1. שנה וחצי לא כבשה הפועל רעננה שלושה שערים במשחק חוץ וצריך את ארכיון חירבת עזון כדי לבדוק מתי כבשה רעננה שלושה שערי חוץ ועדיין הפסידה. הבעלים אשר אלון הצהיר מעל כל במה אפשרית שרעננה תשנה העונה את ה-DNA שלה ותשחק פתוח ואטרקטיבי – ולא משנה מה יהיה המחיר. תזכרו את זה בהמשך הליגה, כשרעננה תחזור לקרב חפירות. אם אחרי משחק כזה היא מפסידה, מה יקרה אם היא תהיה פייבוריטית ותפסיד?
אבל עם כל הכבוד לרעננה, ולניצול המצבים שלה, המשחק הזה היה תלוי מתחילתו ועד סופו במכבי חיפה. עד עכשיו לא ברור מדוע פתחה חיפה במערך של שלושה בלמים עם מרחקים אדירים ביניהם ויכולת טיפול כל כך גבולית בכדור, ועם איטיות זועקת בסגירות. כשזה היה כבר 2-0 כתוצאה מכדור רוחב הזוי של חבשי וזחילה לעמדה של דוס סנטוס, היה ברור שחיפה תצטרך להזיע כדי לנצח, ובעיקר להתחיל לשחק מהר ובנגיעה.
למזלו של מרקו בלבול, התוצאה, היכולת ההתקפית, ובעיקר הרצון והאופי מחפים על הכנה תמוהה למשחק – הכנה שנעשתה ללא שני כלים התקפיים יוצאי דופן בליגת העל בדמות טיירון שרי וירדן שועה. זה היה יותר מדי, בוודאי כשהם לא פצועים. התחושה הייתה שאף אחד לא הכיר מספיק את רעננה וכולם ציפו שמולם יעמדו עשרה שחקנים מאחרי הכדור שלא יתקפו את הכדור בכל הזדמנות.
כמו שלא ברור כל כך מה ההתלהבות מקארים פריי – או בכינויו 'שגיב יחזקאל הטורקי' – כך לא ברור איך לא כתוב על החולצה של טיירון שרי השם "וואו". הרבה זמן לא ראינו בישראל שחקן שמרים כדורים כל כך חדים לתוך תיבת החמש, שכל שנותר זה רק לגעת בהם נכון.
טיירון שרי. שחקן שאומרים עליו: "וואו!" (מאור אלקסלסי)
2. אחרי המפלות מול קלוז' וסודובה, גם ניצחון 0-2 על נס ציונה זה משהו. מכבי סגרה אתמול סדרה של שבעה משחקים. בשלושת המשחקים מול הקבוצות הישראליות הבינוניות ומטה, היא ניצחה שלוש פעמים בהפרש כולל של 0-4. מול הקבוצות האירופיות הבינוניות ומטה היא הפסידה שלוש פעמים ופעם אחת סיימה בתיקו.
שבעת המשחקים האלה מגלים קבוצה שמשחקת לפרקים מאוד ספורים כדורגל שהוא יצירתי וקטלני – תנועה ונגיעה – ופרקים ארוכים ומייגעים של הנעת כדור סתמית, שמאפשר ליריב לצאת קדימה, ולפעמים (כמו באירופה) לעשות צרות. יכול להיות שעד שיהיה למכבי קשה – למשל במחזור הרביעי מול מכבי חיפה – היא תצבור נקודות ובטחון, אבל בליגה ארוכה התוצאות הן בונוס, וחשובה מאוד הדרך. כרגע מכבי בינונית במושגים שלה, ועדיין גדולה על הליגה בה היא משחקת.
ולדימיר איביץ' נראה אתמול קפוא מבט, ונדמה לי שבמוחו הסתובב אותו סימן שאלה שתוהה איך אפשר להצליח באירופה כשהליגה ממנה מגיעים לאירופה מייעדת יריבות כל כך נאיביות, כל כך מתבטלות, כל כך לא מאתגרות.
קפוא. ולדימיר איביץ' (עדי אבישי)
3. לא נפלנו מהכיסא ממשחקי פתיחת העונה. נכון, מאז שסכנין הפכה להפועל ב"ש מ-2-3 ל-3-4 בפתיחת עונת 2004/5 לא היו שבעה שערים במשחק אחד במחזור פתיחה, אבל המנצחת בחיפה לא הפתיעה, כמו גם הניצחון הקליל של מכבי ת"א, ובוודאי שלא התיקו של חדרה עם אשדוד, בתצוגה שמתאימה לליגה שהתחילה ביום חמישי שעבר.
מי שחשב שחדרה תרד לפני פתיחת העונה, הוא בטח מאלה שחשב שאשדוד תבטיח את מקומה בפלייאוף העליון לפי משחקי גביע הטוטו. לאשדוד חומר שחקנים יותר טוב, אבל חדרה של אורי גוטמן מנסה לשחק כדורגל, וזה אולי לא יקנה לה פתיחת עונה כמו זו של ניסו אביטן, אבל כן עשוי לאפשר לה לגנוב פה ושם נקודות שאיש לא יצפה ממנה.
הסיפור הוא אשדוד, שהתעקשה על שחקנים עם טיפול נפלא בכדור, אבל גם כאלה שבגיל צעיר החליפו יותר מדי קבוצות כי קשה לטפל בהם. זה יצר אתמול קקפוניה בתמסורת, זה יצר אנוכיות יוצאת דופן, וזה יוצר חוסר איזון שאשדוד תשלם עליו אם לא תתקן בהקדם. לא כל הטאלנטים יכולים להיות בהרכב אחד, זה מתכון לאסון. לקבוצה הזו יש שני מאמנים, אבל היא צריכה עוד שתי גננות.
שחקני מ.ס אשדוד חוגגים. שני מאמנים, זקוקים לשתי גננות (דני מרון)
4. גם קוונים איטלקים, שני שופטי רחבה מגרמניה, לחשן במערכת השמע ומערכת VAR לא יעזרו לדוד פוקסמן לקבל החלטה נכונה. כנראה שזה חסר תוחלת. גם הפנדל של מכבי ת"א היה סופר גבולי, ועד כה מתברר שחוץ מזה שה-VAR מעכב את המשחק, הוא לא באמת משפר את קבלת ההחלטות.
מה דעתך על הכתבה?