ערן זהבי הוא אחד הספורטאים הכי מדוברים בספורט הישראלי, אם לא המדובר מכולם. העונה, חלוץ פ.ס.וו איינדהובן כבש 11 שערי ליגה, אך נדמה כי האירוע שחווה עם משפחתו הוא מה שנזכור מהעונה שחלפה. בזמן שהיה בדרך למשחק ליגה שגרתי עם יתר חבריו, קיבל החלוץ שיחת טלפון מאשתו, בה היא אמרה לו שגנבים פרצו לביתם שבאמסטרדם וביצעו שוד אלים בפני ילדיהם הקטנים של השניים. כעת, בהולנד פורסם ראיון נרחב שנערך עם השחקן ובו הוא מתייחס לשוד. בנוסף לכך, זהבי מדבר גם על הקושי בחיים במדינה המערב אירופית, על המסורת היהודית שמקפיד לשמור עליה וגם על ההחלטות שקיבל עם משפחתו עקב המקרה המזעזע.
צפו בראיון המלא
זהבי פתח בהתייחסות לתחילת דרכו בהולנד: "כשהגעתי לפה קניתי רכב ספורט, כי הייתי בטוח שאגור באיינדהובן קרוב למגרש ושזה ישמש אותי רק לצורך זה. אחרי שבועיים אמרתי לאשתי: 'תקשיבי, אנחנו עוברים לאמסטרדם'. לא ממש אהבתי את זה, הרגשתי שכולם מסתכלים, אז החלפתי את האוטו. לא יכולתי לדבר בטלפון מרוב שהרכב הקודם היה רועש".
החלוץ המשיך לדבר על החיים במדינה: "בחודש הראשון, היה לי קשה. אם להיות אמיתי, התרבות פה היא שונה לגמרי. בפ.ס.וו איינדהובן הלחץ לתארים הוא גבוה, ולמרות שגם במכבי היה לחץ לתארים – באיינדהובן זה מעט שונה, כי יש לך גם לחץ לתארים וגם לחץ למכור שחקנים צעירים תוך כדי שאתה משביח אותם והופך אותם לכוכבים. שמים פה דגש גדול על לדחוף ולשפר שחקנים צעירים על מנת שישחקו טוב יותר. לפעמים אני חושב שהלחץ על השחקנים האלה לא טוב עבורם, לא כי הם לא טובים, להפך, הם שחקנים מהטופ, לי למשל בגיל 20 לא הייתה את האיכות שיש להם. בשל העובדה שזה לא פשוט בגיל שלהם להתמודד עם הסיטואציות שיש לנו באירופה ובליגה ובמקביל להיות שחקן מצליח. לעמוד בציפיות של המועדון הזה בגיל כל כך צעיר, זה לא פשוט בכלל".
על ההחלטה להביא אותו לקבוצה צעירה כשהוא בן 33, אמר: "אני בטוח שחלק מההחלטה של המאמן להביא לקבוצה אותי קשורה לעניין הניסיון, העובדה שאני יכול לתרום מעצמי ומהגישה שלי. צריך להסתגל כאן לסיטואציה בכל משחק ובכל אימון. גם אם זה משהו שאתה לא אוהב, אתה עדיין צריך לעשות אותו. אין ברירה, צריך לעשות גם את הדברים שאתה לא אוהב. זה בדיוק הקושי. אם כולם היו עושים רק את מה שהם אוהבים, אנשים לא היו משתפרים. מי שנשאר באזור הנוחות שלו, לעולם לא ישתפר".
לאחר מכן, זהבי נראה מתכונן לארוחת שישי עם משפחתו. על כך הוא סיפר: "אני כן אדם מאמין, אבל לא דתי מאוד. כשאתה חי מחוץ למדינה שלך, אתה מנסה לעשות דברים מסורתיים כדי לשמור על כולם ביחד. במיוחד כאן, יש פה הרבה מאוד יהודים, אבל כולם ממקומות אחרים ומבצעים מנהגים שונים. בסוף, יש חיבור מסוים בין כולם שגורם לי להרגיש בחלק מארוחות השישי כאילו אני בישראל. יש אוכל ישראלי, מוזיקה ישראלית. זה מחבר אותך לשורשים שלך, זה חשוב מאוד עבורי. אני רגיל לזה מגיל 13 או 14, לא זוכר את עצמי בלי זה".
אחרי שפירט על חייו האישיים, הליגיונר עבר לדבר על הפן המקצועי: "כל משחק שאני לא מבקיע זה מתסכל. המשחק הראשון נגד אייאקס היה מיוחד עבורי, מכיוון שהיו שמועות בתקשורת שאעבור אליהם או לפ.ס.וו. במשחק עצמו, הרגשתי את הלחץ מצד שתי הקבוצות. זה היה מיוחד להבקיע צמד נגדם. כשאני לא מבקיע או כשאנחנו לא מנצחים או אפילו כשיש לנו משחק רע, אני מאוכזב ולוקח את זה אישית, קצת יותר מדי".
על הגעגוע לקהל: "מה שאני אוהב בהולנד זה שהאנשים שחיים כאן אוהבים וגאים במדינה שלהם. לא היה לנו עדיין יותר מדי תקשורת עם האוהדים, עוד לא ממש הרגשתי אותם. אני מתגעגע לזה לא מעט, בישראל אני לא יכול ללכת ברחוב מרוב שהאוהדים מטורפים. אני מקבל בישראל הרבה אהבה והערכה. גם אשתי מפורסמת שם".
לבסוף, זהבי התייחס לתקרית השוד האלימה שעברה משפחתו. כאמור, בכתבה השחקן צולם סועד ארוחת שישי בביתו עם אשתו וילדיו, וכעבור יומיים אירע המקרה האלים והמזעזע שעברו במקום מגוריהם באמסטרדם, ממש היכן שצולמו ימים ספורים לפני כן. "רק ביום שישי האחרון דיברנו, ועכשיו אחרי ימים בודדים אנחנו מדברים בצורה שונה לחלוטין. לפעמים, אלה החיים. עוברים מאירועים כל כך נחמדים למצבים מחורבנים. זה כמו רכבת הרים. אבל שוב, צריך להתגבר על כך".
הישראלי המשיך לפתוח את הלב: "לא ממש ידענו איך להתנהל בסיטואציה הזאת, זה היה מצב מאוד מוזר. אני שמח שהמשפחה שלי הייתה שם בשבילי ואני הייתי בשבילם, בנוסף למועדון שהיה שם בשבילנו ותמך בנו בכל מה שהיינו צריכים. בסוף, אשתי והילדים ראויים לכל המחמאות כי הם אלה שהיו שם. אני שמח שעליתי לכר הדשא וחזרתי להתאמן ולשחק, כי אני לא אוהב לקחת את ההחלטות הקלות. ההחלטה הקלה ביותר הייתה לבוא ולהגיד: 'טוב, הכל נגמר, אפשר ללכת'. אבל זו לא הדרך הנכונה, אם אתה רוצה להיות מקצוען במאה אחוז, ולהראות אחריות עבור הקבוצה שאפילו ברגעים קשים אתה תהיה שם עבורה, אני חושב שזה חשוב, ואני שמח שעשינו את זה".
זהבי גם שלח מסר לשודדים: "הגישה שבה הם עשו את זה, זה היה נורא. מבחינתי, אין יותר גבול לפושעים. הם הראו חוסר כבוד. אפילו אם אתה בא לגנוב שעון או משהו אחר, קח אותו ולך לעזאזל, אל תתנהג ככה. אני לא רוצה לרדת לפרטים יותר מדי, אבל אני יכול לספר לכם שברגע ששמעתי את זה מאשתי התחרפנתי לגמרי והייתי ממש כועס. רציתי להרוג מישהו כששמעתי מה הייתה הסיטואציה. שוב, נשאר רק להגיד תודה על כל התמיכה שקיבלנו, כי הפתרון הקל היה לטוס הביתה. כשקיבלנו את התמיכה מכל הולנד, במיוחד מהמועדון, מהשחקנים ומהשכנים שבאו עם פרחים, אמרנו: 'לא, אנחנו לא בורחים מכאן'. לא רצינו שיקבלו את ההרגשה שאנחנו מאשימים אותם במשהו. כולם הביעו סולידריות והרגשנו אהובים, אז אמרנו שזה לא הרגע לברוח, אלא זה הרגע להתגבש עם כולם ולהפגין להם כבוד. זו לא אשמתם, כל המדינה מרגישה ממש רע בגלל מה שקרה, אז החלטנו להראות כבוד גם כן ולהישאר".
הוא סיים עם הצהרה: "הבית שלנו תמיד פתוח. ככה אני ואשתי מנהלים את חיינו. אנחנו אוהבים לארח אנשים בבית שלנו, ואוהבים אנשים בכללי. אנחנו לא נשנה את הדרך שלנו, ככה החלטנו. לא ניתן למישהו שעשה פשע נוראי לשנות אותנו. לא אכפת לי מהשעונים ומהתכשיטים, אני לא דואג לגבי כסף. זה שהמשפחה שלי בריאה זה הכי חשוב. לא ניתן למישהו מבחוץ להשפיע עלינו ועל ההחלטות שלנו. חרא קורה בחיים, אם אתה נותן לזה להוציא אותך מהדרך שלך, אתה חלש. אם אתה רוצה להתגבר על כך, אתה חייב להראות מחויבות ואחריות. תמיד אפשר לבחור בפתרון הקל ולטוס הביתה, או שאפשר לבחור בדרך הקשה ולהישאר להילחם עם החברים ועם המועדון. אני חושב שעשיתי את הבחירה הנכונה".
מה דעתך על הכתבה?