי, פרדי פלומיין ועכשיו אפשר להוסיף את יוג'ין אנסה.
המשותף לכולם הוא שאין לי מושג איך הם הגיעו לכאן ומה הרקורד שלהם, אבל גם במעט כסף אפשר להביא זרים יותר טובים מהישראלים שיש כאן. העניין הוא איזון, כי זו עדין ליגה ישראלית עם כישרונות שרק החודש שניים מהם נמכרו תמורת בסך של 11 מיליון יורו. ברעננה מאזנים מצוין. עובדה.
מה דעתך על הכתבה?