בכדורגל הישראלי, המרחק בין תהום לבין פסגה נמדד לעיתים בשבועות בודדים, אך נדמה שעבור מכבי חיפה, המרחק הזה הצטמצם לתשעים דקות של שכרון חושים בחיפה. הניצחון 0:3 על בית"ר ירושלים אמש לא היה עוד ניצחון של שלוש נקודות בטבלה. הוא היה תעודת זהות מחודשת ובעיקר עדות ליכולת המופלאה של ברק בכר לצאת במהירות מההריסות.
היו אתמול המון שחקנים שערכו הופעה מצוינת וראויים לציון, אך בדיוק כמו שבאים בטענות למאמן כשכל השחקנים מתחת לרמתם, כך גם להיפך. מעבר להכנה וניהול המשחק המופתיים, צריך להביט על מה שקרה כאן רק לפני זמן קצר. לאחר התבוסה 0:4 להפועל תל אביב, שהגיעה אחרי הפסדים צורמים לבית"ר ירושלים ומכבי תל אביב, הייתה תחושה כי ברק בכר איבד לחלוטין את חדר ההלבשה. הפרשנים כבר הספידו, הקהל היה שפוף, והתחושה הייתה כי אנו הולכים לחזות בתבוסות ירוקות מדי מחזור עד לתום העונה. אך המאמן המעוטר ביותר בכדורגל שלנו הוכיח שוב מדוע הוא עדיין מאמן גדול. הוא הצליח כנגד כל הסיכויים לייצב את הספינה בשני המחזורים הקודמים, ואמש הוא גם הפך את הקערה על פיה בצורה שקשה היה לדמיין.
להוציא קבוצה ממצב של קריסה זה תמיד דבר קשה, אך לעשות זאת במועדון לחוץ ותובעני כמו מכבי חיפה זה קשה עוד פי כמה. מעבר לייצוב המנטלי, בכר הצליח אתמול לתת נוקאאוט בקרב הברקים בזכות הכנה נכונה שתואמת את הסגל הנוכחי של מכבי חיפה. הוא הבין שהקבוצה שלו צריכה לחזור לבסיס: מלחמה על כל כדור, משחק מבוקר, קומפקטיות הגנתית ויציאה מהירה למעברים. דווקא אחרי סוף מחצית שבה בית"ר הגיעה להזדמנויות טובות והייתה שווה שער שוויון, הצליח בכר בחדר ההלבשה להרים את השחקנים שלו פעם נוספת. הם עלו למחצית השנייה אחוזי טירוף ופשוט היו הקבוצה הטובה יותר על הדשא. המהלך שניצח לו את המשחק באופן סופי היה החילוף של אדם גרימברג המוכשר בעלי מוחמד. זה היה המט שעשה בכר ליצחקי בדרך לניצחון הגדול.
עלי מוחמד, שנכנס בצורה יוצאת מן הכלל, לצד פיטר אגבה ונבות רטנר, פשוט כתשו את האמצע של בית"ר. זה קרה דווקא אחרי לא מעט משחקים רעים בתקופה האחרונה בהם בכר שיחק עם אמצע מאוד דליל שהפקיר את ההגנה. שלישיית האמצע הזו, המשלבת פיזיות, ניסיון וחוכמת משחק, חייבת לשחק יחדיו עד לתום העונה, או לפחות עד שהראשון מביניהם ייפצע. הם נתנו את השקט שכל כך היה חסר לקו ההגנה ואיפשרו לשחקני ההתקפה לצאת קדימה ולכבוש את השערים.
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: המהפכה הצעירה בכרמל
אם יש משהו שיכול לגרום לאוהד ירוק לחייך מעבר לתוצאה, זהו השילוב של שחקני הבית הצעירים. כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: ליסאב עיסאת, נועם שטייפמן, נבות רטנר ואדם גרינברג. איזה ילדים מופלאים יש למכבי חיפה וכמה מדהים לראות את ההשתלבות המהירה של הארבעה. השתלבות זו קורית הרבה בזכות המבנה הפיזי החריג שלהם בקנה מידה של כדורגל ישראלי, ובטח ובטח שביחס לגילם הצעיר. אלו לא עוד שחקני נוער שעולים כדי לסמן וי, אלא שחקנים שבאים לקחת בעלות על המגרש.
כשליסאב עיסאת מפוקס וצריך להתרכז במשימות הגנה בלבד, הוא בלם נפלא. אמש הוא טאטא כל איום של בית"ר בשקט נפשי וביעילות. אדם גרימברג, בסך הכל בן 16, הצליח להתמודד פיזית מול הבלם הכי פיזי בליגה מבלי להשפיל מבט. אך גולת הכותרת של אתמול היו ללא ספק ינון פיינגזיכט ונבות רטנר. המגן השמאלי, פיינגזיכט, רשם אתמול משחק פשוט מושלם בשני צידי המגרש. הוא הצליח לנטרל פעם אחר פעם את צד ימין הפעיל והמסוכן של בית"ר שכלל את מוזי, אנטווי ואפילו את עומר אצילי שנכנס בהמשך. בפן ההתקפי הוא הציג יכולות שהוא עוד לא הראה קודם לכן, עם יציאה קדימה והצטרפויות נכונות. זה נכתב כבר בטור הקודם אך חוזר על כך שלמכבי חיפה יש מגן שמאלי ראשון לעונה הבאה. יחד איתו, נבות רטנר היה יוצא מן הכלל וגרם לכל אחד ביציע ובבתים לשאול היכן ברק בכר החביא אותו בתקופה האחרונה.
בתוך כל החגיגה הזו, אי אפשר שלא לתהות על סוגיית עלי מוחמד שנכנס והיה מצוין, אך נשאלת השאלה כיצד מישהו במכבי חיפה מעז בכלל לחשוב על לשחרר את הקשר הנפלא הזה? מוחמד בן ה-30 עדיין שחקן טוב מאוד, נכס חיובי לחדר ההלבשה ולא פחות חשוב- איננו נחשב לשחקן זר. לא ברור מי האדם במועדון שמעלה את המחשבה על פרידה ממנו על דל שפתיו, אך מקומו לא במכבי חיפה. שחקנים ברמה של מוחמד, עם האישיות שלו, הם הלב הפועם של הקבוצה.
לצד הצעירים ועלי מוחמד, צריך לציין לטובה גם את פיטר אגבה שרשם משחק טוב ואחראי בפעם השנייה ברציפות. אמש הוא היה בכל מקום על המגרש, חילץ כדורים וחילק אותם בחוכמה. עם זאת, לצד כל האופוריה הירוקה, צריך לצנן קצת ולומר כי האמת לגביו נמצאת איפשהו באמצע. הוא אומנם לא שחקן רע כפי שציירו אותו בתקופות השפל, אך הוא עדיין לא שחקן מספיק טוב עבור השאיפות הגבוהות של מכבי חיפה. לצד אגבה, גם המגן הימני יילה בטאיי היה נפלא. הוא הצליח לנטרל לחלוטין את קאלו, שנמצא בתקופה אישית יוצאת מן הכלל. שוב הוכח כי כשהקבוצה מאורגנת, מסודרת ומשחקת לפי המידות שלה, השחקנים מצליחים להראות את היכולת האמיתית שלהם, ולא בכדי כל שחקני ההגנה היו פשוט מצוינים אתמול.
אבל, ויש אבל גדול, לצד הדברים החיוביים, במכבי חיפה צריכים לתת את הדעת על נתון מדאיג במיוחד. המשחק אמש היה השני ברציפות בו הקבוצה נאלצת לערוך חילופים כפויים עקב פציעות. במשחק אתמול בלבד היו אלו שלושה חילופים עקב פציעות שריר. מדובר על שישה חילופים בגלל פציעות בשני המשחקים האחרונים. לאחר עונה רוויות אינספור פציעות, זהו דבר שלא יכול לעבור לסדר היום במועדון מהכרמל. מכבי חיפה חייבת לבצע שינויים לא רק בסגל השחקנים, אלא גם בשדרות תפקודיות שונות במועדון, כמו בצוות אימון הכושר, הצוות הפיזיולוגי והרפואי מכיוון שגם אם בעונה הבאה הירוקים יצליחו לבנות סגל מושלם, זה לא ישנה דבר אם השחקנים ייפלו בפציעות רבות כל כך תחת אנשי המקצוע הנוכחיים.
הצד של בית"ר: קישור דליל ואובדן דרך במחצית השנייה
בצד הירושלמי, התחושות קשות בהרבה. החיסרון של לוקה גדראני הוא לחלוטין חיסרון משמעותי עבור ההגנה של ברק יצחקי, אך בית"ר לא הפסידה בגללו. למעשה, היא לא הפסידה את המשחק בגלל הבלמים שלה, למרות הסגירה הרעה של אורי דהן בגול הראשון שסלל את הדרך למפלה. הקבוצה שרצתה יותר אתמול פשוט ניצחה את המשחק. מכבי חיפה ניצחה כמעט בכל מאבק של 50-50, והיא ניצחה כי הקישור שלה היה רמה מעל זה של בית"ר.
אגבה, רטנר ובהמשך גם עלי מוחמד פשוט כתשו את האמצע הירושלמי שהיה דליל וחשוף. לא הייתה עזרה אמיתית לבוריס אינו, במיוחד לאחר שיצחקי בחר להחליף את ירין לוי. אסור לבית"ר ירושלים להיות מופקרת כל כך בשום שלב של המשחק. אם אפשר היה להכניס את אליסון טבארש לקראת הסיום כשהמשחק כבר היה גמור, ניתן היה להכניס אותו הרבה קודם לכן, על מנת לסייע לאינו מול האמצע הלוחץ והדומיננטי של המארחת.
מערך שלושת הבלמים איתו יצחקי התחיל את המשחק לא עבד מספיק טוב, אך צריך להחמיא לו על כך שהשינוי שביצע לאחר השער הראשון של מכבי חיפה היה נכון. לא בכדי בית"ר שלטה בחלק השני של החצי הראשון ואף הייתה שווה שער שוויון לפחות פעם אחת. זה נרשם לזכותו של יצחקי, שניסה לגוון בהתאם לרוטציות ותיקן מהר ככל האפשר, בדיוק כפי שמאמן טוב אמור לעשות כשהוא מזהה כשל טקטי בזמן אמת.
הבעיה הגדולה הייתה מה שקרה לאחר ההפסקה. דווקא אחרי סיום סוער של המחצית הראשונה וכשהיא בפיגור מינימלי, בית"ר פשוט לא הופיעה למחצית השנייה. גם ההכנסות המתבקשות על הנייר של עומר אצילי וירדן כהן לא הועילו במאומה. השניים נראו רע מאוד, נטולי חדות ולא הצליחו להשפיע על המתרחש. מנגד, הירוקים היו אלו שעלו כמו מלוע של תותח למחצית השנייה והיו מסוכנים מאוד. זו כבר הפעם השנייה ברציפות שבית"ר לא מתפקדת בחצי השני, וזהו ליקוי שברק יצחקי והצוות שלו יהיו חייבים לשים עליו דגש עליון. במשחק העונה הקרוב מול הפועל באר שבע בטדי, הם יפגשו את הקבוצה הטובה ביותר בליגה עד כה, קבוצה שלא מורידה את הרגל מהגז לרגע אחד. מול באר שבע, מחצית שנייה כזו תסתיים בתוצאה כואבת יותר שעשויה לסגור את הסיכוי להחזיר את צלחת האליפות לבירה אחרי שני עשורים.
בתוך החושך של בית"ר אמש, אפשר וצריך לציין לטובה את נאנא אנטווי. המגן ממשיך את היכולת הטובה שלו מאז שחתם בקבוצה ונראה פשוט יוצא מן הכלל בשני צידי המגרש. הוא לא מפסיק לתמוך התקפית ולייצר איומים, ומן הצד השני הוא מצליח לסגור את המעברים של היריבות בזכות המהירות המדהימה שלו. זוהי ללא ספק החתמת בינגו של המנהל המקצועי אלמוג כהן, שפגע בול עם שחקן שמתאים בדיוק לסגנון המשחק המהיר שבית"ר שואפת אליו.
לסיכום, מכבי חיפה חזרה לחיים בסטייל, עם שילוב של ניסיון על הקווים וכישרון צעיר ורעב על הדשא. עבור ברק בכר, זהו ניצחון שמעניק לו אוויר לנשימה וביטחון שהדרך שלו עדיין עובדת. עבור בית"ר ירושלים, זוהי נורת אזהרה בוהקת לקראת רגעי ההכרעה של העונה. הליגה הזו לא מחכה לאף אחד, והערב הזה בחיפה עשוי להיות צומת דרכים במאבק האליפות.
מה דעתך על הכתבה?