הכדורגל הפוסט מודרני מחדד את ההגדרות החדשות. הטרנד הכי חדש לקבוצות שלא יודעות או לא מסוגלות לשחק טיקי-טאקה, הוא ה"מעברים". רוב הקבוצות בישראל החליטו שזה חלק מתפיסת העולם שלהן, אבל האהבה להתקפה מתפרצת מהירה, גוברת בעצם על כל אספקט אחר במשחק, ומפרה את האיזון הקדוש בכדורגל הישראלי ובעצם בכל ליגה שיש בה קבוצות עם עומק, כסף וקהל לבין השאר. זה איזון שלפיו יש קבוצות דומיננטות שמחפשות במשחק מסודר ובניצול שטחים מתים להכריע קבוצות לא דומיננטיות שבאות להתגונן ולנסות ולעקוץ בהתקפות מתפרצות. היום עושה רושם שאין כמעט קבוצה בכדורגל הישראלי שלא מקדשת את המעברים הקטלניים על פני שאר האסקפטים. מכבי ת"א היא לא אחת כזו.
העובדה היא כי מכבי ת"א שיחקה עד כה מול שלוש מארבע הקבוצות האחרות, וניצחה את שלושתן בהפרש שערים מצטבר של 3:11. זה אפילו לא ניתן כמעט להשוואה למשהו אחר, כי היה רק עוד משחק אחד בין הגדולות שהסתיים בניצחון 0:3 של הפועל ת"א על בית"ר ירושלים. כלומר, הפער שראיתם שלשום בדרבי בין מכבי להפועל גדול אפילו יותר מהפער שראיתם בין הפועל לבית"ר, וזה רק מראה איפה נמצאת כרגע מכבי ת"א עם הדרך שהיא משחקת, ביחס לשאר.
התבוננתי בהשתאות שלשום במשחק של מכבי ת"א, בניסיון לפצח את השיטה. שהרי אין מאמן כדורגל שלא היה שמח שתהיה לו קבוצה שמניעה כדור, שעושה את זה במינימום נגיעות, במקסימום דיוק, ותוך קבלת החלטות נכונות – האספקט הכי חשוב במשחק. אתה יכול להיות עוצמתי, אתה יכול ללחוץ, לנוע בלי כדור לעומק, לרוחב, ואחרי מסירה, לעשות סווייץ' הגנה מהיר אחרי מסירה לא מדויקת וסוויץ' התקפה מהיר אחרי לחץ וחטיפת כדור, אבל אם לא תעשה את הפעולה הנכונה, את הנגיעה האחרונה בזמן ובמקום הנכונים, אין לחריצות שלך שום תכלית. השער השלישי של מכבי ת"א – זה של הישאם לאיוס – היה כל כולו קבלת החלטות נכונה. שיחרור הכדור של סיסוקו, ההחלטה של אלעד מדמון לחתוך לקו הרוחב ועל שטח קטן, בהבזק של שבריר שנייה, לתת פס רוחב לשחקן שנע לעומק. שער כזה יותר יפה מכל בעיטה מ-35 מטר לחיבורים. מאמנים מתפללים לקרוס טוב אחד במשחק, אבל כמות הקרוסים הטובים של מכבי ת"א בדרבי הייתה אינפלציונית. אפילו השער הפסול היה כתוצאה מקרוס מרהיב של הליו וארלה.
קני מילר בנה בשבועות האחרונים מפלצת. אין במכבי ת"א שחקנים כאלה גדולים, אבל התלכיד, הפירגון, אפס האגו, ובעיקר הפעולות הנכונות והדיוק, הופכים את השלם הרבה יותר מסך חלקיו. מכבי ת"א משחקת מעברים תוך כדי שליטה בכדור, על שטחים הרבה יותר קטנים ובמינימום פעולות – מה שמצריך פחות אנרגיה והתקפות פחות ארוכות – כי הדיוק הוא המפתח. המגינים נכנסים לאמצע, שחקני הכנף חורכים את הקו והמהירות שבה מתבצע המהלך, מאפשר גם הגבהות נקיות, ומדויקות. מי שצופה בדרך כלל אימונים, ולא רק כדי לראות מי כשיר, אלא כדי להבין מה מתרגלים ולמה מתרגלים, יכול לדמיין מה עושים באימונים של מילר. צריך רק מצלמת רחפן או מצלמת veo עם עדשה לא עכורה ואתה מבין מיד. אתה צופה שם בכוורת אנושית.
כדי להבין איך מכבי ת"א כבשה 4 שערים בממוצע למשחק, מפרקת מדי שבוע יריבה גדולה לצמרת, ועושה את זה בכל הרכב על המגרש ובכל דקה, תוך חלוקת עבודה פנטסטית, פשוט צריך לשבת ולהסתכל עליה משחקת. לא ברור איך מהדחה כפולה מול צסק"א סופיה ולוגאנו, רק לפני חודש, נולדה הקבוצה הזו, נכון לעכשיו אחת הגדולות שראינו בעידן גולדהאר. זה לא הכסף של גולדהאר ולא הרכש הנכון, ולא העובדה שמכבי ת"א הודחה מאירופה ומרוכזת בליגה. זה אימון, זה מאמן, זו דרך.
ואולי הדוגמה המובהקת לכך היא דור פרץ. השבוע הגיע פרץ לעשרה משחקי ליגה רצופים בהם הוא כובש. רק ערן זהבי הגיע לפני 12 שנה למאזן טוב יותר, רק שערן זהבי היה חלוץ שהפכו אותו בהפועל ת"א לקשר 50/50, דור פרץ היה קשר 50/50 שהפך לחלוץ מדומה. הפער בין הכישרון של זהבי לזה של פרץ הוא עצום אבל המאזן בשנה האחרונה הוא זהה: פרץ עושה מספרים של זהבי, והוא עושה את זה בדיוק באותה טכניקה: לנוע לעומק בלי כדור באופן אינסטינקטיבי כדי לקבל אותו לפני ההגנה, לפני שהיא מגיבה, לפני שחשים שזו סכנה. להפוך שחקני קישור לסקוררים באמצעות תנועה נכונה בלי כדור, ולחנך את הקבוצה לשחק על התנועה הזו, זה אימון. פאולו סוזה עשה את זה, קני מילר עושה את זה. לא נראה לי שהם מכירים היכרות מוקדמת.
ומול זה התמודדה הפועל ת"א. כלומר, הקבוצה שהרשימה באירופה, שצמצמה את אטלאנטה לשני מצבים בשני משחקים, שהעיפה את לודוגורץ מהמפעלים, נכנעה ללא תנאי, חושפת כמעט בכל עמדה נקודות תורפה ענקיות.
ייאמרו מיד כמה דברים. 1. בניגוד למפגש כמעט זהה שהתרחש בתחילת עונת 1991/92 והסתיים ב-0:4 מהדהד לצהובים, הפועל ת"א של העונה הרבה יותר טובה מהפועל ת"א ההיא והיא צפויה לסיים במקומות הראשונים.
2. גם אם סתיו טוריאל לא היה מורחק, התוצאה הייתה די דומה.
אם הפועל ת"א הייתה מפסידה 2:1 ולא 4:1, וזה לא היה רחוק, היה נדמה לה שהיא הפסידה בגלל שופטים, או בגלל חור של ליידנר. התוצאה הסופית עושה בשבילה את העבודה. היא מבינה שכדי להגיע רחוק העונה, היא צריכה להשתפר. היא צריכה לשלוט במשחק, היא צריכה לגרום ליריבה לשנות את תוכנית המשחק שלה, היא צריכה להיות מאוד מתודית לצד זה שהיא חייבת להיות יותר כשרונית. והיא בעיקר צריכה להבין שלקחת תארים זה מקצוע, ואת המקצוע הזה לומדים שנים.
כבר אחרי ארבעה מחזורים ולמרות פתיחת עונה לא טובה של בית"ר ירושלים ומכבי חיפה, הן בין שבע הראשונות ותוך מספר מחזורים הן יהיו בין 5 הראשונות. הפער ההולך וגדל בין הקבוצות הבכירות לשאר, רק גדל. 0:4 זה לא 0:1 עם פנדל או בעזרת שער עצמי. כשהקבוצות המגמגמות משכנעות במשחק הבא, זה סימן שהערפל יתפזר העונה יותר מהר.
אבל, וזה אבל גדול. גם בתוך הדומיננטיות של הגדולות והדומיננטיות של מכבי ת"א ביניהן ומולן, אנחנו נראה תופעות מרעננות, משם יצמחו ההפתעות. הפועל חיפה שטרם הפסידה היא אחת כזו, הרחנו את זה כבר בגביע הטוטו; טבריה שעוברת משבר אחר משבר, והשבוע משבר פנים ניהולי, הייתה צריכה להיות במקום החמישי עם השש נקודות שאיבדה מפרשת החוזים הכפולים. זה שבני סכנין אחרונה עם נקודה אחת ונתניה עם הרכש הנוצץ רק עם 5 נקודות, לא אומר עדיין כלום. מה שרואים אצל הגדולות עוד קשה להמר אצל הקטנות.
בואו נתעכב רגע על טבריה כי אצלה הדיסוננס בין השכונתיות לבין ההישגיות הוא מטורף. מדובר במועדון שנבנה על ידי שני שותפים מפתח תקווה, טבריינים לשעבר, שיצא ממבחנים נגד ירידה לליגה ב', לעלייה לליגת העל, ותקיעת יתד, ולמרות שאין אף קבוצה טבריינית בליגות העל למחלקות נוער, ולמרות שאין מגרש ביתי – ורחוק שיהיה – ולמרות ששני הבעלים מסוכסכים פחד, ברמת לכלוכים מטורפת, והקבוצה איבדה 14 נקודות על פרשת חוזים כפולים ומי יודע כמה על פרשת העירויים – היא לקחה 7 נקודות מ-12 בליגת העל. זה הרבה יותר ממה שעשתה פה עד לא מזמן הפועל חדרה שצריכה היום להתפלל לא לרדת בסוף העונה לליגה ב', וזה אגב מה שצריכים בטבריה להתפלל לו, כי תאריך התפוגה של סינדרלות כאלה בכדורגל הישראלי הוא עוד פחות מתאריך התפוגה של הקסם בסינדרלה המקורית של האחים גרים. ופה, אף נעל מבדולח לא תהפוך את לכלוכית לנסיכה. מה שמחזיק את טבריה כרגע זה יצר ההישרדות הקמאי והרצון לסגור את הפער בין טבריה לסתם קבוצה רגילה, אבל ספק אם היא תשרוד את המכה הבאה. ואין ספק, גם המכה הבאה תגיע
מה דעתך על הכתבה?