שחקן העבר ופרשן ההווה איתי שכטר חזר לרגע מכונן מילדותו, בפודקאסט "שעשני אישה" עם רותי לבייב יליזרוב, וסיפר בדמעות על מורה שלא האמינה בו, על העלבון שלא שכח – ועל הרגע שבו המציאות טפחה על פניה: "הייתי ילד קשה, ילד לא קל. הייתי מאחר עם חמישה ילדים – אני היחיד שלא נכנס. הייתי אומר לה 'למה?' והיא הייתה אומרת לי 'אתה כשתגדל בסוף אם תמשיך ככה אתה תעבוד בזבל'".
שכטר המשיך ותיאר את התגובה שנתן אז, ואת האמונה שלא ויתר עליה: "אמרתי לה 'את עוד תבקשי ממני חתימה'. הייתי ילד עם שאיפות". לדבריו, עשור לאחר מכן, כשהפך לשחקן מוכר, הגיע למסיבת סיום שנת הלימודים של אחיו הצעיר – ושם פגש שוב את אותה מורה: "היא באה עם הילד שלה. היא אמרה לי 'אתה יכול להצטלם עם הילד?' אמרתי לה 'כן, אני אצטלם איתו בשמחה'".
הרגע המרגש הגיע מיד לאחר מכן: "ואז הילד הלך. לא רציתי להגיד לה את זה ליד הילד ואמרתי לה 'את זוכרת מה אמרת לי כשהייתי ילד?' היא זכרה. אמרתי לה 'אז כל ילד יש מאחוריו משהו'". שכטר הוסיף כי המסר הזה מלווה אותו עד היום.
בהמשך דיבר גם על המקור לכוח הפנימי שליווה אותו לאורך הדרך – אימו: "אמא שלי זה כל עולמי. בכל מקום שהייתי בא, גם כשהייתי ילד הייתי בטוח שאני הכי מוצלח – בגללה האמנתי בזה. אמא שגורמת לך להאמין בזה שאתה הכי טוב, שאתה הכי מצחיק, שאתה הכי מוכשר – אתה חי עם זה. לימים הצלחתי, אבל הכוח הזה הגיע לי ממנה".
מה דעתך על הכתבה?