הקיץ שבו הפועל תל אביב חזרה לליגת העל תחת אליניב ברדה היה רגע המבחן האמיתי הראשון. עומרי אלטמן, שסחב חוזה עתק של כ-350 אלף יורו לעונה, מצא את עצמו עם רגל וחצי בחוץ אחרי שלא נכלל בתכניות המקצועיות. בכל קבוצה אחרת בישראל היו מייבשים אותו, מקצצים לו באגרסיביות או מפעילים עליו טרור פסיכולוגי כדי לגרש אותו. אבל אז נחתה ההנחיה החד-משמעית מאדמונד ספרא: המועדון מכבד כל חוזה חתום עד האגורה האחרונה. בלי מנודים ובלי משחקים מלוכלכים. המשכורת הובטחה במלואה, והדלת להילחם על מקומו נשארה פתוחה. כולם יודעים איך זה נגמר כשאלטמן נעץ את שער הניצחון הדרמטי על בית"ר בבלומפילד, אבל שם בדיוק הבינו בהפועל מי הגיע לנהל את העסק.
האירוע הזה לא היה מקרי, אלא יריית הפתיחה של שיטת משחק חדשה לגמרי במודל הניהולי. כדי להבין למה הפועל תל אביב מתנהגת אחרת לגמרי ממה שהכרנו בכדורגל הישראלי, צריך לצאת מהבועה של ליגת העל ולהסתכל על האיש שמאחורי המיליונים. אדמונד ספרא אינו אוהד שזורק כסף על חלוץ בשביל עוד כותרת בשבת, אלא מנהל תיק נכסים גלובלי בקרן ההשקעות שלו, EMS Capital. שם, בוול סטריט ובניו יורק, עובדים לפי קור רוח מתמטי: נכסים מנוהלים, פינטק, נדל"ן מניב וקופונים שנגזרים בשקט מוחלט, בלי להתרגש מהפסדים תפעוליים רגעיים.
הקסם האמיתי בסיפור של ספרא טמון בחיבור שבין שני עולמות. עם הון משפחתי אגדי של שושלת בנקאות העל החוצה את רף 19.7 מיליארד היורו (לפי הערכות כלכליות בעולם ובישראל המבוססות על נתוני המשפחה) והון אישי מנוהל של מאות מיליונים, ספרא יכול בקלות להוציא מכיסו עוד סכומים אסטרונומיים ולפזר לכל עבר, אבל זה אינו סגנונו. הוא שומר על קו קיצוני של ריחוק תקשורתי. בתקשורת האמריקאית ובארכיונים הפיננסיים של וול סטריט כמעט ולא תמצאו עליו כתבות פרופיל אישיות או ראיונות רעשניים, שכן הוא מעדיף לנהל את עסקיו הרחק מאור הזרקורים. לצד זאת, הוא מגיע עם תשוקה עמוקה לכדורגל, כזה שחי את המשחק עם הנשמה הדרום-אמריקאית שלו. אבל כשזה מגיע לפרקטיקה, הוא מביא את המשמעת, הסדר והקור הרוח של הניהול האמריקאי. בדיוק בגלל השילוב הזה, אחד הצעדים הראשונים שלו היה להביא את גיא פרימור מהפועל באר שבע, שחיפש מישהו עם מחשבה אחרת והעביר לו מסר פשוט: אפשר לעשות קבוצת צמרת עם תקציב הרבה יותר נמוך.
הגישה הזו מביאה איתה נכס שמועדוני כדורגל בישראל מעולם לא הכרו, והוא סבלנות. בקיץ הזה ברדה אולי הבין שחסרים לו שחקנים בחלק הקדמי, אבל המחשבה בהנהלה האדומה שונה לגמרי. השקיעו בדניאל דאפה? הוא יקבל את כל הזמן שבעולם להוכיח את עצמו. נתנו לסתיו טוריאל את המפתחות? אפילו לא יביאו לו תחרות מלאכותית שתחמם את הספסל. ההסתכלות פה היא לא מעכשיו לעכשיו ולחץ היסטרי אחרי הפסד, אלא תהליכים עמוקים ובריאים.
אמנם הכל התחיל בדחיפה מצד בנו שדחף אותו להיכנס לעניין, אבל ספרא מעורב בנעשה בהפועל תל אביב הרבה מעבר למה שמשתקף בתקשורת. הוא לא יגיד למאמן מי יפתח בהרכב, אבל הוא המשגיח הראשי על הבנייה האסטרטגית. זה מתבטא בהגדלת תקציב מחלקת הנוער ל-14 מיליון שקל, בהעמדת התקציב הגבוה בליגה לקבוצת הנשים, וביציקת יסודות לעתיד. במועדון אולי זורקים לאוויר הערכות לפיהן הוא השקיע עד היום כ-100 מיליון שקל, אבל כשמסתכלים על התמונה הפיננסית ומחברים את תקציב שכר השחקנים מול הזינוק בהכנסות, עם 14 אלף מנויים בעונה שעברה שהפכו ל-19 אלף מינויים העונה, בתוספת ספונסרים, מענקי טוטו וזכויות שידור, ברור לחלוטין שהסכום הממשי שהוציא מכיסו נמוך בהרבה. כך או אחרת, כל מי שפוגש אותו מקרוב מופתע מעומק האיש. "זה אחד שאנשים מסתכלים עליו כאילו הוא חצי אלוהים ואתה מצפה שיתנהג כמו אחד כזה", מספר בכיר במועדון. "בפועל הוא איש צנוע שמכבד כל אדם באשר הוא, דברים שפשוט לא הכרנו פה פעם".
השורה התחתונה ברורה וחותכת: עידן הבעלים ההיסטריים שחיים מהיד לפה, עושים שכונה וגונבים דעת ביציעים מת באופן רשמי. ספרא מנהל את הפועל תל אביב בדיוק כמו את עסקיו בארה"ב, משקיע איפה שיש היגיון כלכלי בריא, נצמד לתוכנית עבודה ארוכת טווח ובוחר שלא להשתגע עם מיליונים מיותרים ברגע שקבוצה קוראת תיגר על האליפות. הפועל אולי חזרה לצמרת הגבוהה, אבל מי שמצפה לראות כאן מסע רכש מטורלל או שריפת כספים חסרת אחריות, ימשיך לחפש במקום אחר.
מה דעתך על הכתבה?