מרץ 2025, לופטוס רוד שבמערב לונדון. הדקה ה-84, לידס תקועה בתיקו מול קווינס פארק ריינג'רס, והשלט האלקטרוני מציג את המספר של מנור סולומון באדום. הוא לא יוצא בשקט. הוא מניף ידיים בתסכול, ובדרך לספסל מוציא את כל הזעם על דגל הקרן.
מאמן לידס, דניאל פארקה, לא התרגש. "מנור אף פעם לא מרוצה כשמוציאים אותו מהמגרש", אמר אחרי המשחק. "הוא רוצה לשחק כל דקה, הוא לא רוצה לנוח. אני די אוהב את הגישה הזאת". באנגליה זה נתפס כחלק מהרעב של שחקן להצליח. בנבחרת ישראל, השבוע, זה הפך לשאלה של מנהיגות.
הלילה בהונגריה
אחרי ההפסד 3:0 לאירלנד, רגע לפני שסולומון הגיע לעמדת הראיונות, צעק לעברו בלם אברטון, ג'ייק אובריין, מתוך חדר ההלבשה האירי: "תתביישו לכם על מה שאתם עושים". סולומון לא נשאר חייב: "צא החוצה, תהיה גבר. אל תדבר מאחורי הקיר". המאבטחים נכנסו בין השניים, ובמשלחת מיהרו לגבות את הקפטן: "מנור אמר את מה שאנחנו חושבים, בלי למצמץ".
היה בזה אומץ. אבל התשובה שנדרשה מהקפטן הייתה אמורה להיות על הדשא. שם היא הגיעה רק בחלקה: כדור רוחב מצוין לדור פרץ, ובעיטה מעל המשקוף מעמדה טובה בתוך הרחבה.
מה עבד בלידס
עונת 2024/25 הייתה הטובה בקריירה של סולומון: עשרה שערים ו-13 בישולים ב-41 משחקים. אבל עיקר הסיפור הוא התפקיד. לידס של פארקה לחצה גבוה, וסולומון היה אחד המנועים של הלחץ הזה. הוא חטף כדורים קרוב לשער היריבה יותר מפעם אחת בממוצע למשחק, ייצר כשלושה מצבים גדולים בכל ארבעה משחקים, והגביה לרחבה, שם חיכו לו חלוצים שידעו לסיים.
סולומון היה בורג מדויק במכונה של פארקה. הוא לא נמצא במרכז התמונה, הוא השלים אותה.
מה נתקע בנבחרת
ביצירה, דווקא שום דבר לא נתקע. סולומון מייצר בנבחרת בדיוק כמו בקבוצות: כ-2.2 מצבים ל-90 דקות, באותה איכות בדיוק. הציון הממוצע שלו בנבחרת אפילו גבוה יותר. במוקדמות המונדיאל, ב-5:4 מול איטליה בספטמבר 2025 הוא היה מהטובים על הדשא, התפתל ברחבה והניח את הכדור לדור פרץ ל-1:2.
אבל הבעיה מתחילה בדיוק בשלבי ההכרעה. בנבחרת אין מכונת לחץ, והחטיפות שלו ליד שער היריבה יורדות לפעם אחת בשני משחקים בערך. אין ברחבה חלוצים שמחכים להגבהות, וגם הן נחתכות ביותר מחצי. הוא נשאר לבד מול הגנות סגורות: מכדרר יותר, מצליח פחות, ומפסיד יותר במאבקים אחד על אחד.
והפער הגדול ביותר נמצא מול השער. בקבוצות הוא כבש כשישה שערים יותר ממה שאיכות המצבים שלו צפתה. בנבחרת הוא כבש כשניים פחות. בארבעה משחקי ליגת האומות מול צרפת, איטליה ובלגיה הוא לא כבש ולא בישל.
המסקנה קשה, אבל המספרים מובילים אליה. כשהיצירה נשארת זהה אבל האפקטיביות מול השער מתרסקת, אי אפשר להתעלם מההיבט המנטלי. שחקן שבמועדונים עולה על המצבים הצפויים שלו כי האחריות מתחלקת בין כולם, מוצא את עצמו מתקשה מול השער בנבחרת, הוא כנראה "נחנק" ברגע שהכדור האחרון תלוי אך ורק בו. ייתכן שהוא פשוט לא עשוי מהחומר שממנו בנויים השחקנים החשובים ביותר בסגל, אלה שמכריעים משחקים כשכל האור עליהם.
מנהיג מסוג אחר
בנבחרת מתארים את סולומון כ"מנהיג שקט", ואומרים עליו שהוא מנהיג בסגנון אחר. התיאור הזה מדויק, והוא מתיישב עם המספרים. וגם הגוף לא עוזר לו להוביל: מאז ספטמבר 2021 הוא החמיץ 17 זימונים בגלל פציעות.
סולומון הוא אחד מהשחקנים הטובים ביותר בכדורגל הישראלי היום. אבל לאורך כל הקריירה שלו הוא היה החלק המשלים של מישהו גדול ממנו: לצד ערן זהבי בנבחרת, ובתוך המכונה של פארקה בלידס. הנבחרת צריכה לבנות סביבו מערכת, ולא לתלות בו את כל התקוות. בלידס, כשהוחלף, הוא בעט בדגל הקרן. בנבחרת מבקשים ממנו להיות הדגל.
מה דעתך על הכתבה?