כולם בהפועל באר שבע ידעו שהמשחק מול מ.ס אשדוד יהיה שונה לגמרי מהמפגש בטרנר מול מכבי ת"א וכך אכן היה. את האנרגיות שמקבלים השחקנים מטרנר קשה לשחזר במגרשי החוץ ולכן המשימה של האלופה הפכה להיות קשה יותר.
למרות השיחות, הרצון והייעוץ המנטאלי האלופה לא הצליחה להביא את הטירוף שהיה מול מכבי ת"א גם לאצטדיון הי"א באשדוד. זה היה נראה רע מאוד בפתיחה. ההגנה שוב איבדה שני שחקנים חשובים ואולי הגיע הזמן לעשות בדק בית בעניין הזה. החוליה האחורית נלחצה לנוכח הלחץ הגבוה של היריבה ומנגד החלוצים החטיאו שלל מצבים קורצים. בסופו של דבר שער מקרי שבכלל אמור היה להיפסל אם צוות השיפוט חדר לרשת של דודו גורש, אבל מי שכבשה במחזור הקודם מנבדל לא יכולה להתלונן על שער שנכבש אחרי שימוש ביד, טעויות הן חלק מהמשחק.
כאן בעצם הגיע המבחן הגדול של ב"ש. כל מאמן מתחיל יגיד לכם שאחרי שני חילופים מאולצים בגלל פציעה, לא עושים את החילוף השלישי לפני הדקה ה-80, כך שבכר ידע שאלה שהכניסו את הקבוצה לבוץ יצטרכו גם להוציא אותה. ואכן כמה סמלי שדווקא ברדה וראדי, "שחקני הנשמה" הם אלו שהחזירו את האלופה למשחק. טוני וואקמה המשיך את החזרה שלו לכושר ודאג ששלוש הנקודות יעשו את דרכן לבירת הנגב.
הפעם לא קיבלנו יותר מדי הברקות טקטיות של בכר, אבל שימו לב כיצד וואקמה כבש את שני השערים. בפעם הראשונה הוא נשאר פנוי 30 מטרים מהשער, התקדם ללא הפרעה ובעט לפינה, ובפעם השנייה השער הגיע ממרכז הרחבה. כל פעם שהכוכב הניגרי יוצא מהעמדה הקבועה שלו בצד שמאל ומגוון את העמדות מהן הוא מסכן את השער, כך הוא הופך למסוכן הרבה יותר.
דוקטור בכר (דני מרון) כמות הפציעות העצומה משבשת את כל תוכנית המשחק של האלופה. המילים היפות של ברק בכר ("כולם ראויים ללבוש את החולצה של הפועל ב"ש) אולי לא משכנעות אותי, אבל נראה שמי שצריך להשתכנע מהן – השחקנים, משתכנע. כל שחקן שעולה על כר הדשא מרגיש שהוא מספיק טוב ונותן משחק ראוי. הפעם היה זה מתן אוחיון שהשתלב מצוין ולא נתן את התחושה שהוא נקודת התורפה בחלק האחורי. היכולת של הצוות המקצועי באדום להשפיע מבחינה מנטלית על השחקנים היא יוצאת דופן, האם זה יספיק כדי למנוע את ספיגת השערים הסיטונית?
חייבים גם כמה משפטים על לואי טאהא, שחייב לעשות עוד קפיצת מדרגה ביכולת. מצד אחד הוא עומד בכבוד בעומס גדול בעקבות הפציעה של מיגל ויטור ופרשיית החומרים האסורים של שיר צדק, אבל כמעט בכל משחק הוא טועה במהלכים קריטיים שמובילים לספיגת שערים. מאמנים מחפשים מהבלמים שלהם יציבות בכל משחק, כל המשחק. טאהא מגלה יכולת טובה 85 דקות, רק 85 דקות.
טוני וואקמה. ממשיך בקאמבק (דני מרון)
דווקא בעמדה בה יש הבדל גדול בין השחקן הפותח למחליף שלו, הגיעה פציעה בעייתית כשבן ביטון נפגע וצפוי לחזור רק לאחר הפגרה. דור אלו, זו לא בדיוק אותה רמה.
עכשיו הפנים לליגה האירופית. אלופת ישראל זקוקה לנקודת חוץ ברומניה כדי להיות תלויה בעצמה לקראת שני מחזור הסיום בבית. מדובר במשימה אפשרית לחלוטין. מי יפתח אתם שואלים? תשאלו את הד"ר לא את בכר.
מה דעתך על הכתבה?