שמענו מספר מקרים של ספורטאים/אנשי ספורט שעזבו הכל והתגייסו להילחם, כשאחד המוכרים שביניהם הוא סיפורו של קפטן הפועל חדרה מנשה זלקה. סיפור נוסף שמוכר בקרב אוהדי הכדורגל הישראלי, הוא כמובן סיפורו של השופט ניב שטייף, שהתגייס למילואים, ונפצע קשה מפגיעת נ"ט בגבול הצפון. כעת, שטייף הגיע להתארח בפודקאסט "הפודיום", וסיפר על ההתמודדות הבלתי נגמרת לאחר פציעתו:
שטייף: "לפני הפציעה עוד הייתי בעזה, יצאתי – עלינו צפונה, ואחרי פחות מ-24 שעות, ערב שישי, פשוט ברגע אחד – קיבלנו נ"ט בתוך המבנה שהיינו בו וכל המבנה קרס עלינו, דבר אחרון שאני זוכר זה רגע לפני – למחרת העירו אותי בטיפול נמרץ עם המשפחה וכולם. לא הבנתי איפה אני, מה קרה לכל שאר החבר'ה? ואז התחילו".
"הגיע הרופא ואמר 'נאלצנו לקטוע לך את יד שמאל' – שם כבר היה לי קאט כי זה הדבר הכי ויזואלי שאתה יכול לדמיין. המשך המשפט היה 'ויש לך פגיעה בחוט השדרה' – אבל אז אתה לא מבין מה זה. זה הופך אותך ביום אחד מספורטאי וכל מה שזה מביא איתו – לסיעודי שלם במיטה, צריך לסובב אותך שלוש פעמים בלילה מימין לשמאל כי אתה לא מצליח, ותתחיל לחיות עם זה".
"זה נכון, אני משדר חוזק, ואני בתוך השיקום – שהפך למשרה המלאה שלי, זה החיים שלי – זה מה שקורה, הסיבה והמטרה של החיים היא כרגע שיקום, כדי לשנות את המצב הקיים – הוא ממש לא התקבל, לא השלמתי איתו – אי אפשר להשלים איתו. יש משהו בקושי בפציעה מסוג כמו שלי, שאין בה את הודאות".
"כל יום מיום הפציעה במשך החודשים הראשונים, זה לקום בבוקר ולבדוק מה זז ומה לא זז, מה אתה מרגיש ומה אתה לא מרגיש, אז מכל הדבר הזה – זה הופך את זה השיקום, ואתה העבודה הסזיפית של לקום כל יום ולעבוד – כל פעולה ביום היא משהו שיקומי שקשה לעשות אותו. כשאתה שם על זה את הנדבך של 'זה לא סופי', כי אם לא אמרו אחרת – אפשר לשנות את זה, אז אתה כל הזמן בסוג של מוד עבודה".
מה דעתך על הכתבה?