אבי סמובסקי, מנהל אצטדיון המושבה, נשמע אתמול נחרץ: "המתמטיקה פשוטה: ב-8 בנובמבר ביצענו זריעה. מכבי פ"ת קיימה משחק נגד הפועל באר שבע ב-6 בנובמבר ב-20:00. ב-7 בחודש בוצע קרקוף (כיסוח הדשא ברמת המיקרו-טוטאל) של הדשא ואוורורו וניקיונו בלילה. עד ה-25 בנובמבר, שבו היה אמור להיות משחק, זה 17 יום. לכן, כבר ב-3 באוקטובר קיבלו מכבי פ"ת והפועל ת"א מכתב שבו נאמר: 'אנא חפשו מגרש חלופי או החליפו ביתיות'. כשבאו מכבי פ"ת והמנהלת וביקשו לחפש פתרון, הצעתי לדחות את חצי גמר גביע הטוטו ולשבץ את מכבי פ"ת ב-29 בנובמבר, שזה בדיוק 21 יום מהשזרוע. במכבי פ"ת הסכימו, בסייג אחד: הם רצו את ה-29 בחודש. הסכמתי. אחרי שמצאנו פתרון, פתאום התברר שאי אפשר. זה הביא את הכעס".
"המושבה לא עוצר"
קצת חיטוט מעלה את הסיפור הבא: מכבי פ"ת ביקשה לדחות את המשחק שלה ל-28 בחודש וכבר הוסכם כי חצי גמר גביע הטוטו בין הפועל קריית שמונה למכבי ת"א ביום רביעי הבא יועתק מהמושבה לאצטדיון בעכו, אבל הפועל עכו סירבה מכל וכל לשחק ביום שלישי והסכימה רק ליום ראשון. במועדון פנו לעוזר ראש עיריית פתח תקווה, וזה הודיע לאחר בדיקה, כי אם מכבי פ"ת תשלם פי שניים מהתעריף הרגיל – 35 אלף שקל למשחק פלוס מע"מ – זה יפצה את המגרש ויממן שזרוע קטן נוסף. כשהגיע אבי לוזון למנהל האצטדיון סמובסקי עם צ'ק בסך 41 אלף שקל, סירב האחרון לקבל את הצ'ק בטענה ש"לא הובן כהלכה", והסביר כי בסך הכל נשאל כמה יעלה תיקון השזרוע, אך לא יסכים לחרוג מלוח הזמנים. את סמובסקי גיבתה החברה לפיתוח פתח תקווה, שהיא החברה העירונית שמחזיקה את המגרש, ולבסוף הביתיות הוחלפה.
סמובסקי טוען כי התקן האגרונומי מדבר על שזרוע מושלם של 30 יום. מנהלי אצטדיונים אחרים טוענים ש-21 יום מספיקים. אילן יבלוקובסקי, מנהל האצטדיון בנתניה, אמר אתמול כי הדשא בנתניה כבר מושלם ומוכן לסלביה פראג, ואתמול מלאו שבועיים בדיוק לתחילת השזרוע שם. בתנאי מזג האוויר ששררו פה בשבועיים האחרונים – שמש בכל שעות היום, טמפרטורות נמוכות יחסית בלילה ומעצור בגשמים – התגשמו התנאים האופטימליים לשזרוע. לא בטוח שזה מה שקורה במדינות זהות אקלימית לשלנו, אבל יש עוד מדינות שמבצעות שזרוע. פורטוגל, למשל, לקחה גם היא שני סופי שבוע לשזרוע. "אנחנו נמצאים באזור שנקרא טרנזישן-זון, אזור של מזג אוויר מתחלף. קפריסין עובדים בדיוק, אבל בדיוק אותו דבר כמונו. גם בבולגריה וגם במקדוניה עובדים כך", אומר יבלוקובסקי.
מי שזוכר איך נראה הדשא בבלומפילד, בטח מתגעגע. היום בלומפילד בונה את עצמו מחדש, אין דשא, ולמנהל האצטדיון איתן שור יש כאבי ראש אחרים (למרות שהוא מבטיח, ללא קשר לנושא הכתבה, כי "ביוני 2019 בלומפילד יהיה מוכן"). לשור יש תובנה ברורה בנושא הדשא באצטדיון המושבה: "המושבה לא עוצר. אם היה פרקט שם במקום דשא, גם הפרקט היה נשחק עם כמות המשחקים שיש שם. שזרוע זה לא תרופת פלא – צריך זמן לתת לדשא לגדול ולהתחזק, וכשיש משחקים זה דופק את השזרוע. אין כמות כזו לכולם".
שור יודע על מה הוא מדבר. מאז פתיחת העונה, אי שם בסוף יוני, כשבית"ר ירושלים ומכבי ת"א נכנסו למעגל משחקי מוקדמות הליגה האירופית, אירח אצטדיון סמי עופר 16 משחקים, אצטדיון טדי עשרה משחקים בלבד (ויש לו ארבע קבוצות ביתיות), טרנר אירח 11 משחקים ולפחות חמישה אימוני קבוצות אורחות בגביעי אירופה. האצטדיון בעכו נמצא במקום השלישי עם 20 משחקים. בנתניה התקיימו 27 משחקים מאז פתיחת העונה ועוד חמישה אימוני של יריבות מכבי ת"א באירופה. בסך הכל 32 עליות על הדשא.
המושבה. לא פחות מ-43 משחקים או אימונים מסכמים (אריאל שלום)
באצטדיון המושבה – תחזיקו חזק – התקיימו לא פחות מ-35 משחקים ועוד שמונה אימונים, כי במושבה נתנו גם לבית"ר ירושלים ובני יהודה להתאמן לפני המשחקים שלהם בגביעי אירופה. בסך הכל אירח המושבה 43 משחקים או אימונים מסכמים. סך ההכנסות של החברה לפיתוח פתח תקווה ממשחקים ואימונים עומד העונה על 1.25 מיליון שקל, לפני מע"מ. הוצאות? בבלומפילד, היכל הדשא, עלה שזרוע 30 אלף שקל, וטיפול ואחזקה כ-25 אלף שקל בחודש. סך הכל 330 אלף שקל בשנה.
הפתרון: סינתטי
אז איך עם הכנסה כזו והוצאות כאלה, יצאו המושבה ונתניה בהפרש של 32 דקות זה מזה, מאותה תחנה, ואצטדיון נתניה הגיע לקו הסיום שבוע קודם? לשור אולי הפתרונים: "'יבלו' שזרע כבר לפני חודש, זרק זרעים בתוך הדשא, לפני שהוא קרקף. כשהוא קרקף, הייתה לו תשתית של זרעים שנבטו כבר. הבעיה שלא נותנים מנוחה אחרי השזרוע. אתה יודע מה זה עוד שמונה משחקים על מגרש? כל משחק הוא נזק לדשא כשהוא צעיר".
יבלוקובסקי מאשר: "לפני חודש הייתה שבת חופשית (פגרת הנבחרת למשחקים נגד ליכטנשטיין וספרד) וניצלתי את זה כדי להתחיל בהכנות. גם זרעתי וגם הורדתי גובה דשא. ולכן, היום, כשהיו לי פחות משלושה שבועות פגרה, אני עומד מדהים לקראת המשחק מחר של מכבי ת"א מול סלביה. אני עובד בדרכים אחרות. בתפיסה שלי, אני גם משקיע וגם אני אומר שאם יש לי לקוח שמשלם לי, אני צריך לתת לו יותר. אתה משקיע כל הזמן וזה עולה כסף, אבל אני מרוויח על זה, ולכן צריך להוציא כסף בהתאם. אין לי בעיה לדחוף משחקים. חדרה רצו לשחק אצלי, ובסוף הם משחקים בעפולה".
האצטדיון בנתניה. שוזרע כבר לפני חודש (האתר הרשמי)
לפני שחזרנו לסמובסקי, יצא שור להגנתו, ולא בפעם האחרונה: "סמובסקי מסכן. יש עליו לחץ מטורף ולא נותנים לו זמן לנשום. הוא לא יכול להגיד לא". סמובסקי בכלל בכיוון אחר: "לא יכולתי לזרוע. מבחינה מקצועית זה לא נכון ולא תקין, כי לא כיסחתי את דשא הקיץ וגם כי חם מדי. אין לי תקציב בלתי מוגבל שאני יכול לזרוק. גם אם הייתי מקבל 10 מיליון שקל ממשחקים, לא הייתי זורע באוקטובר. זה לא רלוונטי לתפיסתי".
ניר פרצלינה, בעל חברה לניהול פרויקטים ולשעבר מנכ"ל חברת "היכלי הספורט" בתל אביב, כבר בר סמכא בנושא: "שלושה שבועות לשזרוע זו בהחלט מתנה. אם היה עוד שבוע זה יותר טוב, אבל גם זה מספיק, בתנאי שעושים עבודות הכנה. זה אומר לעבוד 24 שעות ברצף להכנת הקרקע ואז תוך 72 שעות אפשר לגמור את השזרוע ולהגיע לשלב ההנבטה, כולל דישון שגורם להתפתחות מואצת. לא היה קורה כלום אם היו זורעים בשבת, לפני המשחק ביום ראשון. אם מעכבים את זה ביומיים, זה משפיע. הדברים צריכים להיות מדודים ומתוזמנים".
אלה המסקנות, אבל לסמובסקי יש מסקנה מרחיקת לכת הרבה יותר. "אני חמור!", הוא יורה, "אני אומר לך שאני חמור שהסכמתי לפתור את הבעיות שיש במדינה. יכולתי לומר למנהלת שאני רוצה רק את שתי הקבוצות שלי, מכבי פ"ת והפועל פ"ת. מה אכפת לי שאין פתרונות לבית"ר ירושלים באירופה? מה אכפת לי הפועל ת"א ובני יהודה? אני לא מרוויח מזה אישית. אם זו התודה, אז אני חמור. אני חשבתי שאני עושה מהלך – שאף אחד לא האמין בו – שאני יכול לארח ארבע וחצי קבוצות כדי לעזור לכדורגל הישראלי. יכולתי להגיד כמו אדם סביר שמה אכפת לי המאקרו. הרי הם התרשלו בכך שאין מגרשים, אז למה אני צריך לפתור ולארח ולעבוד שלושה ערבים בשבוע ולהרוס את הבריאות ואת חיי המשפחה שלי? אני כנראה אידיוט. גדלתי אחרת וחונכתי אחרת בצבא: משימות לוקחים, ואם קשה, אז מתאמצים יותר. זו הטעות שלי והיום יש לי הרהורים בעניין".
"מה אכפת לי שאין פתרונות לבית"ר ירושלים?" (עדי אבישי)
אילו הרהורים?
"ברמה האישית יש לי הרהורים. עשיתי טעות, יכול להיות – אני לא מגובש – שהסכמתי לקחת על עצמי לעזור לכדורגל בארץ. לא רק שלא יודעים להעריך את זה, עוד מבקרים על הסיטואציה".
שור יוצא להגנת סמובסקי:" הפגרה הזו לא מספיקה. אני הוצאתי את הקבוצות שלי לשלושה משחקים פגרה. כל אחת תרמה משחק ושיחקה במקום אחר. אין ברירה. הדשא חייב את הזמן שלו".
אין לזה סוף. מה הפתרון?
"הפתרון הוא סינתטי, אין פתרון אחר. דשא קיץ הופך לקש בחורף. הוא לא גדל ופשוט נרדם. מצד שני, חשבנו לעבוד כל השנה עם דשא חורף ואז לא צריך שזרוע. הבעיה שדשא חורף מקבל פטריות ומחלות בקיץ, כי הוא עדין, ואז הוא נגמר. באירופה חיים רק על דשא חורף". רואים? שוב הדשא של השכן ירוק יותר.
מה דעתך על הכתבה?