משחר הקריירה של מנור סולומון, כיום כבר בן 25 וחצי – שני דברים היו די ברורים לגביו. האחד הוא שמדובר באחד הכישרונות הכי גדולים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. הוא ניחן בדריבל ברמה הכי גבוהה שיש, במהירות, בחוכמת משחק – והכי חשוב אולי לכדורגלן ישראלי (ובכלל) – סולומון מגיל צעיר היה חריג ברמתו הפיזית ובבשלותו המנטלית, שתי תכונות שמגבירות את הסיכויים של כשרונו להתממש.
עם זאת, היה דבר נוסף שליווה את הקריירה של סולומון מתחילתה – היכולות ההתקפיות שלו אדירות, אך הן לא תמיד באות לידי ביטוי במספרים. כבר בתחילת הקריירה, שחקן הכנף הביע במספר ראיונות מודעות וכנות ראויה לציון והערכה רצון גדול להשתפר תמיד באלמנט הזה ולכבוש יותר שערים, קודם כל, וגם לבשל כמובן.
במכבי פתח תקוה בה החל את הקריירה, הכישרון האדיר של סולומון לא בא לידי ביטוי מספרית ולא הפך אותו לשחקן מעל הליגה. אז נכון, הוא היה בן 17-19 ואת עונתו המלאה היחידה שיחק בקבוצת פלייאוף תחתון, אך מכישרון דורי ניתן היה לצפות ליותר.
ב-73 הופעות במדי מכבי פתח תקווה (לא כולל גביע הטוטו), מנור סולומון כבש שמונה שערים ובישל עוד שישה ולמעשה היה מעורב בשער בכל 347 דקות משחק. בדיעבד, מצחיק להיזכר ולחשוב שמי שכבש פעמיים נגד ריאל מדריד, נגד מנצ'סטר סיטי באתיאחד ונגד אטאלנטה ו-וולפסבורג התקשה למצוא את הרשת נגד הפועל רעננה והפועל אשקלון בליגת העל.
בעונה וחצי הראשונות שחטאר דונייצק (חציה השני של 2018/19 ו-2019/20 שידועה כעונת הקורונה) – הגיעה קפיצה נאה במספרים של מנור סולומון. הוא אמנם נאבק על ההרכב וההשתלבות, מטבע הדברים, הייתה מאתגרת – אך הוא כבש שבעה שערים ובישל שבעה נוספים ב-1997 דקות בלבד, שהם מעורבות בשער בכל 143 דקות. שיפור דרמטי, ברמה גבוהה יותר ובמועדון עם ציפיות גבוהות במיוחד.
שחטאר טרום המלחמה באוקראינה הייתה חברת קבע בליגת האלופות, ובעונת 19/20 היא העפילה לחצי גמר הליגה האירופית. בעונת 20/21 סולומון שמר פחות או יותר על הכיוון עם 11 שערים ובישול – מעורבות בשער בכל 167 דקות.
בעונת 21/22 אנחנו נכנסים לחלק השני של הקריירה של סולומון, שלמצער בישרה על הדבר השלישי שיהיה מזוהה עם הקריירה שלו: הפציעות. את רוב העונה הליגיונר פספס בשל פציעה והוא סיים אותה עם חמישה שערים ובישול אחד בזמן ששיחק.
את הקדנציה של סולומון בשחטאר יש להכתיר כמוצלחת. הוא התברג במועדון שבזמנו היה דרג ב' בכדורגל האירופי, במשחקים בליגת האלופות הוא הראה שהוא ברמה – לרבות השערים האייקונים שצוינו, ומאוקראינה הוא הגיע לפרמיירליג. אך עם זאת, המספרים עדיין לא היו ברמה שתביא אותו לטופ של הטופ. ב-22/23 כאמור, הישראלי הגיע לפרמיירליג כאשר הושאל לפולהאם בעונה האחרונה לחוזהו בשחטאר.
העונה בקרייבן קוטג' למעשה היא היא שיקוף די מדויק לקריירה של מנור סולומון. מצד אחד, סולומון נתן חודש מדהים בזכותו היה מועמד לתואר שחקן חודש פברואר 2023 בפרמיירליג, כבש חמישה שערים בסך הכל והראה שהוא שייך לליגה הטובה בעולם.
מנגד, הוא שוב נפצע וסבל מחוסר מזל. אם בשחטאר הייתה זו המלחמה באוקראינה שבלעדיה ייתכן והיה ממשיך במועדון ואחרי עונה נוספת היה משתדרג לקבוצה טובה עוד יותר – בפולהאם, העובדה שהיה מושאל גרמה למיעוט דקות עבורו בשלהי העונה, כשהמועדון הבין שסולומון יוכל ללכת בקיץ 2023 כשחקן חופשי לאן שיחפוץ ולכן עדיף להם להשקיע את דקות המשחק בשחקנים שימשיכו במועדון.
ואכן, כך קרה – כשהוא שחקן חופשי בן 24, הגיע המעבר המיוחל: טוטנהאם. במשחקו הראשון בהרכב, סולומון בישל פעמיים ב-2:5 של התרנגולים נגד ברנלי, בהופעה שהזכירה במעט את משחקיהם הגדולים של בניון וברקוביץ' בפרמיירליג. הרגיש שהחלום של הילד שגדל במכבי פ"ת והעתיד שצפו לו כשחקן טופ ממש עומד להתגשם. מנור הספיק לשחק שישה משחקים בטוטנהאם, שלושה מהם בהרכב – ואז הגיעה פציעה נוספת.
באוקטובר 2023, סולומון (שגם היה עסוק אז, כמו כולנו, בטרגדיה של שבעה באוקטובר) נפצע באימון וקרע את המיניסקוס. הוא נאלץ לעבור שני ניתוחים נוספים וגמר את העונה, ושוב המרדף אחרי המספרים נבלם – דווקא כשהגיע הכי קרוב לפיק.
מבחוץ, ודאי קשה להבין מה עובר על שחקן כדורגל, ועוד אחד עם משא כבד למדי על הכתפיים כשלא אחת הוא נפצע, צריך לעבור שיקום, להתאושש מנטלית ולהתמודד מקצועית על מקומו כשלא רק שההתקדמות שלו נעצרת – הוא גם הולך אחורה, וסביר להניח שהוא גם חש פחות בטוח בגוף שלו, שהוא כלי העבודה של כל כדורגלן.
סולומון החלים, והעונה אנחנו מגיעים לדבר הרביעי שהופך מזוהה עם הנציג הישראלי באנגליה – נחישות. אנג' פוסטקוגלו לא הימר עליו העונה והוא נשלח בהשאלה ללידס יונייטד, מוכת הכישלון החרוץ מהעונה הקודמת בה פספסה את עליית הליגה על הקשקש. לכאורה, צעד אחורה – אבל באלנד רואד סולומון חווה את העונה הטובה בקריירה שלו.
קודם כל, הוא היה בריא. הכי חשוב. שנית – הוא שחקן הרכב במועדון ענק. אמנם הצ'מפיונשיפ היא לא הפרמיירליג, אבל זו ליגה קשה כקלישאה השחוקה. הודות לכסף האדיר מזכויות השידור (עלייה לפרמיירליג שווה יותר כסף מזכייה בליגת האלופות, עד כדי כך) ולהתפתחות המטאורית של הכדורגל האנגלי בשנים האחרונות, הצ'מפיונשיפ הפכה לאחת מעשר הליגות האיכותיות בעולם, אם לא יותר.
מנור סולומון מעורב העונה בלידס יונייטד ב-18 שערים עם שמונה שערים ועשרה בישולים. זוהי העונה בה שחקן הכנף מעורב בהכי הרבה שערים בקריירת המשחק שלו, כשלמעשה כמות השערים בהם הוא מעורב העונה הם יותר מרבע מהשערים בהם הוא מעורב בקריירת המשחק שלו.
סולומון מעורב בשער העונה בלידס בכל 130 דקות משחק – שער או בישול בכל משחק וחצי. אמנם בחצי עונתו הראשונה בשחטאר הוא היה מעורב בשער בכל 127 דקות, אך זה היה תחת מדגם צר יותר של משחקים, בעונה לא קוהרנטית ואחידה בגלל הקורונה וכתוצאה מכך גם הרבה פחות איטנסיבית, ועבור שחקן פציע, מרשים הרבה יותר להגיע למספרים כאלה.
ארבעה מחזורים לסיום, לידס עם 88 נקודות ותוכל להגדיל ל-91 הערב (שישי, 22:00, ספורט2) נגד אוקספורד. היא חמש יותר מהשלישית שפילד יונייטד והיא קרובה לחזור לפרמיירליג בעלייה אוטומטית. עבור מועדון גדול כמו לידס, הפרמיירליג זה בית, וכעת רק ניתן לקוות ולייחל לכך שמנור סולומון מצא גם הוא בית, בו יוכל סוף סוף לממש את הכישרון הגדול שלו ולעשות קריירה חלומית.
מה דעתך על הכתבה?