האולטימטום שהציבו שופטי בג"צ השבוע לממשלת ישראל, לקבל החלטה בסוגיית משחקי הכדורגל בשבת, הוא נפלא, ולא רק לחורשי המזימות. הגיע הזמן שהממשלה תיקח החלטה לטובת הציבור צורך הכדורגל, החלטה שמכבדת את החלטת הרוב, ותיתן היתר עבודה בשבת לכל מי שעוסק בכדורגל. כל החלטה אחרת לא רק תחסל את הכדורגל הישראלי – שלא מסתכם רק במשחקים של אבי איבגי – היא עלולה לחסל את היסודות עליהם עומדת המדינה הזו: המדינה הדמוקרטית של היהודים. לא מדינה יהודית, אלא מדינת היהודים.
מדוע הממשלה לא מגיעה להחלטה, שנתיים לאחר שפרץ המשבר? זה די ברור: אם ממשלה תיתן היתר גורף לאלפי ישראלים – שחקנים, מאמנים, עובדי משק, מאבטחים, שוטרים, וואטאבר – לעבוד ביום המנוחה על פי דתם (זה כולל גם שישי וראשון – במדינה הזו יש 8.7 מיליון תושבים, רק 6.5 מיליון מהם יהודים), יש יסוד סביר שהמפלגות הדתיות יפרשו מהקואליציה. קשה לראות איך ליצמן ודרעי מסכימים לשבת בממשלה שתיתן היתר עבודה מפורש בשבת.
דבר אחד ברור: אם הממשלה תחליט לא לתת היתר עבודה בשבת – או שבג"צ יחליט על כך בשבילה – מדובר בחיסול ענף תרבות הפנאי מספר 1 בישראל. קרוב ל-200 אלף איש בישראל מתעסקים בכדורגל באופן ישיר מדי מחזור, ועוד מיליונים צופים בהם באמצעות הטלוויזיה. כ-100 אלף איש צופים במשחקים מהמגרשים מדי מחזור. איך 100 אלף, אם באים בממוצע 50 אלף איש מדי מחזור? זו בדיוק הבעיה של הממשלה, של בג"צ, של העותרים, ושל כל מי שבסופו של דבר יחליט בשבילנו: הם לא סופרים את השקופים.
אם לא יהיה היתר עבודה בשבת, זהו חיסול הענף (דני מרון)
ומי אלה השקופים? אוהדי הליגה השנייה, השלישית, הרביעית והחמישית; אוהדי מחלקות הנוער; הורים, אחים, חברים, משנעים ומכלכלים. התעשייה הזו היא ברובה שקופה. יש בישראל 35 אלף כדורגלנים, אבל רק 4,000 מהם מקצוענים. רוב הילדים לא מגיעים לבד. ההורים שלהם צריכים לקחת אותם. קחו מהם את יום הפנאי היחידי – שהופך את הכדורגל גם לזמן איכות – ואין להם יותר אפשרות לעסוק בזה. ילדים צריכים ללכת לבית ספר כשהם יודעים שאחר הצהריים יש להם משחק; הורים צריכים להגיע להסדר עם מקומות העבודה כדי לצאת ולקחת אותם; והתנועה בכבישים בימי חול היא בלתי אפשרית. עבור 325 כדורגלנים שעתרו לבג"צ – חלקם כאלה שכבר פרשו ולא רלוונטיים עוד – לא סוגרים ענף.
שחקן כדורגל שנולד דתי לוקח על עצמו עול מצוות, ולכן עיסוק בתרבות ניהיליסטית כמו ספורט, הינו פסול בעיני הוריו הרוחניים – הרבנים. שחקן כדורגל שהפך להיות דתי, ככה באמצע החיים, הוא לא פחות מצבוע: השתמש בשבת כדי לשחק כדורגל עד לרגע שבו החל לשמור, ואחר כך מנסה למנוע מאחרים להשתמש בשבת לצרכים האלה.
גיא דיין חוגג עם כיפה. בשביל 325 שעתרו לא סוגרים ענף (דני מרון)
הרצון של השחקנים החוזרים בתשובה – ה"מתחזקים", אלה שהלכו עם והרגישו בלי – להתפרנס מכדורגל ועל הדרך לשמור מצוות, הוא בלתי אפשרי. בכל מקום בעולם משחקים כדורגל ביום הפנאי השבועי, וכל עוד היום הזה הוא שבת – ויש קבוצות מהמגזר המוסלמי וכדורגלנים מוסלמים לרוב שאיש לא עותר בשמם נגד קיום משחקי כדורגל בשישי – רוב ענפי הספורט מתנהלים בשבת, כולל ענפי ספורט שאתם אפילו לא עוקבים אחריהם. למה? כי זה יום הפנאי היחידי.
ולכן צריך להפריד קודם כל בין הליגות החובבניות – כולל ליגות הגילאים – לבין הכדורגל המקצועני, שמונה 30 קבוצות וכ-700 כדורגלנים בלבד. אי אפשר לקיים כדורגל חובבני שלא בשבת, גם כי אין תשתיות לקיום כדורגל בערב וגם כי אין היגיון שילדים ישחקו בשעות שהם אמורים לישון בהן.
אפשר לקיים כדורגל מקצועני שלא בשבת, אבל יהיו לכך השלכות כלכליות: הזכיינים לא יהיו מוכנים – ובצדק מבחינתם – להכניס לערב שידורים עמוס גם ככה, גם משחקי כדורגל. כל התפשרות מצידם תביא להפחתה בתשלומים לקבוצות ולקריסה אצל רוב המועדונים הקטנים. אם הממשלה רוצה לשלם במקום הזכיינים, וולקאם. הרי מה לא עושים בשביל ליצמן ודרעי.
מה דעתך על הכתבה?