ככה אי אפשר: שחקני מכבי ת"א לא מבינים את קרויף

אי אפשר היה להתעלם מהפאניקה שאחזה את קרויף בדקות הללו, הוא קרא אליו את ריקן ואח"כ את דוידזאדה לשיחות ארוכות על הקווים כדי להסביר להם מה הוא רוצה לשנות, מהר מאוד הוא הוריד את ייני למרכז ההגנה שיחק עם 3 בלמים והתאים עצמו לב"ש.

חלפו 15 דקות, בכר היתל שוב ביריבו והעלה את בראון חזרה לקישור. ג'ורדי שוב קרא אליו את שחקניו לשיחות נפש, ובשלב הזה נדמה היה ששחקני מכבי ת"א כבר לא כל כך מבינים מה המאמן שלהם רוצה מהם, בכר הסביר לגו'רדי מי מנהל את המשחק ומי מובל.

אני מכיר מעט מאד מאמנים שברגע ההרחקה לא מוציאים קשר/חלוץ ומכניסים בלם במקום חאתם עבד אלחמיד, בעיניי אחת הסיבות לכך שבכר העז לא לעשת את הצפוי הוא דווקא תומאש פקהארט. הצ'כי אמנם לא איים על השער, אבל הוא הפך לחצי חלוץ חצי קשר או ליתר דיוק הוא כיסה על ההרחקה עם סגירות נהדרות, מחוייבות אינסופית ובסיום המחצית לא לחינם הוא היה השחקן שרץ הכי הרבה על המגרש.

פקהארט. רץ למרחקים ארוכים (דני מרון)

כשבכר התראיין במחצית, אחרי שהוא יודע שמחכה לו מחצית מלאה עם מינוס שחקן, הוא אמר ולא התבייש: "אנחנו רוצים לנצח את המשחק". כנראה שזה מה שהשחקנים שמעו בחדר ההלבשה, השחמט הגיע במחצית השנייה, בכר ראה שיש לו הזדמנות לנצח, במיוחד אל מול חוסר התגובה של קרויף, והוא הכניס את שהר ובלבל את הגנת מכבי ת"א. בעבר ראינו את שהר בחוד, לעיתים באגף שמאל, ואת וואקמה בחוד, אבל בכר שוב בלבל את יריבו, שהר הלך ימינה מליקסון תפס את האמצע ונטה לימין, זה בודד את וואקמה בצד שמאל עם שפונגין ואולי עוד קצת עזרה, ומשם גם הגיע שער היתרון, ועד שהגנת מכבי זיהתה והעבירה את כובד ההגנה לצד שמאל היא הספיקה לחטוף גם מימין.

כתבתי בטור הקודם שהמשחק מול מכבי תל אביב הוא משחק על עונה שלמה להפועל באר שבע, ואחרי המשחק אני חושב שזה אכן היה כזה, אלה שזוכרים את ניצחון החוץ באשדוד בעונה שעברה שהפך למשחק ששינה מומנטום: אמש אולי צפינו בזה של העונה הנוכחית.

הרבה נכתב לאחרונה על מרחק הריצה של שחקני ליגת העל, אמש הייתה תופעה יוצאת דופן. ארבעת השחקנים הכי טובים של ב"ש מאלה ששיחקו 90 דקות, בראון, טאהא, מליקסון, וואקמה, היו אלה שרצו הכי פחות, כן הכי פחות. אז נכון שמדובר במקרה יוצא דופן, אבל לפעמים השאלה היא לא כמה אתה רץ, אלא בעיקר לאן אתה רץ ומתי.

קרויף. הפאניקה אחזה בו (דני מרון)

ב"ש עברה ועודנה עוברת משבר מנטלי מההדחה במאריבור ועד פרשת שיר צדק. אמש ראינו דוגמא ללכידות של המועדון, וואקמה כובש ורץ לחבק את מי שהכי רצה לשחק, חברו ג'ון אוגו, במסר שזה בשבילך, שהר כובש והקפטן מליקסון שולף חולצה של צדק ומעביר מסר: "אתה איתנו ואנחנו איתך".

בסיום המשחק ניסו השחקנים הצהובים לגשת להודות לקהל שלהם אבל הם סולקו משם ע"י הקהל עצמו. בחיפה הדברים לא שונים בהרבה, קבוצה שרוצה אליפות חייבת את הקהל שלה לצידה תמיד, עם כל הקשיים שיש לאלופה העונה היא בשום שלב לא איבדה את הקהל שלה. ולמה אני מציין זאת? כי נותרו 15 משחקים לסיום העונה הסדירה ומתוכם 10 יהיו בטרנר, יש לזה משמעות גדולה להמשך.