כבר הרבה שנים שטבלת ליגת העל לא נראתה כך בשלב הזה של העונה. היו פה עונות צמודות שהוכרעו עם הישמע הבאזר, אבל בדרך כלל היו שתי קבוצות בלבד שנאבקו. העונה אחרי 17 מחזורים יש ארבע קבוצות בקרב אדיר, כשהמוליכה, הפועל באר שבע, והשלישית, הפועל חיפה, נמצאות בירידה בעוד הסגנית, בית"ר ירושלים, והרביעית, מכבי תל אביב, במגמת עליה.
בצמרת כזו כולן יאבדו לא מעט נקודות עד לסיום העונה והפלייאוף העליון צפוי להיות מאוד מעניין משום שכרגע אין קבוצה שאמורה להיות בשר תותחים של הפליאוף, כולם יכולים לקחת נקודות מכולם.
- צפו בתקציר: 0:3 למכבי תל אביב על מכבי נתניה
- ג'ורדי קרויף: "טל בן חיים לא יעזוב אותנו בינואר"
- נמצאים בחו"ל ורוצים לראות כדורגל ישראלי? לחצו כאן לכל הפרטים
דווקא אמש (שלישי) מול בני יהודה אפשר היה לזהות פתיחה יותר חיובית של ב"ש עם אנרגיות טובות, אבל שוב נפילה באספקט המנטלי. שתי ההזדמנויות הלא רעות בדקות הראשונות לא הניבו שערים ואז האדומים נלחצו והלחיצו בעיקר את עצמם, וכידוע לא כל יום אפשר לכבוש בתוספת הזמן ולנצח.
כרגע נראה שכל הפעולות שנעשות במועדון לא מצליחות להעיר את רוח הקבוצה. זה מתחיל בעיקר מהעובדה שכל השחקנים המשמעותיים לא מצליחים לצאת מהבינוניות. מאור מליקסון ומיכאל אוחנה לא מצליחים לייצר כמות מצבים ראויה לחברים, בן שהר ותומאש פקהארט לא יכולים לבוא לידי ביטוי כשהקישור לא מתפקד.
בכר. עוד נפילה מנטלית (דני מרון)
ומעל כולם טוני וואקמה. הניגרי שוב הפגין יכולת ירודה עד כדי כך שבכר ויתר עליו ברבע השעה האחרונה. אם החלוץ לא כשיר שיישב בצד עד שיחלים לגמרי. מול בני יהודה הוא שיחק בהליכה, כמעט ולא ניסה דריבלים מול המגנים של בני יהודה ורוב המסירות שלו היו רעות. לא ברור אם זו הפציעה או האכזבה מהעדר הצעות או מכל סיבה אחרת, אם וואקמה רוצה מונדיאל וחוזה בליגה בכירה בעונה הבאה הוא חייב להבין שארבעת החודשים הקרובים הם הקובעים ביותר לעתיד המקצועי והכלכלי שלו.
בשורה התחתונה וואקמה תיפקד בחודשיים מתוך שישה חודשים וחצי של העונה עד כה. הוא היה מציין בשלבים הראשונים של אירופה, ביולי בואך אוגוסט.
היה נהדר בנובמבר בואך דצמבר, אבל זהו. ובתקופה שכמעט כל מניה בטוחה לא מתפקדת לא פלא שבאר שבע מתקשה לכבוש. מול בני יהודה סיימה באר שבע בלי לכבוש בפעם השלישית בלבד מאז פתיחתו של אצטדיון טרנר.
מליקסון. לא מספיק לייצר כמות ראויה של מצבים (מאור אלקסלסי)
הבעיה היא שכל יריבה שתגיע לטרנר תשחק באותה צורה בדיוק. בשנה שעברה הניצחון הראשון בחוץ בסיבוב השני הגיע על סף פתיחת הפלייאוף, העיר את באר שבע בדרך לרצף שהביא אליפות. השנה המפגש הביתי מול מכבי ת"א ב-10 שחקנים הוציא את האדומים לחודש נפלא. השאלה מה יגרום לאלופה להתעורר עכשיו כשאנחנו קרובים לרגעי ההכרעה של העונה? אולי משחק הצמרת מול הפועל חיפה? אולי איבוד המקום הראשון?
בכר אמר בסיום המשחק שהסגל הנוכחי מספיק כדי להשיג את המטרות, אבל גם לו ברור שמה שיש לא יספיק. באר שבע חייבת לרענן את עצמה , חלוץ נוסף וקשר ימני הם הכרח אם כי כבר עכשיו ברור שהסיכוי להצליח לא גבוהה והמחיר על כך יהיה כבד.
דמארי. יכול להשתלב מצוין בבאר שבע (דני מרון)
קואנקה מתעקש שלא להגיע להסדר על שחרורו, ולשלם לו את מלוא החוזה כבר עכשיו זה עסק יקר מאוד. וגם אם יגיע הסדר כלשהו בכר יצטרך גם לפגוע במחליף ראוי בתפקיד הקשר הימני, זו משימה קשה ויקרה אבל בלעדיה באר שבע תתקשה מאוד לסחוב עד הסוף. גם עמדת החלוץ דורשת רענון, ובעיניי חלוץ כמו עומר דמארי יכול להשתלב מצוין.
המפגש מול הפועל חיפה צפוי להיות שונה לגמרי, חיפה תגיע לטרנר כדי להיות הראשונה שמנצחת בו, יש לה את הכלים לעשות זאת למרות התייצבותה של ההגנה הרבה בזכות מתן אוחיון שמגלה עוצמות אישיות מפתיעות לנוכח ספסולו הארוך, מנגד האלופה תקבל משחק נדיר בבית מול קבוצה שלא תסתגר, צפוי משחק מרתק כזה שגם עשוי להיות דרמטי.
מה דעתך על הכתבה?