לא בטוח שהניצחון אמש של הפועל באר שבע 2:4 על בני יהודה באלוף האלופים הוא בשורה טובה לאלופה. אני לאו מדבר דווקא על עניין מיגל ויטור ודן איינבינדר, שדי ברור שלא ישחקו לפחות לא במשחק הראשון מול מאריבור ועל זה בוודאי שבב"ש מצטערים מאוד. כשאני אומר שהניצחון הוא לא בשורה טובה אני מתייחס לכמות השערים שהפועל ב"ש סופגת מתחילת העונה. יותר מדי שערים קלים, ויותר מדי פעמים מתחילת העונה שברק בכר משתמש בביטוי "קיבלנו שערים שלא מתאימים לנו".
הוא מתכוון לשערים במצבים נייחים הוא מתכוון שערים שבשנתיים האחרונות ב"ש לא קיבלה. אבל צריך להיות גם הוגנים. ב"ש ספגה 11 שערים בשבעה משחקים רשמיים כולל גביע הטוטו, לא מעט. יחד עם זאת, בעונה שעברה גם כן לקח לב"ש רק מעט יותר זמן לספוג כמות דומה אחרי תשעה משחקים בהם ספגה 13 שערים (כולל החמישייה מסלטיק).
אם ננסה למצוא קווים מקבילים אז כנראה שלב"ש לוקח חודשיים כדי לאזן את עצמה, הבעיה היא שהחודשיים חייבים להסתיים בעוד חמישה ימים.
למי ששם לב בסיום משחקים עוד בטרם מגיע המאמן לעמדת הראיונות הוא מקבל תדרוך מהדובר ומהיועץ המנטלי, גם אתמול הראיון שקיים בכר בסיום המשחק היה מיועד קודם כל לחדר הלבשה שלו.
"גם אם ויטור ואייבינדר ישחקו וגם אם לא יש לנו מחליפים טובים והם יעשו את העבודה אין תירוצים", השח-מט המנטלי עם השחקנים לקראת מאריבור התחיל מיד בשריקת הסיום. ואם נתייחס למשחק ,האלופה ידעה בדיוק מה מחכה לה אמש. שני המאמנים הטובים בישראל נפגשו לקרב מוחות ונראה ששניהם הגיעו מוכנים. בכר ידע שיוסי אבוקסיס ישחק עם שלושה בלמים (כמו רוב קבוצות הליגה בעונה שבפתח) ושלח את תומאש פקהארט ומוחמד גאדיר למרכז.
שני שחקנים שונים בתכלית האחד מהשני, זאת על מנת ליצור גיוון אל מול הצפיפות – גם מהירות וגם משחק גובה. האלופה הגיעה עם המון סבלנות וידעה שבסופו של דבר הכישרון שלה יעשה את שלו, וכך קרה. ברגע שחוכמת המשחק של מאור מליקסון וטוני וואקמה באה לידי ביטוי, בכך שהם עזבו את האגפים ונעו למרכז, שם עם הנגיעות המבריקות שלהם הם הצליחו לפצח את ההגנה של בני יהודה.
תומאש פקהארט. ייצר גיוון בהתקפה יחד עם מוחמד גאדיר (דני מרון)
פעם אחת פעולה מבריקה של וואקמה ופעם שנייה פעולה מבריקה של מליקסון. וכשהקשר הוריד הילוך אז מיכאל אוחנה הוכיח שהוא יכול להיות המליקסון הבא של הכדורגל הישראלי. בקיצור, לאורך זמן, מבחינה התקפית יהיה קשה לעצור את ב"ש. צריך לזכור, אמש בני יהודה הייתה צריכה לנצח אז שלחה הרבה שחקנים בכדור הקרן שהוביל לשער של ב"ש, בליגה גם תיקו תהיה תוצאה טובה ואז יהיה לב"ש קשה יותר לבצע את אותן התקפות מעבר קטלניות.
כדי להבין את העומק שיש לבכר בספסל צריך לראות את רשימת הפצועים. קואנקה, ויטור, איינבינדר שהר, אורן ביטון וזריהן, ועדיין היא מלאת אפשרויות.
בסיום העונה שעברה ברק בכר כבר היה דיי סגור על ההחלטה שמוחמד גאדיר לא יהיה חלק מהפועל ב"ש בעונה הנוכחית, אבל דווקא שלושת המשחקים האחרונים של העונה שעברה, שהיו חסרי חשיבות ובהם גאדיר נתן את כל מה שיש לו השאירו אותו במועדון והתחושה בקבוצה הייתה שהשנה הקרובה צריכה להיות השנה שלו.
כרגע הוא כבר עם ארבעה שערים, אחד יותר ממה שהיה לו בכל העונה שעברה בכל המסגרות ב-23 הופעות. והעונה אני מזכיר עוד לא התחילה. תומאש פקהארט לא בכושר משחק וזה ניכר, אבל במה שכן הצלחנו לראות יש לו משחק גב וזריזות יוצאת דופן יחסית לגובהו ובעיקר הסיומת מול השער. הגול שכבש אתמול היה רק דוגמא.
מוחמד גאדיר. כבר כבש יותר מבעונה שעברה (דני מרון)
ועכשיו מאריבור, חמישה ימים לצמד המשחקים הכי חשוב בהיסטוריה של המועדון הדרומי. היריבה הסלובנית פחות מוכשרת מב"ש, אבל היא קבוצה טקטית מסודרת, מאורגנת ובעיקר ממושמעת. התסריט מהמפגש בטרנר מול ספרטה פראג אשתקד, כשב"ש פגשה קבוצה לא כל כך מוכשרת, אבל מאוד מסודרת צפוי לחזור על עצמו ביום רביעי. ועכשיו צריך למצוא את הדרך לפצח את המערך הסלובני ולצאת לגומלין עם מקדמה. המטרה ברורה – לנצח מבלי לספוג. בהתחשב בכמות הפצועים ובתקווה שלגומלין ב"ש כבר תקבל את איינבינדר, זריהן וקואנקה (ואולי גם את ויטור) אז ניצחון קטן ללא ספיגה יהיה בשורה טובה לאלופה הישראלית.
מה דעתך על הכתבה?