ייאמר מיד: תקנון היסוד של ההתאחדות לכדורגל לא מונע מפוליטיקאים לשבת בהנהלת ההתאחדות לכדורגל, אבל כן אוסר על קבוצות להיות מעורבות בפוליטיקה. לצורך העניין, כל ח"כ יכול לשבת בהנהלת התאחדות, אבל אלונה ברקת לא תוכל עוד לשבת בהנהלת ההתאחדות או במנהלת הליגה.
ההצהרה של ברקת אתמול על כניסתה לחיים הפוליטיים ועל העברת זכויות הניהול למנכ"ל אסי רחמים תופסת מבחינת התקנון. הבעלות נותרת בידיה, וביום שרחמים יחליט שלא מתאים לו יותר, זכויות הניהול יחזרו לידיה – ושוב תתעורר בעיה חוקית. בפועל, בדיוק כמו שאלי ברקת נחשב לכאורה לאיש מאחורי ההצלחה של הפועל ב"ש ושל אשתו – כך יהיה גם הפעם עם רחמים.
ב"ש אולי תאבד מעט מהחן והפופולריות שדבקו בה בזכות אלונה ברקת (למרות השנה האחרונה), אבל תמשיך להיות כוח חזק בכדורגל הישראלי. בעניין הזה, אגב, יש גם לא מעט צביעות: אנחנו מחפשים בציציות של העברת זכויות ניהול, אבל כשאלי טביב היה מושעה מניהול קבוצת כדורגל – לא משום שהוא פנה לפוליטיקה, אלא מפני שהורשע בפלילים – ולמרות זאת המשיך לנהל את בית"ר ירושלים בצורה הכי בוטה – התרגלנו במהירות. מה שבטוח, במקרה של ברקת, הכדורגל רווי האינטרסים ישמח להביט לצד השני. אין הרי יותר מדי אנשי עסקים שמשקיעים את הונם בכדורגל, בוודאי בפריפריה, כמו ברקת או איזי שרצקי. מדובר בנכסים, לא פחות.
אלונה ברקת ונפתלי בנט (אבשלום שושני)
מבחינת חברותה בכנסת, לעומת זאת, התקנון מאוד ברור: אסור לה לעסוק בתפקיד נוסף, גם לא התנדבותי, ובעלות על קבוצת כדורגל היא עיסוק – גם אם מדובר בהצבת בטוחות לתקציב, וגם אם מדובר בבעלה שחולק איתה משק בית משותף. ואם ברקת תעביר את הבעלות על הפועל ב"ש לגורם חוץ-משפחתי רק כדי להיות בכנסת, זה יחדד את החשד המיידי שעולה מהצטרפותה לפוליטיקה: נמאס לה.
ברקת עשתה את הפועל ב"ש יותר ממה שהפועל ב"ש עשתה אותה. מה שאלונה עשתה למועדון הזה, אף אחד לא עשה בעבר, והביקורות שהיא חוטפת אחרי עונה אחת לא טובה – אבל עדיין טובה בהרבה מהעונות הראשונות שלה – היא סטירת לחי מצלצלת. גם גורם נטול אגו לא יכול לעכל חוסר הכרת טובה מינימלית. מבחינתה, המנדט שנתנה להפועל ב"ש הסתיים. עכשיו היא תלך לעשות למצפונה במקום אחר. יש מספיק דברים חשובים שניתן לרתום את הרשות המחוקקת לטובת החברה הישראלית, ואם ברקת רוצה לשדרג את עצמה ומתרומה לעיר באר שבע וליישובי הדרום, לעבור לתרומה לכל עם ישראל – מי אנחנו שנמנע זאת ממנה.
יש גם היבט אחר, שאני במקומה הייתי בודק לפרטי פרטים. נפתלי בנט ואיילת שקד הם חילונים לאומיים שהתנערו מהציונות הדתית כדי לשדר ליברליות, אך עדיין מזוהים עם השקפות שמרניות. מפלגת הימין החדש היא התחיה-צומת של שנות ה-80. הכיפה של בנט מבלבלת את הציבור, ובדיוק לשם כך מגויסת ברקת, בדיוק כפי שבנט ניסה לגייס את אלי אוחנה ב-2015: להכניס אלמנט מנטרל, כזה שמסוגל לספוג את הריחות הרעים.
אלא שאם מישהו בימין החדש חושב שברקת תביא את קולות תושבי הדרום, הוא טועה. אוהדי הפועל ב"ש אוהבים את ברקת כבעלים הכל-יכולה של הקבוצה שלהם, אבל לא כמחליפה של מירי רגב, למשל. היא מזוהה עם כדורגל, לא עם פוליטיקה, והיא תישאר כזו גם אחרי שתיבחר לכנסת – אם מפלגתה תעבור את אחוז החסימה. ברקת אינה פוליטיקאית, היא אישה רחבת לב שיש לה זמן וכסף לתרום לחברה. בפוליטיקה צריך תכונות נוספות, ואת זה, תסלח לי אלונה, עדיין לא זיהינו אצלה.
מזוהה עם כדורגל, לא עם פוליטיקה, והיא תישאר כזו. אלונה ברקת (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?