השורד האחרון: האיש שזכה בשש אליפויות ונשאר כדי לספר

ראובן יפת בן ה-89 הוא אחד מארבעה שחקנים שזכו בכל ששת התארים של הפועל פתח תקווה בשנות ה-50 וה-60. רגע אחרי שיבת הקבוצה לליגה הלאומית, תפסנו איתו שיחה על הימים היפים ההם: "אוהדי מכבי תל אביב תמיד שאלו למה סירבתי לשחק אצלם"

(גודל טקסט)
ראובן יפת
בן בכיר לדור הגדול ההוא. ראובן יפת | יח"צ – חד פעמי, ניסים קלדרון

לאחר עונה אחת בלבד שבה הפועל פתח תקווה לליגה הלאומית. פעם היו למועדון הזה ימים אחרים, ימים של עדנה. בין 1955 ל-1963 הוא זכה שש פעמים באליפות, חמש מהן ברציפות – שיא שנשמר עד ימינו. רק ארבעה שחקנים זכו להיות חתומים על ההישג המדהים הזה – יעקב ויסוקר, נחום סטלמך ובועז קופמן ז"ל – וראובן יפת יבל"א. המגן הימני הקבוע בהרכב חגג לא מכבר 89.

"משפחתי עלתה לארץ ישראל באוניה מנמל עדן בשנת 1935, שנת הולדתי, לשם הגענו מתימן בעודי בן מספר חודשים היישר לנמל יפו", הוא מספר, "לאבא קראו יפת יפת, לאמא שולמית. אנחנו תשעה צאצאים, ארבע בנות וחמישה בנים, אני מספר 8. עברנו להתגורר בכרם התימנים לכמה שנים. היום אני גימלאי של חברת ' בזק ', נשוי פלוס שני בנים וחמישה נכדים, מתגורר בפתח תקווה".

ראובן יפת במפגש וותיקים 1992. עומד שלישי משמאל ליד סטלמך וחלדי
| יח"צ – חד פעמי, באדיבות המצולם

בשנים הראשונות למד תלמוד תורה בכרם. "היה קשה להתאקלם שם. כילד שיחקתי כדורגל שכונתי בשטח הפתוח בסמוך לשוק הכרמל. לאחר סיום מלחמת השחרור עברנו לבית מרווח יותר בשכונת שייח מוניס, היום האוניברסיטה, שתושביה הערבים נמלטו ממנה".

עד הגיוס לצבא הוא כלל לא שיחק כדורגל. "הייתי כישרון, אבל מעבר לעניין האהבה לכדורגל, לא הלכתי לשום קבוצה לנסות את יכולתי. בצבא שירתי בפיקוד הדרכה, הייתה אליפות כדורגל פנימית ואני הוזמנתי לשחק, שיחקתי טוב מאוד. אליעזר שפיגל מונה למאמן פיקוד הדרכה לקראת אליפות צה"ל. זו הייתה אז תחרות יוקרתית, הגיעו למשחקים אלפי צופים, בעיקר חיילים. הוא הזמין אותי לנבחרת פיקוד הדרכה, לעמדת המגן הימני, שחקן אלמוני לחלוטין, איש לא הכיר אותי".

מכאן החלה הפריצה. "פיקוד הדרכה זכתה באליפות צה"ל, כל המשחקים שלי היו ברמה גבוהה, מאמנים ושחקנים שראו אותי הופתעו מכך שאין לי קבוצה אזרחית. הציעו לי להגיע תחילה להפועל תל אביב".

הוא התייצב לאימוני התרשמות במגרש 'באסה'. "הם הציעו לי לחתום, אבל ראיתי שהפועל תל אביב היא לא חומר שחקנים בשבילי. אני אוהב התנהגות בעדינות ואצילות ולא רציתי לשחק שם". ניסיון נוסף היה ביריבה העירונית. "הגעתי לאימונים של מכבי תל אביב. הם ביקשו להחתים ולרשום אותי אצלם, אבל שם כל אחד חשב רק על עצמו. החבר'ה בשייח מוניס לא הבינו מדוע ויתרתי".

ראובן יפת
| יח"צ – חד פעמי, ארכיון

חבר לנבחרת פיקוד הדרכה פוגש אותו. "יעקב קרלינסקי היה שחקן הפועל פתח תקווה בנוער והכישרון הגדול ביותר שלהם. הוא לא פרץ לאחר ששיתף פעולה עם סטלמך וקופמן. קרלינסקי ז"ל הציע לי להגיע למספר ימי התרשמות בקבוצה ולשיחות עם מנהלי המועדון, הסכמתי להגיע. הוזמנתי לאורי קרני, קפטן הפועל פתח תקווה שהיה גם מזכיר הקבוצה, למשרדו בהסתדרות. הוא קיבל אותי בזרועות פתוחות וציין כי ההמלצה של קרלינסקי מקובלת עליו. קרני הציע לי לעשות שני אימונים ולאחר מכן שאחליט אם הקבוצה מתאימה לי. הפועל פתח תקווה קיבלה וחיבקה אותי. קרני אמר לי כי מקומי בהרכב מובטח. חתמתי וכאן מתחילה ההיסטוריה שלי בעמדת המגן הימני לאורך 10 שנים".

לא היה פשוט להגיע לפתח תקווה משייח מוניס. "היה צריך לצאת בבוקר כדי להספיק לשוב בלילה. תחבורה ציבורית הייתה קשה בימים ההם, המתנה והחלפת אוטובוסים. בהמשך חבר סיכם איתי כי למשחקי שבת הוא מביא ומחזיר אותי הביתה. למי היה רכב פרטי באמצע שנות החמישים?"

מי זאת הפועל פתח תקווה מודל 1955?

"המאמן ושחקן ההרכב היה משה וארון. זו הייתה קבוצה עם שילוב של המון צעירים ושחקנים ותיקים. באסיפת שחקנים בבית קפה מקומי שחקני הקבוצה שמו ידיים וקבעו כי יעשו הכול להביא את האליפות הראשונה מתל אביב למגרש ברחוב אברבנאל".

הנהלת הקבוצה סידרה לו עבודה בבזק. "היה נהוג אז לסדר עבודה באגד, דן, אל על ועיריית פתח תקווה", הוא מספר.

נשיא המדינה יצחק בן צבי, ראובן יפת ויעקב ויסוקר
| יח"צ – חד פעמי, יחצ

ב-1955 הגיעה האליפות הראשונה – על הראש של מכבי תל אביב. "מי שלא היה שחקן כדורגל לא יבין זאת לעולם. אני, במשחקי הכדורגל הראשונים שלי, עם תלבושת כדורגל ומול אוהדים במגרשים מלאים קהל של פעם, מביא אליפות לצד חבריי. סטלמך כבש 27 שערים".

ובכל זאת, מכבי תל אביב מנעה דאבל. "היינו בכושר שיא, הגענו לגמר הגביע בלי לספוג בדרך גול. פגשנו בבאסה את מכבי תל אביב בשיאה, הפסדנו להם 3:1".

היה לו רומן עם אוהדי מכבי תל אביב. "הם הכירו את הסירוב שלי לשחק אצלם. בסיום כל משחק בין הקבוצות הם היו שואלים אותי איך לא עברתי אליהם. התשובה שלי הייתה חדה וברורה – 'מכבי תל אביב לא חומר בשבילי, אתם קבוצה שחצנית, אבל קבוצה טובה מאוד".

היריבות נמשכה. "את האליפויות של 1956 ושל 1957 הפסדנו להפועל תל אביב ולמכבי תל אביב. ב-1957, תחת המאמן האנגלי ג'ק גיבונס, רשמנו זכייה ראשונה בגביע המדינה, ניצחנו בגמר את מכבי יפו 1:2. ביום שאחרי סטלמך התחתן עם נירה, הגביע היה מלא שמפניה, מחוץ לאולם גיל היו מאות רבות של אוהדים שחגגו את ההיסטוריה. עבורי זאת הייתה עוד פסגה".

ב-1958 שוב פוספס תואר האליפות. "מכבי תל אביב לא הפסידה כל העונה וספגה רק 12 שערים. הפער מתל אביב היה רק נקודה אחת, ואני הייתי בכושר שיא. ברבע גמר הגביע נגדם המשחק הופסק בשל תגרה גדולה בין השחקנים, ועדת המשמעת פסקה להם ניצחון טכני 0:3 באלוף האלופים הראשון בישראל, ע"ש קצין השריון זיו צפריר שנפל במבצע סיני, הפסדנו 3:0 להפועל תל אביב. נבחרתי בחדשות הספורט למגן הימני של העונה".

יונה פוקס, נחום סטלמך ואמנון כרמלי בניקוסיה
יונה פוקס, נחום סטלמך ואמנון כרמלי בניקוסיה | יח"צ – חד פעמי, ארכיון

ב-1957 יצאה הפועל פתח תקווה למסע מטורף באירופה והמזרח הרחוק – 66 ימים של חלום. "מי יצא בשנות החמישים למסעות בעולם ? יחידי סגולה. את המסע ארגן היו"ר האגדי שלנו מנחם הלר. הוא החל באוסטריה הולנד ודנמרק והמשיך בדרום קוריאה, הונג קונג, סינגפור, בורמה ויפן. המסע הזה ואלו שבהמשך ביגרו אותי. שיחקנו בבורמה, חצי מהמגרש היה תפוס ע"י עורבים ענקים, חלק מהשחקנים פחד וברח לצד השני של המגרש. לקח זמן לפנות את להקת הענק המפחידה. ביפן צעדנו למרכז המגרש ללא כדור. המתנו בלי הסבר לכך, אבל אז עבר מטוס קל והצניח כדורגל. בכלל, יפן הייתה בדרגת תרבות מדהימה, הדברים שהם נשאו בקבלות הפנים נשמעו לכולנו כמו קללות. הונג קונג של השנים ההן הייתה פנינת העולם, מקום אדיר עם יהודים שליוו אותנו באהבה. רוב דרום קוריאה הייתה עדיין הרוסה, מהמלחמה שם בין הצפון לדרום. קיבלנו דמי כיס צנועים, מסע שאי אפשר לשכוח מהחוויות והסיפורים. כל משחק שלנו הפך לכותרת ראשית במדורי הספורט".

השכר שלך בהפועל פתח תקווה?

"מעט מאוד, כמעט כלום. היו לחשושים שיעקב ויסוקר, סטלמך וקופמן זוכים להטבות, אבל בטוח שהגיע להם, השחקנים לא התעסקו במה שאחרים מקבלים. סטלמך היה עילוי בכדורגל, מנהיג וקפטן לאומי. הכדורגל היה הדבר האהוב עליו. בועז קופמן היה חלוץ מרכזי תותח, מלך הגולים שלנו, היה צועק ומתלהב מטעות או מסירה טובה. היו שחקנים גדולים נוספים כמו שלמה נהרי, זכריה ואבשלום רצאבי, ג'רי חלדי, אריה רדלר וחיים בכר שהשלימו פאזל מרהיב על הדשא".

ב-1959 החלה תקופת האליפויות הרצופות. "עשינו זאת צעד אחר צעד. הקדמנו את הפועל חיפה של זלטקו צ'יקובסקי בדרמה של מחזור הסיום. אנחנו הפסדנו בדרבי למכבי פתח תקווה, הפועל חיפה שלא האמינה באליפות הובסה ביפו 5:0, ניצחון היה מביא להם את התואר. בגמר הגביע הייתה סופר דרמה נגד מכבי תל אביב. הם הובילו עד הדקה ה-80 0:4. קופמן החטיא פנדל ואז כבשנו שלושה שערים , ובשנייה האחרונה השוער שלהם הדף כדור מהחיבורים, אותו הרחיק יעקב גוזלי, נגמר 3:4".

גם האליפות בעונה שלאחר מכן הייתה דרמטית. "במחזור האחרון מכבי תל אביב הובילה את הטבלה בנקודה עלינו. הם אירחו במגרש המכבייה את הפועל חיפה, אנחנו פגשנו את מכבי יפו. עשינו את שלנו וניצחנו 1:3, יצאה לשחקנים ולאוהדים הנשמה כי לא היה אז 'שירים ושערים', עד שהגיע אישור לניצחון המפתיע 1:2 של הפועל חיפה".

פנחס רשיש
העדיף אליפויות לא רצופות. פנחס רשיש | יח"צ – חד פעמי, מתוך וויקיפדיה

סיפור הזוי עם ראש העיר פנחס רשיש?

"רשיש ערך לקבוצה מסיבת אליפות , ובנאום שלו מול השחקנים ביקש שלא נזכה בכל שנה באליפות, שנעשה את זה שנה כן, שנה לא, כי בתקציב העיריה אין לו מספיק כסף למסיבות אליפות כאלו. כעבור שנה זכינו בעוד אליפות, והפעם רשיש אמר 'אני מרים ידיים, סליחה, אני אתגבר בעירייה".

הוא זכה לשחק נגד פלה, שהגיע עם סנטוס לביקור בישראל. "סנטוס שיחקה נגד קבוצה מעורבת של מכבי תל אביב והפועל פתח תקווה, פלה שיחק רק מחצית, גילה יכולת פושרת. הפסדנו 3:1, כולם רצו רק תמונה עם פלה, בהחלט חוויה נוסח הימים ההם".

בהמשך הגיעו שתי אליפויות שהשלימו חמש זכיות ברצף. "נבחרתי למגן העונה בין 1961 ל-1963. נעצרנו בעונת 1963/4 ע"י הפועל רמת גן. פרשתי מכדורגל בגיל 30. הייתי בסגל הנבחרת של גיולה מאנדי, אבל לא רשמתי משחק בינלאומי".

למה אתה מחזיק אצבעות לזכייה של מכבי תל אביב בתואר?

"אני מסמפט את מכבי חיפה, אבל אם הם יהיו השנה אלופים, הם לדעתי ימשיכו גם הלאה וינפצו את שיא האליפויות שלנו. עצוב לי ספורטיבית שהפועל פתח תקווה שוב בליגה השנייה. אני נפגש עם חברים מהעבר, מוזמן למפגשי כדורגל של המועדון ושמח שעדיין זוכרים אותי לטובה".

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי