צעד לפני כולן: כך אלונה ברקת השתלטה על שוק ההעברות בכדורגל הישראלי

אחת הטענות המרכזיות שנשמעו בשנים האחרונות מצד ראשי הקבוצות שתמכו בהגדלת מכסת הזרים הייתה פשוטה: השחקן הישראלי יקר מדי. השוק קטן, ההיצע מוגבל וברגע שאחת הגדולות מתעניינת בשחקן, המחיר מזנק. אלא שבזמן שלא מעט קבוצות מעדיפות להפנות את הכסף לחו"ל בתקווה למצוא את המציאה הבאה, אלונה ברקת והפועל באר שבע החליטו ללכת בדיוק בכיוון ההפוך.

מאז קיץ 2025, הקבוצה מבירת הנגב השקיעה כ-5.1 מיליון יורו ברכישת 12 שחקנים מתוך הכדורגל הישראלי. חמודי כנעאן הגיע ממ.ס. אשדוד תמורת 1.2 מיליון יורו, ניב יהושע ממכבי פ"ת בעסקה של יותר מ-1.5 מיליון, אדריאן אוגריסה מקריית שמונה תמורת כ-800 אלף, רועי לוי מאשדוד תמורת כ-700 אלף, מוחמד אבו רומי מקריית שמונה תמורת 400 אלף, מרקו וולף ממכבי פ"ת תמורת כ-250 אלף, ג'בון איסט מהפועל חיפה תמורת 200 אלף ויונס מלדה ממכבי ת"א תמורת כ-100 אלף. אליהם אפשר להוסיף שחקנים כמו דן ביטון ואיגור זלאטנוביץ', שהגיעו מהליגה ללא דמי העברה.

וכאן בדיוק נכנסת ברקת לתמונה. אפשר לזהות שחקנים, לעקוב אחריהם ולהחליט שהם מתאימים, אבל בסופו של דבר מישהו צריך גם להסכים לשלם. בשוק שבו הגדולות נרתעות לא פעם מהמחירים שדורשות הקבוצות הישראליות, בעלי באר שבע הראתה פעם אחר פעם שהיא מוכנה לשלם את הפרמיה עבור שחקן שכבר הוכיח את עצמו כאן. 1.5 מיליון יורו על יהושע, 1.2 מיליון על כנעאן וכ-800 אלף על אוגריסה הן לא עסקאות מובנות מאליהן בכדורגל הישראלי.

הפער מהמתחרות ממחיש זאת היטב. מכבי חיפה השקיעה בתקופה הזו כ-2.8 מיליון יורו על שבעה שחקנים מהשוק המקומי, הפועל תל אביב באזור 2.6 מיליון על 11 שחקנים (מתוכם 1.8 מיליון רק על דניאל דאפה), מכבי תל אביב כ-800 אלף בלבד ובית"ר ירושלים הרבה פחות. באר שבע, עם כ-5.1 מיליון יורו, נמצאת כמעט בליגה משלה. זו כבר לא סדרה מקרית של עסקאות, אלא מדיניות ברורה של מועדון שמאמין במה שיש לליגת העל להציע ומוכן לשלם על כך.

הדוגמה הבולטת ביותר היא ניב יהושע. הקשר היה בהישג ידן של מכבי תל אביב ומכבי חיפה, אך בסופו של דבר באר שבע הייתה זו ששמה את הכסף על השולחן והביאה אותו ממכבי פ"ת. לרן קוז'וך היה כאן יתרון משמעותי: הוא הכיר את יהושע היטב מהתקופה המשותפת שלהם במלאבס, ידע בדיוק איזה שחקן הוא מקבל ובעיקר האמין שהאיכויות שלו יתורגמו גם לקבוצה שרוצה לזכות באליפות. נכון לעכשיו, מה שכונה על ידי רבים כ"הימור" של רן קוז'וך, מתברר כמניה הכי בטוחה.

ואם זה לא מספיק, יש לקחת בחשבון גם את בניית הקבוצה שהובילה את המועדון לזכייה באליפות ראשונה מאז 2018: אליאל פרץ הגיע אחרי שנים של דשדוש כשלא באמת נספר על ידי אף אחת מהגדולות שהיום רודפות אחריו, אור בלוריאן שירד ליגה עם הפועל תל אביב הפך לבלם מצטיין וגיא מזרחי למגן הראשון של נבחרת ישראל, ואלו רק רק מהדוגמאות.

ולא רק בשוק הישראלים מדובר ביתרון. ג'בון איסט הוא דוגמה מצוינת ליתרון שבהחתמת זר שכבר מכיר את ישראל. החלוץ הג'מייקני הגיע מהפועל חיפה תמורת כ-200 אלף יורו, אחרי שבבאר שבע כבר ראו מקרוב מה הוא מסוגל לעשות בליגת העל. במקום להמר על חלוץ זר שמעולם לא שיחק כאן, האדומים קיבלו שחקן שמכיר את הליגה, את היריבות ואת החיים בישראל – ונכון לעכשיו גם הוא נחשב להצלחה גדולה.

ואז יש את איגור זלאטנוביץ'. הסרבי הגיע ללא דמי העברה אחרי מספר שנים במכבי נתניה, שבהן הוכיח פעם אחר פעם שהוא מכונת שערים מוכחת בכדורגל שלנו. גם כאן הייתה לקוז'וך היכרות מוקדמת משמעותית: השניים עבדו יחד בנתניה. המאמן ידע איזה חלוץ הוא מקבל, ובאר שבע קיבלה שחקן שכבר הוכיח את עצמו בליגה עם מינימום סימני שאלה.

וזה בדיוק אחד היתרונות המשמעותיים של הליכה על השוק המקומי. החתמת שחקן זר תמיד כוללת אלמנט של חוסר ודאות. אפשר לצפות בעשרות משחקים, לקבל המלצות ולעבור על כל נתון אפשרי, אבל עד שהוא נוחת בישראל אף אחד לא באמת יודע כיצד יתאקלם למדינה חדשה, לליגה חדשה וללחץ של מועדון שרוצה תארים. כשאתה לוקח שחקן שכבר נמצא כאן, חלק מסימני השאלה האלה נעלמים.

ועדיין, חשוב לסייג: שחקן שמגיע מתוך הליגה הוא ממש לא תעודת ביטוח. באר שבע שילמה לא מעט כסף גם על שחקנים שעדיין לא החזירו את ההשקעה. חמודי כנעאן הגיע אחרי שנים שבהן סומן כאחד הכישרונות הגדולים בכדורגל הישראלי, אך עדיין לא עומד בציפיות הגדולות שהגיעו יחד עם תג המחיר. רועי לוי, שנרכש גם הוא מאשדוד, כבר הספיק לצאת בהשאלה להפועל פתח תקוה.

בסופו של דבר, באר שבע לא פיצחה נוסחה שמבטיחה הצלחה. כנעאן ולוי מוכיחים שגם השקעה גדולה בשחקן מוכר יכולה להסתיים באכזבה. אלא שהיתרון של השוק המקומי הוא לא בכך שהוא מבטל את הסיכון, אלא בכך שהוא מאפשר לקבל החלטה עם הרבה יותר מידע.

ברקת מוכנה לשלם על הוודאות היחסית הזאת, קוז'וך מנצל היטב את ההיכרות שלו עם הליגה ועם חלק מהשחקנים, ובאר שבע הפכה את השוק המקומי לאחד הכלים המרכזיים בבניית הסגל שלה. וכשזה נגמר בניב יהושע, ג'בון איסט או איגור זלאטנוביץ', קל להבין למה.