מעברים של כוכבים בין יריבות ישירות בכדורגל הישראלי כבר מזמן אינם דבר שבשגרה. הימים שבהם שמעון גרשון "ערק" מהפועל תל אביב לבית"ר נשארו מאחור, והיום שחקנים בכירים נוטים הרבה יותר להישאר נאמנים למועדון שלהם. דור פרץ, למשל, יכול היה לעבור לבית"ר בקיץ האחרון, אך בחר להישאר במכבי תל אביב.
ירדן שועה כבר עשה בעבר מעבר כזה, אבל בנסיבות שונות לחלוטין. בחלון ההעברות שייגמר הערב, עלתה אפשרות לעסקה עם טעם של פעם: הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים רצו את ירין לוי, אך המהלך לא הבשיל. זה כבר לא יקרה, לפחות עד ינואר, ובינתיים, הסיטואציה של לוי נותרה בעינה – אחד השחקנים המוכשרים ביותר בתפקידו ובגילו בכדורגל שלנו, אבל בלי הגב מהמועדון מול הקהל, כשכל "חטאו" היה שלא הסכים לשיר בגנותו של המועדון שנתן לו את הבמה לפרוץ לתודעת הכדורגל הישראלי.
ובינתיים, בשקט בשקט (טוב, לא ממש), נרקמת לה דרמה בבית וגן. הקפטן, הכוכב ומי שהפך לסמל חזרתה של בית"ר ירושלים לרלוונטיות בצמרת הכדורגל הישראלי, הפך לשחקן ספסל. בזמן שאלמוג כהן מסביר בכל מסיבת עיתונאים שהסיבה לכך נעוצה בכושר משחק אליו מתקשה שועה לחזור מאז אותה מחלה שעבר אי שם לפני כחודש וחצי, השחקן, במעשה שנראה כמו אקט מחאתי, סתר את הטענות כששיתף סטורי שבו נכתב: "ירדן שועה לא פצוע, הוא צריך לשחק, די עם משחקי האגו". אותו סטורי נמחק, אבל התחושות של שועה ממש לא. הוא לא מרוצה, ואפשר להבין אותו.
הסיטואציה הנוכחית של ירדן שועה וירין לוי שונות, אבל יש ביניהן קו דימיון אחד ברור: בסיטואציה הנוכחית, שניהם פשוט לא יכולים להצליח במקומות שבהם הם נמצאים. אצל לוי, הסיבה טמונה כאמור ביחסים עם הקהל, בעוד שבמקרה של שועה, העניין הוא מקצועי פרופר; שועה הוא האנטיתזה של כל האני מאמין של אלמוג כהן כאיש מקצוע בכדורגל. מאמן שמקדש את נתוני ה-GPS על פני הפעולות שגורמות לקהל לפקוד את המגרשים מדי שבוע לא יכול להרשות לעצמו לשחק עם שלישיית התקפה של עומר אצילי, שון וייסמן וירדן שועה, שמשחק לחץ ומעברים מהירים הם אלמנטים שממנה והלאה. זה פשוט לא עובד על פי תפיסת העולם שלו. הוא הבין שכדי לבנות את בית"ר בדמותו ובצלמו, אחד מהם יצטרך לשלם את המחיר. ועושה רושם שהאחד הזה הוא שועה.
נדמה שמכבי חיפה ובית"ר ירושלים יודעות מה הדבר המתבקש, אבל פשוט מפחדות מהתגובה. אלמוג משתוקק לשחקן כמו ירין לוי, הוא גם הצהיר על כך במילותיו. הבעיה? ברק אברמוב לא ממש בקטע של לשלם סכומים גבוהים על שחקני כדורגל. אבל יש פתרון – רוצים את ירין לוי? תעבירו את ירדן שועה. טרייד אמיתי שבו כל קבוצה מקבלת בידיוק את מה שחסר לה.
אז יבואו ויגידו ששועה לא יכול לחזור למקום שבו הגיע לנקודה הכי נמוכה בקריירה, אבל ירדן שועה של היום הוא כבר לא אותו ילד בן 20 עם שק ציפיות של 1.3 מיליון יורו מבני יהודה. הוא שחקן מוכח בכדורגל הישראלי, כזה שהראה שהוא יכול להוביל מועדון גדול תחת ציפיות ענק ולחץ אטומי. מעבר לזה, הוא שחקן אחר, ומבחינה מקצועית, נכנס בדיוק למשבצת בה מכבי חיפה עדיין חסרה איכות – פלימייקר מעמדת מוצא בכנף שמאל, בדיוק כמו שכיכב לאורך כל השנים האחרונות בבית"ר.
אם כך יישאר המצב, בית"ר תגיע לנקודת רתיחה שבה ברק אברמוב יצטרך לבחור: זה או ירדן שועה, או אלמוג כהן. את האחרון הוא מעריך הרבה יותר. כשמנצחים ונראים טוב בלי שועה, כמו מול מכבי פ"ת אמש, השקט היחסי בגזרה יימשך, ובית"ר תמשיך לשדר כלפי חוץ עסקים כרגיל. אבל כשיגיע המשבר הנוסף, והוא יגיע, הקהל כבר לא יקבל את הדחיקה החוצה של השחקן שגרם להם לתחושת הזהות הגדולה ביותר מאז אלי אוחנה.
בית"ר עוד יכולה להמשיך לדחות את ההחלטה, ומכבי חיפה יכולה להמשיך לחפש את החלק שחסר לה. אבל שתי הקבוצות כבר מחזיקות, כל אחת בדרכה, בחצי מהפתרון. אם ירדן שועה אכן הפך לבעיה עבור אלמוג כהן, ואם ירין לוי הוא בדיוק השחקן שבית"ר צריכה, אולי הגיע הזמן להפסיק לחפש פתרונות מתחת לפנס. לפעמים עסקה גדולה לא מתחילה בכסף, אלא בהבנה שהשחקן שחסר לך נמצא דווקא אצל היריבה.
מה דעתך על הכתבה?