1. יש תקדימים בכדורגל הישראלי לקבוצות גדולות שלא הצליחו לשמור על תואר האליפות שלהן כי היו שבעות מדי. מכבי תל אביב ב-1978, מכבי חיפה ב-1986, מכבי תל אביב ב-1993, מכבי חיפה ב-1995 ואפשר להמשיך עוד ועוד. בדרך כלל קבוצות שבעות הן קבוצות ששולטות במשחק, משחקות כדורגל מצוין, מנצחות אפילו משחקי עונה, אבל לא מסוגלות להרוג משחקים שנמצאים בידיים שלהן.
הפועל באר שבע הוליכה פעמיים העונה ולא ניצחה (אתמול ומול מכבי נתניה), היא הובסה על ידי מכבי חיפה, ניצחה את הפועל אשקלון בבעיטה האחרונה במשחק ואת בני יהודה משער עצמי. יש לה ארבעה ניצחונות בארבעה משחקי בית באירופה העונה, ושני ניצחונות מחמישה משחקים בליגה עם בסך הכל חמישה שערי זכות.
זה לא מקרי, זה מייצג, וזה צריך להדאיג את ברק בכר, כי עד אמצע נובמבר הולכת ב"ש להיות גם עם נחיתות נקודות בטבלה וגם עם משחק חסר, ופסיכולוגית, זה בדרך כלל עובד רע, בפרט שעם גיבנת המשחק החסר היא תארח את מכבי ת"א בעוד חודש.
בכר. מה עושים? (ערן לוף)
והפועל חיפה? שני שעריה האחרונים היו בבעיטות חופשיות ששוערים לא עירניים ספגו. הפועל חיפה משחקת טוב, אבל זה יספיק לנקודה פה או נקודה שם נגד הגדולות ולפער מספיק נגד הקטנות. אחת הסיבות שהפועל חיפה של יואב כץ לא מדורגת גבוה הוא האופי שהיא סיגלה לעצמה. אצל אברם גרנט ואלי גוטמן בשנות ה-90 היא התנהגה כמו קבוצה גדולה. פאסון זה משהו שמגיע מלמעלה.
2. קבוצת צמרת לא צריכה שחקן כזה או אחר כדי לנצח. אם יש לה תבנית, עקרונות משחק, אופי ופאסון, היא תהיה קבוצת צמרת כי היא תצבור נקודות גם כשתשחק מול קבוצות טובות ממנה על הנייר והיא תממש את היתרון האיכותי שלה מול קבוצות נחותות.
אם רוצים לדעת למה נתניה היא קבוצת צמרת, צריך להסתכל על הנתונים המרשימים שלה עד כה: היא שנייה בכיבוש שערים, אחרי בית"ר ירושלים ולפני מכבי ת"א ומכבי חיפה. היא מחזיקה בכדור שנייה בליגה, אחרי הפועל ב"ש, ולפני שלוש הגדולות האחרות. היא מאיימת יותר מכולן על השער, לפני הפועל ב"ש ומכבי ת"א הדולקות אחריה. היא חמישית במסירות מדויקות אחרי ארבע הגדולות. כל הפרמטרים האלה גבוהים תמיד אצל הקבוצות הגדולות. נתניה שם. לגמרי שם. בלי ערן לוי, עם דרך ושיטה. אם חשבנו לפני פתיחת העונה כי המועדון שבנה שם אייל סגל בריא יותר מקודמיו, עכשיו אפשר לומר שהוא הכי בריא שהיה לה מזה שנים.
נתניה חוגגת. כמה רחוק אפשר להגיע? (אריאל שלום)
3. עכשיו זה כבר ברור: הפועל עכו מתרחקת לא רק מבחינת הנקודות מרעננה ואשדוד, אלא כי היא נבנתה נכון. אומנם יש לה זרים על גבול הביזאר, כמו השחקן הכי גבוה בהיסטוריה של הליגה או השחקן עם הכי הרבה שיער שהיה כאן, אבל שום דבר לא מקרי אצלה. אתמול בני יהודה שיחקה נגדה סופר נכון, כבשה שער של קבוצה מאומנת (תנועה נהדרת של דובב גבאי בין הבלמים ונגיעה של חלוץ גדול), אבל מרגע שמרסלו עשה את הטעות, עכו לא רק ניצלה אותה, אלא נכנסה לגמרי למשחק ורק במזל לא ניצחה.
אותו דבר אפשר לומר על הפועל אשקלון, שבאה למשחקים מול הנמושות כמו אל משחקי גמר גביע ולוקחת מה שנותנים לה. אשקלון ועכו צפויות להיות בתחתית, אבל כמו שזה נראה, הן לא בליגה של רעננה ואשדוד. לא ברור איך בדיוק רעננה ניגשה לעונה הזו אחרי השנים שחיים סילבס החזיק אותה בחיים. דודו אברהם קיבל אשראי מוגזם, בנה קבוצה שגיא לוי יתקשה לתקן עד ינואר וגם אז – בלי בית, בלי קהל, ובלי תעוזה פיננסית – מה כבר יכול לקרות? בכלל, אם אפשר להבין את אברהם שרצה צ'אנס, קשה להבין את המאמנים מסוגו של גיא לוי שמתנהגים כמו הסניגוריה הציבורית: לוקחים כל תיק שנותנים להם. יושבים בבית, ואז רצים לכל הצעה. יהיה קשה לגיא לוי להציל את רעננה העונה וגם אם יציל, זה הרי לא יהפוך אותו למועמד למכבי חיפה.
מה דעתך על הכתבה?