תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

גנאים: "הנהלת סכנין נלחמת בי פוליטית וחברתית, לכן הם שם ואני פה"

סכנין - ק"ש 2:0
הוא הפסיד בבחירות המקומיות והודח מראשות העירייה, לא נכנס לכנסת וראה את קבוצתו יורדת ללאומית אחרי 11 עונות בליגה הבכירה. השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד עבור היו"ר המיתולוגי, שפותח את ליבו בראיון נדיר
שנה קשה עברה על מאזן גנאים. אחרי שתי קדנציות כראש עיריית סכנין הוא הפסיד בבחירות המקומיות, לא הצליח בחודש שעבר להיכנס לכנסת כמועמדה של מפלגת בל"ד, וביום ראשון שעבר ראה את קבוצת הכדורגל המקומית, מפעל חייו, נפרדת מהליגה הבכירה ויורדת לליגת המשנה. “הפסדתי בבחירות לראשות העיר ב־30 באוקטובר, אבל כאב לי כפליים כשבני סכנין ירדה ללאומית", גנאים אומר כשהוא מדגיש כל מילה. “הרבה אנשים חושבים ‘בטח הוא מבסוט שהמועדון לא יכול להסתדר בלעדיו'. אני אומר לך שהשקעתי את רוב זמני ונשמתי על מנת לשים את סכנין על המפה ורק כדי שיגידו שכרמיאל נמצאת לידה ולא להפך. הקבוצה הזו היא לא עוד מועדון בכדורגל הישראלי, אלא הדובדבן שבקצפת. אני לא מצליח לראות את ליגת העל בלעדיה, לא מצליח לעכל".

בני סכנין היא היום קבוצה ממוטטת. זו שמילאה את אצטדיון רמת גן בדיוק לפני 15 שנה, כשזכתה בגביע המדינה לראשונה בתולדותיה, שגרירתו הגדולה של המגזר הערבי, לא מצליחה היום למלא יציע באצטדיון המקומי.

“בגיל 17 הייתי נוסע בטרמפים למשחקים של סכנין בחיפה, והיום אין לי חשק ללכת לאצטדיון שנמצא ממש ליד הבית", אומר בעצב איברהים גנאים, מאוהדיה השרופים של הקבוצה. “פעם הייתי בונה את סידור העבודה לפי הכדורגל, אבל הזזתי את הקבוצה הצידה, לא מעניינת אותי, וכמוני יש המון שכבר לא מרגישים שייכות למועדון. מדברים אצלנו בבתי הקפה על ריאל מדריד וליברפול ולא על הכדורגל המקומי".


למה?
“זה מורכב מפוליטיקה, הרבה אגו, הנהלה מנוכרת, ובסוף מי אוכל אותה? האוהדים הפשוטים שרק רצו לאהוב. כל תרבות בעולם בנויה על אהבה שמביאה איתה כבוד. תראה איך היפנים מכבדים אחד את השני ובגלל זה הם מצליחים. אצלנו בעיר יש שנאה שלפני מספר שנים לא הייתה. היום כל אחד שונא את השני".



מוחמד אבו יונס. "הנהלה מנוכרת" (עדי אבישי)

מייצגים את המגזר
בני סכנין הייתה ונשארה מפעל חייו של מאזן גנאים, שלקח אותה ב־1994 תחת חסותו כשהייתה קבוצה אלמונית בליגה ב'. מעטים אז בכלל ידעו היכן העיר ממוקמת גיאוגרפית. “בוא אספר לך על חיי", גנאים ביקש. “הייתה לי חברת בנייה ושיפוצים ומ־1990 עד 1998 לקחתי פרויקט גדול ברעות שליד מודיעין. הייתי יוצא ביום ראשון מהבית בשעה ארבע בבוקר וחוזר לסכנין ביום חמישי בערב. רואה את הילדים שלי בקושי בשישי־שבת. ב־94' התמניתי ליו"ר בני סכנין. לא היו לי אז משרד ומזכירה, ניהלתי את האימפריה הזו מתוך הרכב שלי".

גנאים זוכר איזה שם מפוקפק היה בהתחלה לקבוצתו האלמונית, נציגת המגזר: “הייתי מתקשר לשחקן יהודי, ‘שלום, מדבר מאזן גנאים, יו"ר בני סכנין, הייתי רוצה שתבוא לשחק אצלנו'. אני זוכר את התשובה הקצרה ‘לא'. כשכבר הייתי מצליח לשכנע, זה היה עולה לי בשיחה ארוכה נוספת עם החברה, האישה או בני המשפחה, אבל אותם שחקנים שחתמו, בסוף הפכו לשגרירים הכי טובים שלנו. כשהיו אירועי אוקטובר 2000 ונהרגו בהם שני בחורים צעירים מהעיר, הראשונים שבאו לנחם היו היהודים. אני שומע היום שמאמנים לא רוצים להגיע לקבוצה ובשבילי זה כמו תקיעת סכין בגב, כי היו שנים שכולם רצו לבוא. את אלישע לוי לקחתי מבית שאן. הוא העלה אותנו לליגת העל והגיע דרכנו למכבי חיפה ונבחרת ישראל".

גנאים הפך את סכנין לעיר המרכזית של המגזר הערבי. “אולי אחרי הנפילה יבינו מה היה ערכו של המועדון", הוא מסביר. “תמיד אמרתי שעיר שמכבדת את עצמה צריך שיהיו בה מוסדות. כראש עיר הצלחתי להביא לכאן את הביטוח הלאומי, משרד הפנים, בית הדין השרעי ואת משרד העבודה והרווחה, אבל הקבוצה היא אחד המוסדות החשובים לסכנין ולחברה הערבית. זה לא עוד 11 שחקנים שרצים אחרי כדור, זה מפעל חינוכי, כספי, פוליטי, חברתי. התקשורת היהודית נתנה בעבר למגזר 4% מהכיסוי. כשזכינו בגביע המדינה, פתאום זה קפץ ל־18%. התעניינו מי זו העיר הקטנה. רבים כלל לא ידעו ש־20% מהאוכלוסייה בישראל הם ערבים. יצאנו לשחק נגד בית"ר ירושלים, ומגזר שלם עמד על רגליו. הרגשנו שאנחנו מייצגים משהו ענק. כשהיינו יוצאים למחנה אימון בחו"ל, אתה יודע מה הייתי אומר לשחקנים? ‘כשכף רגלכם דורכת במטוס, אתם צריכים לדעת שאתם מייצגים מיליון וחצי ערבים וכל דבר שתעשו, יגידו - הערבים האלה, מה הם עושים'".


"זה לא עוד 11 שחקנים שרצים אחרי כדור, זה מפעל חינוכי, כספי, פוליטי, חברתי" (מאור אלקסלסי)

ב־2008, אחרי 14 שנים בראשות הקבוצה, גנאים החליט שהגיע הזמן שמהמגרש הספורטיבי הוא יכוון לפוליטיקה המקומית, לכיסא ראש העיר. “הבחירה שלי לשתי קדנציות כראש עיר היא הרבה בזכות הקבוצה", הוא משוכנע. “אם הצלחתי להביא מיליונים לעיר, זה בזכות הקבוצה. בכל משרד ממשלתי שהייתי נכנס, דבר ראשון היו שואלים על הכדורגל. בזכות הקבוצה נבחרתי ליו"ר ועד ראשי הרשויות הערביות, אחראי על החברה הערבית במדינה. זה לא בגלל העיניים הכחולות, אלא בגלל בני סכנין".

בלי נוכחותו של גנאים במועדון, הנהלת הקבוצה הלכה והשתנתה עד שלכיסא הניהול הוצנח מוחמד אבו יונס, איש עסקים אמיד, תושב העיר. “אני רואה בעקבות ירידת הליגה תגובות בפייסבוק שההנהלה מיצתה את עבודתה וצריכה להתפטר", מספר דובר הקבוצה הוותיק, מונדר חלאילה. “אני אומר שזו תהיה טעות פטאלית אם ההנהלה תפנה את מקומה. אני מכיר את אבו יונס וחברי ההנהלה ומידת אהבתם והירתמותם לטובת המועדון, ואני משוכנע שיש ביכולתם להחזירו לליגת העל. אבו יונס הוא בן אדם שאפתני והישגי ברמה האישית והעסקית, וסכנין תוכל להתקדם איתו צעד אחרי צעד. הפסדים עושים אותך ליותר חכם".

גנאים ואבו יונס התחילו את יחסיהם בשיתוף פעולה שעד מהרה הפך לפיצוץ מר. אבו יונס טען שגנאים, כראש עיר, לא תומך בקבוצה העירונית מספיק, בטח לא כפי שמצופה ממי שהמועדון היה מפעל חייו. גנאים הזכיר לכולם שהוא לקח את ההנהלה לקטאר ובסיועו של עזמי בשארה נפגשו עם השליטים שסידרו לקבוצה תמיכה בשווי שלושה מיליון דולר.

“בכל שנותי כיו"ר הקבוצה לא קיבלתי סכום כזה מראשי העיר והם מתלוננים?", גנאים שאל ומיהר לענות. “הצלחתי לגייס כסף מאנשי עסקים והשקעתי במועדון מכספי הפרטי מיליון דולר, ואם היו לי עוד 2, 3, אפילו חמישה מיליון, לא הייתי מהסס להשקיע. כשאמרתי שהקבוצה היא הילד החמישי שלי, זו לא הייתה סתם אמירה. זו האמת. לצערי, ההנהלה הנוכחית הסתכלה על הקבוצה כמספר חשבון בנק ולא הבינה שהיא נולדה על מנת לשרת את האוהד. אנחנו נתנו הרגשה ואמונה שסכנין שייכת לכל אחד ואחד מהחברה הערבית".


"לצערי, ההנהלה הנוכחית הסתכלה על הקבוצה כמספר חשבון בנק" (ערן לוף)

דיברת עם אבו יונס, סייעת לו?
“הרחיקו אותי מהקבוצה. בעבר אבו יונס היה מגיע אלי והייתי אומר לו שהמאמן הזה לא מתאים, קח את המאמן ההוא, או שהשחקן הזה לא מתאים ואני ממליץ על אחר. אחרי רבע שעה היו עושים בדיוק ההפך. כל שם שהעליתי, שמו עליו איקס גדול. הם אומרים ‘הבאנו כוכבים'. אני לא צריך כוכבים בסכנין, כוכבים יש בשמיים. אני רוצה שחקנים שיש להם שייכות למועדון, שיזיעו על כר הדשא".

פוליטיקה בחדר ההלבשה
מונדר חלאילה, הדובר, הוא מנהל המרכז של קופת חולים לאומית ביישוב ובמשך חודשים ארוכים משתדל לכבות את השריפות. “שנים רבות הרגלנו את עצמנו שסכנין נמצאת בפסגת הכדורגל והיא הצליחה להתנחל בלבם של רבים", חלאילה פתח בנאום ההגנה. “סכנין התחילה לקבל סטטוס של קבוצה בינונית ומעלה, ולכן ירידת הליגה הגיעה בניגוד לציפיות. היא כמעט בלתי נתפסת, מאחר שבנינו תקציב תקדימי של 17 מיליון שקל וקלטנו שחקנים בעלי שם במטרה שיעצימו במידה ניכרת את ההיבט המקצועי ובסוף יביאו הישגים. זה לא עבד".

מאזן גנאים הפסיק להגיע לאצטדיון ולהיות בקשר עם ראשי הקבוצה כשתופי המלחמה הלכו והרעימו לקראת הבחירות המקומיות, שנערכו בסוף אוקטובר. סכנין היא עיר המורכבת מחמולות, וגנאים היא אחת הגדולות שבהן. מאז 1978 הבחירות המקומיות התאפיינו בנציג של משפחת גנאים כשממול מפלגת חד"ש העמידה מועמד משלה. פעם אלה זכו, פעם אלה.

באוקטובר 2018, גנאים, אחרי שתי קדנציות רצופות בלשכת ראש העיר, התמודד נגד ד"ר ספוות אבו ריא, נציג חד"ש, אבל נוצר רושם שלא רק אבו ריא מתמודד, אלא גם יו"ר בני סכנין, אבו יונס, שהפעיל את עוצמתו. זה היה מאבק לא רק על השליטה בעיר הגלילית, אלא גם על משיכת החוטים במועדון הכדורגל, המשתייך לחבורת השמנת בליגת העל ובטח חלון הראווה של המגזר הערבי.

“בחיים לא הכנסתי פוליטיקה למגרש וגם לא לחדר ההלבשה", גנאים מבקש להדגיש. “לא רק שלא ירדתי לרמה הזו, גם לא הרשיתי לאף אחד להעלות את הנושא. זה היה קו אדום. שחקן כדורגל שלובש את החולצה כולו שייך למועדון. ביום הראשון שהפוליטיקה נכנסה לחדר ההלבשה, זו התוצאה".

עדיין תמיד הייתם מעורבים בפוליטיקה של סכנין.
“בחיים לא הצבעתי לחד"ש בבחירות המקומיות, אבל למחרת הבחירות הראשון שלקח זר פרחים גדול וסחב את ההנהלה והשחקנים לבית ראש העיר הנבחר, הייתי אני. אמרתי ‘לא הצבעתי עבורך, אבל ביום שהתושבים החליטו שאתה ראש העיר, אנחנו לצדך'. לא הרשינו שיהיה פילוג בתוך מחנות האוהדים, תמיד היינו מאוחדים".

גנאים רתח על אבו יונס, כששמע שיו"ר הקבוצה מנסה לשכנע אנשים במועדון להצביע למועמד של חד"ש: “שחקנים אמרו לי שהיו קוראים להם ואומרים ‘אם תצביע לגנאים, לא תמשיך בקבוצה, ואם תצביע למתחרה, נאריך לך את החוזה'. יום אחד טסתי במהירות של מאה קמ"ש למשרד שלו, כי אמרו לי שבדיוק מנסים לשכנע את אחד השחקנים. היה לי האומץ להסתכל בעיניו ולשאול ‘למה אתה עושה את זה?'. מה שכואב לי שאני זה שיצאתי לקטאר וגייסתי שלושה מיליון דולר לקבוצה וכראש העיר השקעתי 20 מיליון שקל במגרשים. אז זכותך להצביע למי שאתה רוצה, אין לי עם זה בעיה, אבל כשאתה מכריח שחקנים להצביע למתחרה, זה קו אדום והוא חצה את כולם".


"כשאתה מכריח שחקנים להצביע למתחרה, זה קו אדום והוא חצה את כולם" (דני מרון)

חלאילה לא מכחיש את המעורבות הפוליטית במועדון, אבל אומר שהם לא אלה שהתחילו: “מאזן גנאים פילס את דרכו כמועמד לראשות העיר כשהיה יו"ר הקבוצה. יש הטוענים שלאחרונה יש ממדים של פוליטיקה במועדון, אבל מה זה פוליטיקה? זה אומר שאם יש לי תפקיד משמעותי בקבוצה, אני אמור להתרחק במידה האופטימלית מלהביע עמדה, או להיות מעורב לטובת אחד הצדדים. נוצר מצב שבבחירות האחרונות הערך הזה לא נשמר. אנשים נקטו בעמדות פוליטיות ברורות ופעלו לפיהן. לכאורה זה בסיס הדמוקרטיה, אבל זו פעולה שנתפסה בקרב הקהילה כפרובוקטיבית ותקדימית אף שהיו בשנים עברו מקרים כאלה. האם זה השפיע על המועדון? כן. האם יש לזה חלק בירידה? בטח שלא".

זה פוגע במרקם.
“אני תמיד אומר שסכנין קיבלה מעמד של עיר, אבל נותרה במתכונת של כפר. אנחנו גם בעוד 20 שנה נהיה חברה כפרית, וזה מתאים לכל הערים הערביות במגזר. יש את הרובד של המשפחות המורחבות, החמולות, דברים שאתה לא רואה במגזר היהודי, כי התרבות שונה והאינטראקציה שונה, אבל לדעתי זה פועל במובן החיובי. אין לזה השפעה כזו חזקה".

סביב מועדון הכדורגל החלו להצטבר אמוציות חזקות. מחנאות, יריבויות. הנהלת הקבוצה נכנסה לתָקלים עם לא מעט אוהדים גם לאור המצב הפוליטי וגם המקצועי, כשהחלה לרחף מעליה סכנת ירידת הליגה.

“ההנהלה מרחיקה אותי מהקבוצה", אומר האוהד איברהים גנאים, השייך כמובן לאופוזיציה העירונית. “היו מקרים שהמשטרה הייתה מגיעה בשעה חמש בבוקר, דופקת על דלתות בתיהם של אוהדים בני 15 ו־16 ולוקחת אותם, כי הם קיללו באימון את ההנהלה".

מאזן גנאים מכיר את הסיפורים. “לא יכול להיות שכל אוהד שרוצה לבקר את ההנהלה ימצא את עצמו בתחנת המשטרה כשיש תלונה שהוא מאיים ומקלל", הוא אומר. “האוהדים הטובים של סכנין או שנחקרו או שהורחקו מהמגרשים. צריך לדבר ללבו של אוהד, לשמוע מה כואב לו. אמרתי יותר מפעם לאבו יונס: ‘דבר, תסביר להם למה נכשלנו'. זה קרה לקבוצות יותר גדולות מסכנין שירדו ליגה וגם בעידן שלי ירדנו ועלינו, אבל היה לי האומץ לעמוד בפני הקהל ולהגיד ‘טעינו, למדנו ובשנה הבאה הקבוצה תחזור'. זה לא סוף העולם".

הקהל אינו מגיע
סכנין נמצאת בנתק עם חלק גדול מאוהדיה. הגענו לאחד מהאימונים האחרונים של העונה ואפילו אוהד אחד לא נראה ביציע, שלא לדבר על המשחקים האחרונים שמשכו מספר זעום של צופים, בטח לא את האלפים שנהגו ללוות את נציגת המגזר. “אני לא יכול להצביע על סיבה מסוימת שתסביר מדוע הקהל אינו מגיע", אומר הדובר חלאילה. “יכול להיות שהפכנו במספר החלטות לפחות אטרקטיביים, וזה אחד הדברים ששמנו לנגד עינינו לעבוד עליהם לקראת העונה הבאה. להביא מחדש את האוהדים הרבים מהדרום ומהצפון דרך התנהלות נכונה, הישגים והסברים. ככה זה בספורט, יש עליות וירידות ואין הישג קבוע, אבל רוח המועדון בטח שלא דעכה".

לא שואלים אתכם איפה מאזן גנאים?
“מאזן גנאים, ירצה או לא, שמו חרוט בעשייה הסכנינית ובהעצמת השם והמוניטין של הקבוצה. לאחרונה הוא הלך למישור הפוליטי ועושה שם חיל".

אתה לא חושש שתיעלמו מהמפה?
“אני מפחד שניעלם, ויש אומרים שמי שאיננו מפחד, אינו גיבור, אבל גם לא צריך להגזים. כל הנתונים מראים שיש לנו פוטנציאל לחזרה לליגת־העל, ולכן הפחד והחשש מהיעלמות הוא פינתי מאוד".

מאזן גנאים עקב אחרי משחקי הקבוצה בטלוויזיה, סיפר שהוא ובני משפחתו ראו את ההידרדרות ובכו: “מי מבטיח שהם יעלו בעונה הבאה? אם הם כאלה חכמולוגים ואומרים שיחזירו את הקבוצה תוך שנה, אז למה בכלל לרדת? כעת, כשסכנין תשחק בליגה הלאומית, יהיו שם אום אל־פחם, כפר קאסם, לוד, נצרת, אולי גם באקה, אבל לפחות חמש קבוצות ערביות מתוך 16. סכנין כבר לא תהיה הילד היחידי שכולם מחבקים ומנשקים. פתאום לילד יהיו ארבעה אחים".


סכנין נמצאת בנתק עם חלק גדול מאוהדיה (מאור אלקסלסי)

חסר לך האקשן של הכדורגל?
“בטח שחסר. הדשא, האוהדים, השחקנים, החיבוק איתם. להיכנס לחדר ההלבשה ולהגיד מה צריך לעשות, אבל יש היום הנהלה שנלחמת בי מבחינה פוליטית וחברתית, ולכן הם שם ואני פה. הם לא יכולים למחוק אותי. היסטוריה אתה יכול לזייף אבל לא לשנות. אף אחד לא יכול לקחת את מה שעשיתי לעיר. מצפוני שלם, ידי נקיות ותמיד אשאר נאמן לקבוצה, לסכנין ולחברה הערבית".

קצת פסק זמן
גנאים הפסיד בבחירות המקומיות. הוא קיבל 9,328 מסך כל הקולות (47.5%) לעומת אבו ריא שזכה ב־10,320 קולות (52.5%). “הייתי בטוח שאנצח בבחירות", גנאים מספר בגילוי לב. “עשיתי מה שמוטל על ראש עיר. בניתי חמישה בתי ספר, 48 גנים, שיפרתי תשתיות, אחוז הזכאים לבגרות עלה. רציתי להמשיך את החזון ולהשאיר את סכנין יותר יפה מנהריה. להרחיב את אזור התעשייה, להקטין אבטלה, פחות סחר באמל"ח, אבל אנשי העיר החליטו, ואני מכבד את דעתם".

לאחר שיצא מלשכת ראש העיר, ניסה את כוחו בבחירות הארציות. גנאים רץ ברשימת רע"ם־בל"ד, התמקם שם במקום השישי וחרש את הארץ כדי להיכנס פנימה. לא עזר, המפלגה סיימה עם 4 מנדטים. “ביום אחד בבוקר הייתי בנצרת, בצהריים בכסייפה שבדרום, חזרתי לטמרה, דיר אל־אסד וסיימתי באחת עשרה במעיליה שליד מעלות", הוא מחייך.

בל"ד, בשביל רבים בציבור היהודי, היא סדין אדום.
“רצתי בבחירות על מנת להשלים את החסר ולשנות. לבוא עם אג'נדה אחרת. זה לא סוד שאני מתגאה בזהות שלי. אני ערבי, פלסטיני, אבל גם אזרח מדינת ישראל. זה לא מונע מאיתנו להיות חברים ושנדאג ביחד לילדינו שיחיו בשלום, בזה אאמין עד יומי האחרון. כשהיה ב־77' המהפך, אמרו שבגין יזרוק את הערבים, אז ראש רשות מבוגר ממני בעשרות שנים אמר שאחרי שראו שבגין לא זורק, הלכו אליו שלושה מהם ואמרו: ‘אדוני ראש הממשלה, בחברה הערבית אין תשתיות, אין בתי ספר, אין רווחה'. בגין ענה, ‘הזנחה של 30 שנה אתם רוצים שאסגור בשנה?'. אני זוכר שאמרתי בזמנו לנתניהו: ‘אל תגיד שהזנחה של 68 שנים לא תוכל לסגור בשנה'. מהדלת הזו רציתי להיכנס ולדאוג לצורכי היומיום בחברה הערבית. 53.3% מהחברה הזו חיים מתחת לקו העוני, 14% מהגברים מובטלים, ורק 30% מהנשים הערביות בשוק העבודה. רציתי לשנות. יש הבדל אם אתה יושב בסלון ומקטר או שאתה עומד על דוכן הכנסת ושואל ‘אדוני, השר לביטחון הפנים, מה עשית?'".

קראתי דווקא שסיפרת שנתניהו נתן יותר לחברה הערבית.
“אנשים רצו לעלות על הגל כאילו שאמרתי שהימין יותר טוב מהשמאל. האמת שגם השמאל וגם הימין הזניחו את החברה הערבית. בשנות ה־70 מפלגת העבודה הייתה מקבלת 80% מקולות הערבים. כשאהוד ברק נבחר לראשות הממשלה בבחירה ישירה, אנשים קראו ברמקולים של המסגדים ‘לכו להצביע ברק'. הוא קיבל מאיתנו 90%, כמו אסד בסוריה. מה קיבלנו ממנו? אפס. הפקעות האדמה ואירועי אוקטובר היו בזמן מפלגת העבודה, אבל שלא יבינו מדברי שהליכוד יותר טוב".

אחת הטענות היא שהח"כים הערבים לא פועלים למען ערביי ישראל.
“באתי כראש רשות, כי אני יודע מה הצרכים של התושב המקומי. אני יודע בדיוק מה צריכות סכנין וטירה, ומה נדרש ברהט שבדרום. אסור להרים דגל לבן. צריך להמשיך להילחם על זכויות האזרח הערבי. לא רוצה שהערבי שיוצא ליישובים שמסביב יחזור, יסתכל בעיני וישאל ‘למה אין לי?'. אנחנו מהווים כ־20% מכלל האוכלוסייה ושולטים על 2.5% מכלל האדמות. משגב, שהוקמה ב־82', שולטת על 187 אלף דונם. בסכנין 33 אלף תושבים, והיא שולטת על 11 אלף דונם. פעם אמרתי שמהמפעל של רפאל, הבסיס הצבאי הקרוב ומהאזור תעשייה האבק נופל על סכנין והארנונה נכנסת למשגב, אז התקשר ראש מועצת משגב ושאל ‘למה?'. עניתי ‘זו האמת. האבק עלינו והכסף שלך'. אמרו עלי שאני ערבי טוב. מעולם לא חיפשתי להיות ערבי טוב. זו לא טקטיקה. ספורט היה מבחינתי כלי שמחבר. אנשים יושבים בסלון והשאלה איזה מסר אתה שולח להם. רוצה מסר אגרסיבי, לא מתורבת, מקלל? אתה מייצג לא רק עיר אלא מגזר שלם, ואתה צריך לייצג אותו בצורה הכי טובה".


"האמת שגם השמאל וגם הימין הזניחו את החברה הערבית" (AFP)

התאכזבת מכך שלא נכנסת לכנסת?

“חזיתי את התוצאות. יום לפני הבחירות אמרתי לאנשים שאו שנקבל 4 מנדטים או 7, אין באמצע. שאלו למה, הסברתי שאנשים לא רוצים לצאת להצביע. אם הם ייצאו נקבל 7, אבל אם יישארו אדישים בבתים, בקושי נזכה ב־4".

הבנת את האדישות של המגזר?
“חרשתי את היישובים הערביים, ובחלק גדול מהמקומות אמרו ‘אם לא היית מתמודד, לא היינו מצביעים'. אמרו לי ‘רבתם על רבע מנדט פה, חצי מנדט שם, כנראה שאתם מחפשים כיסאות ולא דברים אחרים'. הטעות הגדולה הייתה פירוק הרשימה המשותפת. מבחינה חברתית היה איחוד ולא שההוא יגיד אני מבל"ד וההוא מהתנועה האסלאמית. היה ביכולתנו להגדיל את המספר ל־14 או 15 מנדטים, ואז כשהיו מגיעים לאישור תקציב המדינה הייתה לנו יותר השפעה. סיימנו עם 10 מנדטים. אם בסכנין לא הייתי מצליח להביא עשרת אלפים קולות, גם המפלגה שלי הייתה הולכת הביתה".

תמשיך בפוליטיקה?
“לימדו אותי שאתה לא יכול לתכנן את המחר. כל יום אני קם ונושם ואומר ברוך השם. תנו לנוח, קצת פסק זמן. בסוף הרמדאן נתחיל לחשוב על העתיד".

היית רוצה לחזור לקבוצת הכדורגל?
“המרקם החברתי שהיה בבני סכנין כבר לא יחזור. המרקם שאפיין אותנו של איחוד חברתי, ספורטיבי, כזה שלא חשובה בו השייכות הפוליטית וכשמבקיעים שער מתחבקים ביחד וכשמפסידים בוכים ביחד. אתה יודע איך זה, בניית ארמון לוקחת שנים, אבל להרוס זה בצ'יק צ'ק. אתה הולך היום למשחק חשוב מול מכבי ת"א ומגיעים בקושי אלף אוהדים, כשמחציתם לא תושבי העיר. אז מי אשם, אני? הכניסו את הקבוצה למיטה חולה ואותי לימדו לא להכניס את הראש למקומות כאלה".


"לימדו אותי לא להכניס את הראש למיטה חולה" (מאור אלקסלסי)
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ